הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדשא של השכנים לא ירוק
 
מבעד לכתיבתו הקלילה של סייד קשוע, עולה בספרו "גוף שני יחיד" ביקורת קשה על גזענות וניכור בין יהודים לערבים
מאת ירון קלנר | 11.12.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


יש משהו מרגש בכתיבה של סייד קשוע. הידיעה שאת המשפטים הללו כתב אדם שלא חושש להיפתח בפני קוראיו
, ולהראות מה מצוי בנבכי לבו, היא מרוממת נפש ממש. יש גם משהו חשוב בכתיבה שלו כיוון שהפתיחות הזו מצביעה על המלכוד בו הוא נמצא, ושהביא לו את גדולתו הפובליציסטית. וכך, בהמשך למדורו הקבוע ב"מוסף הארץ", "גוף שני יחיד" עוסק בערבוב הזהויות שמאפיין אותו, בישיבתו על הגדר בין שתי התרבויות, הערבית והעברית, ובמאבק על הנכסים הסמליים שמתקיים בין היהודי לבין הערבי.

לא ברור מי מבין שתי הדמויות הראשיות אמורה להיות קשוע. אולי הוא עורך הדין נטול השם שמעיד על עצמו שנהג לבוז לתרבות הערבית עד שחשד שאשתו בוגדת בו, גילה שהוא שמרן ושאף לרצוח אותה. יתכן שהוא אמיר להב, העובד הסוציאלי מג'לג'וליה שמואס בסביבתו הערבית ומאמץ זהות חלופית של יהודי. יכול להיות שהוא שניהם או אף אחד מהם.

האם קשוע הוא עורך הדין נטול השם שנהג לבוז לתרבות הערבית?
 

ואולי זה בכלל לא משנה עם מי קשוע מזדהה יותר, מכיוון שהטרגדיה של שני הגיבורים מביעה את תלישותם - שניהם לא יכולים להיות בני בית באף אחת מן התרבויות, ואולי בכך מביעים גם את תלישותו של הסופר. בספר שזורות שתי עלילות שמסופרות לסירוגין, כשבהדרגה נבנה המתח לקראת המפגש הצפוי והמתבקש ביניהן. הקורא התמים סבור שהעלילות מתקיימות במקביל, אך מופתע לגלות סיום בלתי צפוי.

הכתיבה של קשוע זורמת ולא דורשת מאמץ מן הקורא, שיכול להסתפק בהנאה מתיאורי ירושלים. השכונות הערביות על דירותיהן הצפופות, בית הקפה של הכורדי הקומוניסט, עורך הדין שהעתיק את משרדו ממזרח העיר אל רחוב קינג ג'ורג' המרכזי כדי לפאר את עצמו, לשכת הרווחה העלובה של מזרח ירושלים שעובדיה התגלגלו אליה כיוון שלא הצליחו להתקבל ללימודים יוקרתיים יותר. אפילו בנושאים הכבדים ביותר כמו הזנחת הנרקומנים הערבים, קשוע מטפל בקלילות.

יתרונו של הספר הוא במסר המובלע, כזה שלא מוגש לקורא בכפית אלא במרומז. מבעד לשורות צפה לה ביקורת קשה. הניכור לערביות והתשוקה להתקבל כשווה בקרב הרוב היהודי לעומת הגזענות המוסווית של חלק מהיהודים שמאמצים ערבי כמחמד ומדברים בו סרה כשהוא מפנה את גבו. ואולי הנקודה של קשוע היא שבכלל לא צריך לבחור, שההצטרפות האוטומטית לקבוצה כלשהי היא מיותרת, אולי אף טיפשית. אין בשביל מה לרדת מהגדר, הדשא של שני השכנים לא ירוק.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©