הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נותנים מכל הל"ב
 
הם עוזרים להם למלא טפסים להוצאה לפועל, דואגים להסדרי תשלום על המשכנתה, ומסייעים בהגשת תביעות נגד מעסיקים עושקים. נעים להכיר: המתנדבים בתנועה למלחמה בעוני
מאת ירון קלנר | 17.12.2010
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


מי יודע מה היה עולה בגורלו של ואדים (שם בדוי)
אם הוא לא היה פוגש את אאליטה יעקובוב, כיום סטודנטית למשפטים בשנה ד'. הטיפול שעמותת הל"ב (התנועה למלחמה בעוני) מעניקה לרוב הוא חד פעמי ונקודתי - עזרה במילוי טפסים או הסבר על זכויות וזהו. אבל ואדים לא יכול להסתפק בזה. הוא פנה ליעקובוב, בת 23, רכזת העמותה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, שתסייע לו עם הטפסים. חודש לאחר מכן שב אליה, וביקש שתתרגם עבורו את התשובות שקיבל, לאחר שהודיעו לו על העברת הטיפול בעניין החוב שלו לבית המשפט.

כשראתה שהיא כבר לא יכולה לעזור לו, פנתה יעקובוב ליושבי ראש התנועה וביקשה עורך דין
שילווה אותו בהתנדבות במשפט. בעזרת שניהם, צומצם החוב של ואדים בחצי.
"הוא סמך עליי בעיניים עצומות", היא אומרת. עד היום הם בקשר, והיא ממשיכה לעזור לו בעניינים משפטיים, כמו גם לאנשים רבים שמשרד הרווחה מפנה אליה. "אני מגיעה ממשפחה מרקע דומה, אז אני מזדהה". היא מספרת על הוריה שעלו לישראל וקיבלו עזרה, ועל המוטיבציה לעזור לאחרים. "אני קיבלתי הרבה מתנות בחיי, אז אני חושבת שצריך לתת בחזרה".

תחושת הסיפוק עולה שוב ושוב בשיחות עם מתנדבי הל"ב, עמותה שקמה ב-1994 ומורכבת מסטודנטים למשפטים ומעורכי דין, כולם בהתנדבות מלאה וללא מימון מצד חברות מסחריות, כדי לא ליצור אפשרות לניגוד אינטרסים. החל משנה ב', יכול כל סטודנט למשפטים להצטרף לאחד הפרויקטים שהעמותה מציעה, בכפוף לראיון קבלה. "אנחנו רוצים אנשים שלפחות קיבלו יסודות משפטיים ראשוניים", מסביר אבישי מרום, רכז התנועה באוניברסיטת תל אביב, מדוע סטודנטים בשנה הראשונה לא מתקבלים. הוא יושב בלובי של בניין משפטים, ומנסה לגייס מתנדבים לעמותה.

יעקובוב: "ההורים שלי קיבלו עזרה כשעלו לארץ אז אני חושבת שצריך לתת בחזרה"
תצלום : מורן חלפון

אל הדוכן ניגשת ויקי ונטורה. "הלימודים זו התקופה היחידה שאפשר בה להתנדב, אחר כך זה מאוחר מדי", היא מסבירה את רצונה להצטרף. יעל גורלי כבר נרשמה ותתחיל בקרוב לעזור למכורים בסמים שמטופלים בבית החולים איכילוב שבתל אביב לסדר את החובות שלהם. "זה מרגיש לי מאוד טפילי לא להשתמש בידע הזה לטובת אנשים שצריכים אותו", היא מסבירה את רוח ההתנדבות שבה, אך גם נותנת הצצה לסיבה נוספת. "זו הזדמנות לעשות משהו עם מה שאנחנו לומדים פה", היא אומרת, ומצביעה על הסיבה שנדמה שאסור לציינה בקול רם - התועלת האישית.

עד כדי כך אסור להגות אותה בקול, עד שמתנדבת אחת מבקשת לא לציין את שמה כיוון שאמרה שההתנדבות מוסיפה לקורות החיים, ומרום אפילו נרתע בעבר לקבל סטודנט לעמותה רק בגלל ששאל איך ההתנדבות תעזור לו בתואר. אגב, היא לא. הסטודנטים לא מקבלים כסף או נקודות זכות עבור השעתיים השבועיות אותן הם תורמים לקהילה, והסיפוק והניסיון המקצועי הוא שמדרבן אותם. למרות הכל, גם מרום מסכים שיש ערך מעשי להתנדבות. "כשסטודנט יכתוב בקורות החיים שלו שהוא התנדב בהל"ב, זה יכול לפתוח לו דלתות", הוא אומר.

