הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בפרצוף חמוץ
 
הוא לא טוב ולא רע, לא חסר כישרון ולא מדהים - הוא פשוט מ-ע-צ-ב-ן. חולית בלאו צפתה בסרט "הארי פוטר ואוצרות המוות" והגיעה למסקנה שאהבת הילדות הגדולה שלה היא מגוחכת
מאת חולית בלאו | 11.12.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


סיפורנו מתחיל בפלאש בק
- אני בת 11, חנונית קטנה וממושקפת, שסיימה לקרוא בשקיקה עוד ספר מסדרת "הארי פוטר", שוכבת במיטה בלילה ובוכה כמו משוגעת כי מתה עוד דמות שולית. כמה פתטי. התירוץ היחיד שהיה לי להתנהגות הדבילית הזו הוא שאני חלק מהדור שגדל על "הארי פוטר" ואיתו, וכשעוד הייתי צעירה מדי כדי לדעת אחרת, הייתי בטוחה שאלה הספרים הקסומים והמוצלחים ביותר שנכתבו אי פעם.

בערך עשור עבר מאז הרגע המביך הזה בחיי, והנה הגיע הפרק הראשון של הסרט האחרון של ידידנו, "הארי פוטר", לבתי הקולנוע. למרות שכבר הספקתי לגדול ולהבין שמדובר בסדרת ספרים די בינונית ולא מקורית בעליל, אני עדיין שומרת לו חסד נעורים וצופה בכל סרטיו באדיקות. לכן, למרות ששנאתי את הספר האחרון בסדרה, הייתה לי תקווה שהסרט יציל את המצב, והלכתי לצפות ב"הארי פוטר ואוצרות המוות" (פרק 1).

במעמד מכובד זה לא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה בעצם יש בו, בילד הממושקף הזה, שמושך אליו כל כך הרבה מעריצים. איך דווקא זו הפכה לסידרת הסרטים הרווחית והמצליחה ביותר בהיסטוריה. בסיום שעתיים וחצי לא לחלוטין מוצדקות, קיבלתי את התשובה שחיפשתי - אין ב"הארי פוטר" שום דבר אמיתי. אין שום גאונות ששווה את מיליארדי הדולרים שהמפעל הזה מגלגל, וזה לא הוגן שעבדו עלינו ככה ועוד אמרנו תודה.

חבריו עושים את כל העבודה השחורה. "הארי פוטר ואוצרות המוות"
 

הסרט הזה הוא ללא ספק המבולבל ביותר שראיתי. עירוב לא מוצלח ובטעם רע של סוגות קולנועיות
שבסופו הצופים נותרים בהתלבטות בנוגע לזהות הסרט שעליו שילמו. האם זו פנטזיה, דרמה, סרט אנימציה או קומדיית נעורים? התשובה תלויה במתבונן המבולבל. נמשיך באינספור חורים קריטיים בעלילה שכוללים מעברי זמנים ומקומות לא הגיוניים ובלתי מוסברים, וחפצים ודמויות שמופיעים באורח פלא בדיוק ברגע שזקוקים להם.

יש גם כמות מרשימה של אזכורים מיותרים לשואה בסצנות שלמות על חשיבות "טוהר הדם" ותקריב מזעזע של הכיתוב
Mudblood החרוט בדם במקום אסטרטגי על זרועה של הרמיוני. כמה מכעיס ודבילי לחשוב על אושוויץ באמצע הצפייה ב"הארי פוטר". וכמובן, מוקד העליבות העיקרי של הסרט שהולך עימו עוד מרגעיו הראשונים - הוא מלא בעשרות מוטיבים הגנובים ללא בושה מספריו של טולקין, שנוכחותם רק מתחזקת הפעם - שרשרת עם תליון שכל מי שעונד אותה נהיה קצר רוח ואלים, מוכר למישהו? שוב אני מוצאת את עצמי ממלמלת "אהבתי את זה בפעם הראשונה כשקראו לזה שר הטבעות".

אך מה שהכי כואב ומעליב מעריצה ותיקה כמוני, היא ההבטחה הריקה שהיא הארי פוטר. בכל שישה הספרים והסרטים הראשונים, מטרת אחד מקווי העלילה הראשיים הייתה להסביר לנו מדוע דווקא הוא נועד להיות ה"אחד". מה יש בו שהופך אותו ליחיד בעולם שיכול לנצח את אדון האופל? מדוע דווקא הוא מכולם גיבור הספר? כל עוד לא באמת ידענו למה ואיך, המשכנו לסלוח לו בכל פעם שאיכזב אותנו בהיותו דמות מעצבנת וחסרת שמץ של רצון משלו או עמוד שדרה.

נותרה האכזבה

הרגענו את עצמנו שלבטח יש סיבה לכל מהלך הסיפור
, ושבסוף נגלה איזה גבר הוא באמת. אז זהו, שלא. כולנו נאחזנו במיסתורין שלו וכשהוא התפוגג, נותרה רק האכזבה מההכרה שלמעשה אין שום דבר אמיתי מאחוריו. אין בו שום דבר מיוחד שיכול לגרום לנו לסלוח לרולינג על הדמות השטחית והמרגיזה שהעלתה על נס בתור גיבור ספריה המהוללים. כעת, כשכולנו יודעים את כל שניתן לדעת על פוטר, אפשר להבחין שלמעשה חבריו ותומכיו הם אלה שעושים בשבילו את כל העבודה השחורה, ושבלעדיהם הוא לא היה שורד יום. פוטר ממלא מקום בסרט שבהחלט היה ניתן לוותר עליו ועל הפרצוף החמוץ שלו.

להגנתה, אולי תצהיר רולינג שהוא היה אמור להיות אנטי גיבור מלכתחילה, אבל אני ממש לא קונה את זה. הבעיה איתו היא שהוא לא פה ולא שם: הוא לא טוב ולא רע, לא חסר כישרון ולא מדהים. הוא פשוט מעצבן ובלתי נסבל בסתמיותו. למזלם של פוטר ושל רולינג, הוא מוקף בדמויות משנה שמשוחקות בצורה מוצלחת ומצילות את הסרטים, כשבראשם עומד אלן ריקמן הגאון בתפקיד פרופסור סנייפ. לולא התמיכה שלהם, הסידרה הייתה בוודאי נכשלת בשלב מוקדם מאוד.

אז מה הקטע? מה הוא למעשה סוד הקסם? לאחר הצפייה בסרט הבנתי סופית שברגע שנניח לעצמנו להודות שמטרתם היחידה של יוצרי הסרטים והספרים היא להרוויח כסף והרבה, ושאין שום חזון אמיתי מאחורי הסידרה, נגלה שהציפיות שלנו ממנה יורדות באורח פלא. ברגע שהצלחתם להבין שאין מה להבין, הסרט הופך לחוויה מהנה וקלילה שלמרבה ההפתעה כן הייתי ממליצה עליה. אז כעת כל מה שנותר הוא לכבות את המוח, להתרווח בכיסאות בית הקולנוע וליהנות מעוד סרט שיטחי, אבל כיפי בטירוף.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. שוב משעמם
סוניה 13.12.2010
 
סוני את מצחיקה!!!
חולית 13.12.2010
 
 
2. בפרצוף חמוץ
ציפי 14.12.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©