הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למען הרוב הדומם
 
קשה היה להישאר אדישים למראה המרבד הצבעוני והקולני של 10 אלפים שצעדו בתל אביב מטעם 130 ארגונים, כדי למחות על המצב העגום של זכויות האדם בישראל
מאת ירון קלנר | 10.12.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


נחיל אדם מצטופף במורד רחוב מרמורק בתל אביב. הוא יצא לפני זמן קצר משדרות רוטשילד בצמוד לרחבת "הבימה", מתכונן לפנות שמאלה לרחוב אבן גבירול בדרך לכיכר רבין. מבט מלמעלה חושף מרבד צבעוני וקולני של אנשים מ-130 ארגונים חברתיים. 10,000 אנשים, על פי השחקנית עינת ויצמן שמנחה את ההפגנה, מה שנדמה כהערכה לא כל כך גסה. קריאותיהם מגוונות. למען זכויות עובדים, שחרור גלעד שליט או זכויות טרנסג'נדרים. נגד הריסת כפרים בדואים בנגב, הוצאת ערבים מבתיהם בשייח ג'ראח או גירוש פליטים אפריקאים.

תושבי תל אביב מורגלים בהפגנות. הן לא משהו יוצא דופן בשבילם. מכיכר רבין עד לרחבת מוזיאון תל אביב, משדרות רוטשילד ועד לגן מאיר. בתל אביב יש עצרות, צעדות ומחאות למכביר. היא מצליחה להוציא את ההמונים לרחובות. במרחב המצומצם שסובב את אבן גבירול מתקיימת אותה כיכר עיר מיתולוגית, זו שדובר בה שנכחדה לטובת הקלות שבמחאה הווירטואלית. אך התושבים לא מתרשמים מחסימת הכבישים הזמנית, ממילא התנועה בעיר אף פעם לא זורמת. הם לא מתפלאים לראות אנשים מממשים את זכותם הדמוקרטית למחאה, זהו חלק שגרתי מהנוף המקומי. אף על פי כן, קשה היה להישאר אדישים למראה ההמון הצועד הזה, שליכד בשורותיו מגוון רחב של נושאים חברתיים.

זו בסך הכל הפעם השנייה בה מתרחש מצעד זכויות האדם בישראל, שמתקיים בצוותא עם אירועי יום זכויות האדם הבינלאומי שמצוין ב-10 בדצמבר. ב-2009 הוא צעד לראשונה, כמעין תגובת נגד למה ש"האגודה לזכויות האזרח", יוזמת המצעד, תופסת כניסיונות להצר את זכויות האדם בישראל. זהו אירוע מתוחכם מבחינה תקשורתית. הפעילים בו צעירים שמבינים שהסיסמאות הישנות כבר לא מושכות, ושכדי למשוך קהל צריך לעבוד קצת אחרת. הם עושים שימוש נרחב במדיה החברתית, בבלוגים, בפייסבוק ובטוויטר, וקוראים למשתתפים להעלות תמונות שצילמו בעצמם לפייסבוק, ולתייג את המצעד כדי להפיץ אותו קולו.

באנגלית מגומגמת הוא ביקש שיפסיקו לראות בהם מהגרי עבודה. מצעד זכויות האדם
תצלום : מאל בנאוליאל

המצעד של 2009 נקרא "אין מצב!", קריאת סלנג צעירה וחצופה. כך גם השנה. כותרת המצעד היא "ערה", כשהכוונה היא לכך שהתנועה למען זכויות האדם ערה, אך לא ניתן להתעלם מהקונוטציה התרבותית שהמילה מעוררת. ביטוי סלולרי קצר ופשוט, מסר מחודד וצעיר, משעשע וחותך כאחת. במרחק קצר מאחורי ההמון, צועדת קבוצה נוספת. צבעי הכחול והלבן בולטים מאוד כשמביטים בהם. "גם לחיילי צה"ל יש זכויות", הם קוראים, וגם לחקלאי הנגב והגליל, לחרדים ולמתנחלים.

הם צועדים בנפרד על פי החלטת המשטרה, עקב החשש לאלימות בין הקבוצות, זו של "האגודה לזכויות האזרח" וזו של "אם תרצו". טל קופל, סטודנט למדעי המדינה, טוען שהאלימות היחידה מגיעה מכיוון המצעד הגדול כלפיהם. "תקפו אותי, קראו לי פאשיסט וכהניסט. אנשים הסתערו עלי", הוא מספר, אך מסביר שהוא לא מאשים את כלל הצועדים באלימות. רק "המרקסיסטים והאנרכיסטים" מביניהם אשמים, כיוון שמבחינה אידיאולוגית הם קוראים לפעולה אלימה.