דנה פריד, בת 24, עושה רושם של מתנדבת נלהבת. "יש לי את הכלים והיכולת לעזור למישהו אחר", היא מסבירה, "זה חלק מהאחריות של הסטודנט ועורך הדין להחזיר לקהילה". כיום היא בשנה ג', אך מקווה להמשיך גם אחרי שתסיים את ההתמחות ותהפוך לעורכת דין. היא מתנדבת בהוצאה לפועל, ומסבירה שזהו מקום בו אנשים באמת נזקקים לעזרתה, כיוון שבלעדיה ובלעדי חבריה, החייבים שמגיעים לשם לא היו מצליחים להבין בפני מה הם עומדים.

התבוננות במתנדבים בבית המשפט בתל אביב ממחישה את העבודה הקשה שבפניהם. ההמונים לא עטים עליהם, אך כמות הממתינים מכובדת. למתנדבת נטלי מיכאלוב נדמה שמאז שהעמותה זכתה להופיע בפרויקט "ישראלים 10" של ערוץ 10, מספר הפונים אף עלה. אחת מהם, רותי לוי, מצהירה שהייתה מתאבדת אילולא הייתה זוכה לעזרה של הל"ב. היא באה לטפל בתביעת הוצאה לפועל נגד בנה, "אני לא מבינה פה כלום", היא מנענעת את הטפסים שבידה במרירות. "אי אפשר להתעסק עם המדינה, זו רק תסבוכת".

ההמונים לא עטים עליהם, אך כמות הממתינים מכובדת. בית המשפט בתל אביב
תצלום : נמרוד הלברטל

התסבוכת הזו אמורה להיפתר בעזרת שלושה או ארבעה מתנדבים שעומדים בעמדה אחת מאחורי דלפק עץ. רק שלט קטן שתלוי מהתקרה פונה אל הבאים ממסדרונות בית המשפט, ומסביר על מה מדובר. "עמדת סיוע משפטי ללא תשלום ניתן בהתנדבות על ידי סטודנטים מתנדבים", נכתב בו. לרוב המתנדבים פועלים מתוך העמדה, בעת הצורך יוצאים אל התור, משתחלים ברווח הצר שבין הדלפק לבין קיר הבטון.

"לפעמים עומד מולך בן אדם שלא יודע קרוא וכתוב או שלא יודע עברית", מחדדת נעמה חריף את הפערים שעליהם מגשרים המתנדבים. היא בת 22, שנה ב', היא מתנדבת בבית הדין לעבודה. "יש אנשים שמגיעים לתבוע עשרות אלפי שקלים, בשבילם זה המון כסף", היא קובעת, ומיד מסתייגת מדבריה ואומרת שזהו סכום נכבד בשביל כל אחד, אבל לאנשים הללו שמגיעים לתבוע את מעסיקיהם, לרוב מדובר בכל עולמם. חריף גם מספרת על אדם שהגיע לאחרונה כדי לתבוע את ארקדי גאידמק, כיוון שלא קיבל את שכרו כשעבד עבורו בבחירות המוניציפליות בהן נחל תבוסה מוחצת. כשהוא שמע שגאידמק שב לישראל כדי להשתתף במשפט שנפתח נגדו, מיהר לנסות ולסבך אותו במשפט נוסף.

הם מקפידים להבהיר שהטיפול המשפטי שהם יכולים לתת הוא יחסית מוגבל, ומתמצה בהסברים על ההליכים הצפויים ובעזרה במילוי טפסים. אחרי שהמועמדים מתקבלים לעמותה, הם עוברים הכשרה ספציפית על ידי עורכי דין שגם מתנדבים בה, ויש מאה כאלה. אחד מהם הוא איתמר סיון, יו"ר העמותה במשותף עם דניאל ורדי. עו"ד סיון, בן 31, מתנדב כבר שבע שנים, מאז ימיו כסטודנט. "אם אתה עושה משהו בהתנדבות יותר משלוש שנים, כנראה שזה מאוד נוגע לליבך", הוא אומר.

בעוד הסטודנטים מוגבלים בסיוע שהם יכולים ומורשים לתת לפונים, הרי שעורכי הדין מעניקים סיוע משפטי מלא. כמו אצל כל עורך דין, רק בחינם. ובניגוד לגופים אחרים שמסייעים למעוטי יכולת מבחינה משפטית, הקריטריונים מאוד גמישים, והם מקבלים כמעט כל אחד. סיון אמנם מספר שהתנועה סירבה לטפל באדם מכיוון שבבעלותו שלוש דירות, אך מסביר שהיא בכל זאת מאפשרת ליותר אנשים לפנות לעזרה. הם לא עורכים מבחני יכולת לפונים, ולא מוודאים אם הפונה הוא אכן נזקק. "על רוב האנשים רואים את המצוקה", אומר מרום ומרגיע את החשש שאנשים שאין להם בעיה כספית מנצלים את העזרה בחינם.

העמותה מחנכת לעריכת דין חברתית. אבישי מרום (מימין) ומתנדב
תצלום : מורן חלפון

סיון מספר על אישה שהעברית לא בדיוק שגורה בפיה, שנמצאת בהליכי גירושין מבעלה המובטל והאלכוהוליסט. היא ושתי בנותיה פונו מדירתן כיוון שלא עמדה בתשלומי המשכנתה, למרות שאסור לפנות איש מביתו מבלי לדאוג לו לדיור חלופי, מה שלא קרה במקרה שלה. כיום ורדי וסיון מייצגים אותה מול הבנק, ומנסים לדאוג לה לדירה ולהסדר של המשכנתה.

