הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדרך אל הכושר
 
האתגר, המוסיקה הסוחפת, האורות העמומים והמדריך החתיך - הביאו את יפעת בצלאל להתמכר לספינינג
מאת יפעת בצלאל | 20.12.2010
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


עד לפני שנה, כמעט בכל ערב, החזרה מיום לימודים ארוך ומייגע לוותה בדילמה קבועה: לנעול במרץ את נעלי הספורט שלי ולמהר לשרוף את ה"מקופלת" שטחנתי בהפסקה או לוותר על התענוג לטובת רביצה ממושכת על הספה וצפייה בתוכנית ריאליטי? סדר היום שלי כסטודנטית לא כלל יותר מדי שעות על הרגליים, מה שגרם לשרירים מעט להתנוון. הרגשתי שהלב רוצה אבל הגוף עייף. ובכן, אם אז חשבתי שסוד החיים הטובים טמון בסנדוויץ' מפנק וכוס שוקו קר לפני השינה, הכל השתנה כשחזרתי משיעור הספינינג הראשון שלי, שסחף אותי לתוך 60 דקות של אימון האירובי הטוב בחיי.

עוד לפני שנרשמתי למכון כושר, המילה ספינינג הייתה בשבילי עניין רחוק מביצוע. בראש היו לי תמונות של ספינרים שריריים, ספוגי זיעה וחדורי מוטיבציה לסיים את המסלול ואף אחת מאלה לא הייתה קרובה לאיך שנראיתי או חשבתי. תמיד תהיתי איך הספינינג כבש את חדרי הכושר בסערה. לפני שהחלטתי ללכת לשיעור הראשון, עשיתי שיעורי בית - קראתי הכל על מה שעתיד להתרחש, התייעצתי בפורומים מיוחדים למתחילים, ואפילו רכשתי במיטב כספי חולצה מתאימה - הכל כדי לא להרגיש שונה. תרגלתי נשימות, אכלתי את חטיף האנרגיה, מילאתי בקבוק מים והתפללתי לטוב.

הקונספט בשיעורי ספינינג הוא רכיבה על אופניים נייחות בתוך אולם. הבדיחה הקבועה של ותיקי הרוכבים אומרת שכמה שלא נדווש בדרך ליעד - לעולם נישאר באותו מקום. המיוחד בעובדה שהרוכבים לא יצאו עם האופניים לטבע, והעדיפו להישאר קרוב לבית הוא בכך שהשיעור מלווה באורות חשוכים ומוסיקה סוחפת - הכל כדי להכניס את המתאמנים לאווירה מסיבתית, וכמובן לגרום להם להרגיש בנוח.

תרגלתי נשימות, אכלתי חטיף אנרגיה, מילאתי בקבוק מים והתפללתי לטוב
תצלומים : גולן טופמן. באדיבות מכון הכושר ONE

לשיעור הראשון הגעתי מעט מפוחדת. ישבתי בכסא הכי רחוק בכיתה - שאף אחד לא יהיה עד לבושות שאני עתידה לגרום לעצמי. שמעתי שהשיעור הוא קשה ומעייף, ולהיות קרובה לדלת היציאה היה פיתרון מצוין לכל רוכב בהתהוות, מפלט כשמתחילים לאבד את הנשימה הסדירה. לאולם נכנס מדריך חתיך ונמרץ, הוא לבש בגדים צמודים במיוחד והציע לי בתור מתחילה לשבת על האופניים שמולו, משמע באמצע הכיתה, משמע במקום בו כולם יוכלו לראות אותי מפדלת כמו ילדה קטנה. בדקה זו ממש האורות כבו והמוסיקה הופעלה. הדופק שלי עלה באופן מיידי והחלטתי לקחת את הסיכון לעבור את השיעור כמו גדולה, בכיסא הכבוד שמול המדריך.

רוב השיעורים מתחילים בדיווש מהיר של  מישור. לאט לאט מעלים את העומס על הרגלים ומדמים עלייה. כשהיא הופכת תלולה יותר ויותר ומגיעה לשיא (וכך גם הדופק שלי) הרוכבים "משחררים את הברזים", ונותנים לרגליים לרוץ. ההתנגדות על הרגליים יורדת וקצב הדיווש עולה, זאת המנוחה. כך נמשך שיעור הספינינג, כל שיר עם קצב אחר ועומס משתנה. מה שאהבתי הוא שלהפתעתי, לא כל המתאמנים הם רוכבים מקצועיים. שלא לפי המיתוס המוכר, לא רק מי שבכושר שיא יכול להצטרף לשיעור, כי העיקרון הוא פשוט - כל אחד עובד בקצב שלו, נח מתי שבא לו ולוקח לגימה מהמים בזמנו החופשי. כך, ממש לידי ישבה אישה שלא מביישת את גיל הזהב, ודיוושה בכיף לצלילי מיקס של הדי.ג'י המהולל עופר ניסים.

השיעור במסגרת הקבוצתית גרם לי לגלות מאגרי אנרגיה שלא ידעתי שקיימים בי. אולי זה הרצון לזרום עם המוסיקה או המדריך המאתגר שלא ויתר לי, ואולי פשוט כי נהניתי? כל אלו יחד העבירו את שעת האימון האפקטיבית ביותר שהייתה לי מעולם, פיתרון מושלם לחורף - התקופה שבה הכי קשה לצאת מהבית ולהתאמן. ואיך המדריך אמר? אם תחייכו כל השיעור תשרפו הרבה יותר קלוריות.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה נהדרת
אבישי טמיר 26.12.2010
 
 
2. המדריך מספר 1!!!
מיכל 16.01.2011
 
 
3. שמח לשמוע את הביקרת על השיעור :)
איתי מרוחם 16.01.2011
 
 
4. איתי
רן 17.01.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©