הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שש שנים, לעזאזל
 
ההחלטה היתה ממש קשה: להיפרד מבן הזוג אחרי כל כך הרבה זמן, ולהתרגל מחדש לעולם. אביב חגי מוחה דמעה
מאת אביב חגי | 09.12.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


היינו יחד שש שנים, וכבר עמדנו להתחתן. חוץ מהאולם כבר היה לי ברור מי יהיה הדי ג'י בחתונה שלנו, איך תיראה השמלה שלי, ומי תעצב אותה. מה יגישו בקבלת פנים ומה יהיה שיר הכניסה לחופה. אבל אז התחילו הסדקים ביחסינו, וספקות מטרידים באשר להמשך הקשר שלנו לא הפסיקו להדהד בראשי. כל הזמן רבנו והתווכחנו. לקחנו הפסקות וחזרנו, ושוב הפסקה ושוב חזרנו. פשוט שנה מסויטת. דווקא ברגע שהחלטנו שזהו זה, סוגרים את הבסטה ומתחתנים, כל המגרעות צפו כמו נהר שעולה על גדותיו. איפה היינו שש שנים, לעזאזל?

ואז, אחרי התחבטויות אין סופיות זה קרה, החלטתי שככה אי אפשר להמשיך יותר, שהפעם בלי חרטות ובלי התפרצויות בכי שבסופן אני אומרת לו: "אוף, אני כל כך אוהבת אותך, איך אוכל לחיות בלעדיך?! בוא נפסיק לריב ונילחם על האהבה שלנו גם אם ממש קשה". אבל זה לא הוגן להמשיך כך ולכן הכרחתי את עצמי אחרי מאבקים פנימיים, לשבת איתו לשיחה בה הודעתי לו בקול רועד ושבור, שהגעתי להחלטה סופית שעדיף לשנינו להיפרד כידידים. כולם היו בהלם מוחלט. "למה עשית את זה"? שאלו אותי שוב ושוב. גם לי היה קשה לעכל שאשכרה לקחתי את ההחלטה לקום ולעזוב את הבן אדם שאני כל כך אוהבת ומעריצה, ושאיתו חלקתי זוגיות במשך שנים. אבל לא יכולתי יותר.

הייתי חייבת להקשיב לקול הפנימי שלי שהדהד ולא נתן לי מנוחה לכל אורך השנה האחרונה בזוגיות, הקול שאמר שזה פשוט לא זה.
בחודש הראשון שלאחר הפרידה הרגשתי כאילו מישהו קרוב אלי מת. הייתי יושבת עם התמונה שלו מולי ומדברת אליה, מסבירה לו כמה כואב לי שהגענו למצב הזה, וכמה אני מתגעגעת אליו. מעלה חוויות משותפות שלנו  וממררת בבכי קורע לב. כמה רציתי לחבק אותו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו. חשבתי לעצמי איך אפשר להמשיך הלאה? מה אני עושה עכשיו? האם לעזוב את הדירה שלנו, ולחזור להורים? והכאב הזה בלב, מתי הוא ייפסק? אם בכלל.

בחודש הראשון לאחר הפרידה הרגשתי כאילו מישהו קרוב אלי מת
 

בדרך גיליתי שאני לא היחידה שעברה פרידה מקשר ארוך, וכנראה שגם לא האחרונה. נאחזתי בכל סיפור על אהבה כוזבת ששמעתי מאנשים שסיפרו לי על מקרה דומה שקרה לאחות של החברה של הבת דודה שלהם. נאחזת בכל מה שרק אפשר כדי שאשתכנע שיש חיים אחרי הפרידה. תמיד שאלתי את שתי אחיותיי הגדולות והנשואות: "איך ידעתן שהבעל שלכן הוא באמת האחד?" אחות אחת אמרה שהיא פשוט הרגישה שזה הדבר הכי טבעי לעשות, ושהיא ידעה שהוא יעשה אותה מאושרת. השנייה אמרה שהוא "החברה הכי טובה" שלה, לכן היא לא חשבה פעמיים כשהציע לה נישואין. אני לא הרגשתי לא את זה ולא את זה.

במשך חודשים שלמים ישבתי ושברתי את הראש אם הספקות שמתעוררים בי לגבי הקשר שלי עם בן זוגי הם טבעיים או שמא הקול הפנימי שלי הוא בעצם מערכת התראה מפני אסונות. לבסוף, כמובן החלטתי שעם אינטואיציה אין מה להתווכח, ומה גם שריב כל סוף שבוע ואינסוף בכי מהול בתסכול לא יובילו לא אותי ולא אותו לפינת השלווה, אליה כל אחד מייחל. זה לא אומר שתמיד כשיש ספקות או כשלא מסתדרים צריכה להידלק נורה אדומה, וצריך ישר להיפרד. אני כן בעד לתת צ'אנס ולא להרים ידיים מהר, אך לבנות שנמצאות במצב דומה לשלי, אציין את הפתגם "כשיש ספק, אין ספק".

אל תתעלמו ממה שאומרת לכן הבטן, תשקלו היטב אם הבחור איתו אתן נמצאות עושה אתכן באמת מאושרות, ולא רק בגלל שכבר התרגלתם אליו, בגלל שאימא שלכן מסתדרת איתו נהדר או שהחברות אומרות לכן שאתן בעלות מזל שיש לכן כזה בחור זהב, פשוט מציאה מאין כמוה.
בסופו של דבר, לא הן יישבו איתו בגיל 93 על ספסל בגינה הציבורית, ממורמרות על שעשו את טעות חייהן ומלאות חרטה שלא עזבו כשעוד היו צעירות ויפות או בתרחיש אחר בו תסתיים הזוגיות בגירושים אחרי שגיליתם כי אחרי החתונה דבר לא משתנה, ואותם פגמים ובעיות שהיו קיימים לפני, מממשיכים להתקיים ואפילו להחמיר עם השנים.

יש חיים אחרי קשר ארוך, צריך רק להאמין ולא לפחד, להיתלות בחברים ובני משפחה אוהבים שיעזרו לצלוח את התקופה הנוראית הזו שנדמה כי לעולם לא תסתיים. כמו ששר אברהם טל: "בסוף יוצאים מחוזקים לעולם" כי אני יודעת כבר טוב מאוד מה אני רוצה מהגבר שלי, יודעת עם מה אין שום סיכוי שאסתדר ועל מה אני מוכנה להתפשר. כך שסביר להניח שהגבר הבא שאיתו איכנס לקשר רציני וארוך, יהיה בעלי לעתיד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
12 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כל הכבוד!
רינת 13.12.2010
 
תודה
אביב חגי 14.12.2010
 
 
2. אביבוש
נועה 13.12.2010
 
תודה נשמה שלי!!!!!
אביב חגי 14.12.2010
 
 
3. אמיצה!
רוני 14.12.2010
 
האחות הגדולה
עדי 14.12.2010
 
 
4. ריגשת אותי!
טל 15.12.2010
 
 
5. מיוחדת, בוגרת, אישיות כובשת
דורית 15.12.2010
 
 
6. אוהבת
הילה 17.12.2010
 
 
7. תודה
שירה 27.07.2015
 
באותה הסיטואציה
אנה 08.11.2015
 
 
8. תודה רבה, ריגשת אותי
עידן 01.10.2016
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©