במקור, העמותה הוקמה כתנועה כללית שאמורה לעסוק בכמה היבטים בחייהם של מעוטי היכולת. עם הזמן, הפרויקט המשפטי גדל עד שהשתלט כמעט על כל פעילות העמותה. דוגמה לפעילות לא משפטית גרידא שהעמותה ביצעה היא המאבק להקמת אנדרטה לזכר יוצאי אתיופיה שנפטרו במהלך המסע לישראל. המדינה התחייבה לבנות אותה אך במשך שנים לא הקצתה כסף לכך, ואף ניסתה לחזור בה מהתחייבותה. העמותה עתרה לבג"ץ והשיגה פשרה. האנדרטה נחנכה ב-2005 בהר הרצל.

המטרה היא להתקרב לקהילה. "אנחנו יושבים במתנ"סים, במרכזים קהילתיים, כדי להקל על הציבור את הנגישות למערכת המשפטית", אומר מרום. לדבריו, אנשים מאוכלוסיות חלשות נוטים להביע חוסר אמון במערכת המשפט, והוא רואה את שיקום האמון הזה כחלק מתפקידו. לדעתו, עצם ההסבר לפונים על הזכויות שלהם גורם להם להעצמה. גם עו"ד סיון מדגיש את הנושא החברתי. "התואר עורך דין הוא לא רק כדי להרוויח כסף, יש בו גם אחריות חברתית", הוא טוען, ומבדל את הל"ב לעומת גופים אחרים שמעניקים סיוע משפטי לנזקקים.

הוא פשוט רואה את העמותה כמחנכת לעריכת דין חברתית.
מרום לא רוצה להתייחס כלל להבדלים בין הל"ב לבין אותם גופים לדעתו, המצוקה בישראל היא כל כך גדולה שזה לא משנה שישנם עוד גורמים שמסייעים משפטית. "כל סיוע משפטי שניתן הוא טיפה בים", הוא אומר, ומסביר שמה שחשוב זה שהעזרה תינתן, ולא משנה מי ייתן אותה. "כל מי שנכנס תחת האלונקה ורוצה לסחוב, זה טוב".

מתנדבים בשביל אנשים שלא מכירים ולרוב גם לא יכירו לעולם. בית המשפט בתל אביב
תצלום : נמרוד הלברטל

"כל יום שבו יצאתי מהעמדה, הרגשתי טוב", אומר מרום, שמתאר את הדחף הפנימי שגורם לו לפעול בעמותה. בעבר התנדב בבית הדין לעבודה, אך כיום, בתור סטודנט בשנה ד', הוא עוסק בעיקר בגיוס מתנדבים חדשים ובניהול רכזים עליהם הוא אחראי. מרום אומר שהחיבור של העמותה לשטח ולקהילה עוזר למתנדבים לזהות צרכים ולתכנן בהתאם. כדוגמה הוא מספר על תוכנית לחינוך פיננסי לתלמידים שהחלה לפעול השנה. הרעיון הוא לתת לילדים כלים שיעזרו להם להימנע ממצוקה כלכלית בעתיד. דוגמה נוספת לפעילות שחורגת מהסיוע היומיומי לנזקקים היא השתתפות בישיבות של ועדות הכנסת, בהן נציגי העמותה מביעים את קולו של הנזקק.

"מה שאתה נותן זה קלוש יחסית למה שאתה מקבל", אומרת סומוו יונס בת ה-20, במקור מערערה שבוואדי ערה. היא מספרת כיצד אנשים, ספק עורכי דין ספק מאעכרים, מסתובבים בלשכת ההוצאה לפועל ומחכים לפונים חסרי ישע וחסרי מושג, וגובים מהם כסף עבור אותה פעילות בדיוק שהמתנדבים עושים. בכך היא מחדדת עוד יותר את חשיבותם של הסטודנטים שמקדישים מזמנם.

אי אפשר לתת מבלי לקבל דבר בתמורה. המתנדבים אומנם לא מקבלים כסף או נקודות זכות בלימודים, אבל הם כן זוכים לסיפוק עצמי ולהרגשה טובה. לשם העבודה החשובה שהם עושים, ניתן להניח את הדיון הציני בצד ולהעריך את מאות הסטודנטים שפועלים כל יום בשביל אנשים שהם לא מכירים ולרוב גם לא יכירו לעולם. "ראשי התיבות שלנו מאוד סמליים", אומר סיון, "אנחנו מצליחים בעזרת הלב". ואולי יעקובוב מיטיבה לתאר את הכוח שמדרבן אותה, "זו מחלה", היא טוענת בחיוך, בתקווה שתעזור גם לאחרים לחייך.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©