אהוד אמיתון שומע את הדברים של קופל ומיד חולק גם את חוויותיו. "הגשתי תלונה במשטרה כי אישה קראה לי נאצי רוצח ילדים", הוא מספר בכעס. הוא הגיע כדי לצלם את ההפגנה של "אם תרצו" ולהפיץ את התמונות לכלי התקשורת, אך לטענתו, הותקף מילולית "רק בגלל שיש לי כיפה". קופל מנסה להבהיר מדוע הוא וחבריו צועדים. "יש לי זכות להיות כאן כאזרח במדינה יהודית כמו שלכל העמים בעולם יש את הזכות למדינה משלהם", הוא אומר. הוא מסתייג מההאשמות כלפי ארגוני זכויות האדם, " גם מהביטוי 'נאצי' כמו מהביטוי 'בוגד'", אבל מבהיר שלעתים קרובות, מי שמדבר באצטלה של זכויות אדם משתמש בהן כ"מעיל רוח טוב בשביל לזרוע סופה".

הסופר סמי מיכאל: "הממשלה נשענת על יסודות אנטי דמוקרטיים"
תצלום : מאל בנאוליאל
 
נירית מוסקוביץ', דוברת האגודה לזכויות האזרח, טוענת כי לא ראתה דבר שהצביע על אלימות של מי מהצדדים, אך היא מקווה כי התלונה שהוגשה למשטרה מצד אמיתון תיבדק במלוא הרצינות. "זכויות האדם, ובהן חופש הביטוי, שייכות לכולם" היא אומרת ומודה למשטרה שאיפשרה גם לאנשי הימין לצעוד, "זו זכותם". מוסקוביץ' גם מסבירה כי האגודה לקחה בחשבון שאינה יכולה לשלוט בכל אחד מהצועדים, ועל כן עשתה מאמץ למנוע עימותים על ידי יידוע המשטרה על הגעתם המתוכננת של מפגיני ימין והצבת סדרנים בסוף המצעד, כחיץ בין הקבוצות.

העצרת בכיכר רבין נפתחת בדקת דומייה לזכר הרוגי השריפה בכרמל. נדמה שהיא כלל לא נוגעת לעומדים בשולי הכיכר, שממשיכים לדבר, לאכול או לעשן. גם מתוך הקהל במרכז ההפגנה נשמעות קריאות ביניים, שיוצרות הסתייגות מסוימת אצל חלק מהפעילים.
אחריה עולים לבמה נואמים ואמנים, מטיפים ומנעימים. נשיא האגודה לזכויות האזרח, הסופר סמי מיכאל, מחדד את הסיבות למצעד: "המזימות לפגוע במערכת השיפוטית הולכות וגוברות. הממשלה נשענת על יסודות אנטי דמוקרטיים", הוא מסביר, "כדי למנוע את הסחף הזה, אנחנו פה". כאקט של שוויון מילולי, הוא פונה לעם הפלסטיני בערבית ואז מתרגם לעברית. "נמות יחד או נחיה יחד", הוא קורא, "אנחנו פה כדי להצהיר שבחרנו בחיים".

פרופ' נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה לישראל, ומי שעמדה במוקד ההתקפות של "אם תרצו" בשנה החולפת, מצהירה ש"זו הייתה שנה לא קלה לארגוני זכויות האדם". מדברת על הארגונים ככלל, ואולי מתכוונת גם אליה בפרט. אך חזן לא מתכוונת רק לייאש. למרות דבריה על ההתקפות נגד האקדמיה ובית המשפט, היא מנסה לנטוע אופטימיות. היא מונה את ההצלחות של השנה החולפת, את המחאה המוצלחת נגד ההפרדה העדתית בעמנואל, נגד ההפרדה המגדרית במיעוט מרחובות ירושלים, ואת המאבק למען הפליטים מאפריקה. "לא נסתום את הפה עד שתהיה ישראל של שוויון, צדק וחירות", היא מבטיחה.

הנאומים הלא מלהיבים הסתיימו באחת כשלבמה עלה אחד מהפליטים. באנגלית מגומגמת הוא מבקש שיפסיקו לראות בהם מהגרי עבודה, ושיכירו בכך שנאלצו להימלט ממולדתם. מאות האפריקאים שישבו בדממה בסמוך למזרקה בכיכר, הפגינו שוב את הקולניות שאפיינה את נוכחותם במצעד. מחיאות הכפיים הסוערות שלהם ניערו במעט את השקט ששרר בקרב רוב הנוכחים מאז שהגיעו לכיכר. התלהבות אותנטית רגעית בתוך האלפים שנדמו לאחר המצעד הרועש. הקהל הרב הגיע למרות הדיווחים שצפוי לרדת גשם. במקום זה, הוא קיבל מזג אוויר אביבי שהנעים את שהותו במצעד ובעצרת, עד שבאמת נפתחו השמיים. בהתחלה טפטוף קל הרחיק רבים מן המשתתפים. כשהגשם התגבר, הם התפזרו במהירות ובבהלה, מותירים מאחוריהם את עינת ויצמן שמנסה שמנסה להודות להם בחופזה, אולי מותירים בלבה ספקות על מחויבותם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©