הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טובע בפרטים
 
הספר "צ'ה גווארה בזיכרונותיו של פידל קסטרו" הוא לקט נאומים וראיונות עיתונאיים מייגע, שממשיך לבנות את הגיבור המיתי כאדם המושלם. ירון קלנר מרשה לעצמו לפקפק
מאת ירון קלנר | 01.01.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


צ'ה גווארה היה אדם מושלם. אינטלקטואל, אינטליגנט, חרוץ, נחוש, צנוע, נכון תמיד להקרבה ולהתנדבות, חזק, מהיר, אסטרטג, טקטיקן, שקדן, צלף, מנהיג, כריזמטי, מוכשר, מנומס, תרבותי. מושלם. אם היה לו חיסרון, היה זה חוסר הבנתו את החשיבות של עצמו, כך שנהג להסתכן שלא לצורך. אך כזה הוא או לפחות כך מצטיירת דמותו בספר "צ'ה גווארה בזיכרונותיו של פידל קסטרו".

זהו לא ספר זיכרונות קלאסי אלא לקט נאומים וראיונות עיתונאיים שהעניק, שעסקו במהפכן הארגנטיני-קובני. קסטרו, ששלט בקובה מ-1959 עד 2006, ידוע בנאומיו הארוכים הנמשכים שעות, וכל מי שתהה על מה כבר אפשר לנאום כל כך הרבה זמן, יכול לגלות את התשובה בספר. קסטרו משתף את הקהל בפרטים הקטנים, בלבטיו ובספקותיו, הוא מעלה חלופות ומהרהר בהן, ופותח סוגריים ארוכים שבהם הוא מבסס את טענותיו.

למשל, בנאום בו הוא מודיע לעם הקובני על מותו של גווארה בקרב בבוליביה, קסטרו מציג את כל הראיות שיש בידו כדי לבסס את הבנתו שהידיעות על מותו אכן נכונות. הוא מציג מידע שהגיע דרך סוכנויות הידיעות, ומשווה אותו לדיווחים של הממשל הבוליביאני; הוא מנתח את תוואי השטח בו פעל גווארה, ומעמת את הפרטים עם אופיו בכך שהוא משער בביטחון רב כיצד גווארה התנהל בקרב הקשה. קסטרו לא מסתפק בהצגת שורה תחתונה כלשהי. למעשה, נדמה שהוא לא חוסך מאום משומעיו, ואולי מקנה משמעות חדשה לרעיון חופש המידע, עד כדי התשת האזרחים והקוראים.

"ככל שירבו פוליטיקאים מושחתים, כך ידרוך כוכבו כאדם טהור ומהפכני", גווארה וקסטרו
 

הקורא עשוי להתעייף עוד יותר עקב החזרות הבלתי נסבלות, הן בתוך נאומיו והן ביניהם. אך בעוד הטענה הראשונה צריכה להיות מופנית כלפי קסטרו, ראוי שהטענה השנייה תופנה כלפי העורך הקובני. הנאומים "'היעדרותו' של צ'ה", "ההודעה על מותו של צ'ה בבוליביה", ו"עצרת לזכרו של צ'ה גווארה", מכילים פרטים דומים מאוד ומותירים רושם עז של דה ז'ה וו. גם "הקדמה הכרחית" שכתב קסטרו לפרסום יומניו של גווארה מהלחימה בבוליביה, לא מגלה פרטים שהקורא לא למד מהנאומים שקדמו לה.

רק בקפיצה ל-1987, בראיון שנתן לעיתונאי איטלקי, ובנאום לכבוד 20 שנים למותו של גווארה, קסטרו מצליח לחדש. ממרחק הזמן הוא בוחן את דמותו של מושא זיכרונותיו כהוגה כלכלי וחברתי, ולא רק כלוחם, כמצביא וכמנהיג. פרקים אלו מלמדים על התמורות שחלו בקסטרו ובקובה מימי האופוריה של השנים הראשונות אחרי המהפכה. הם מרמזים על אי הצלחות של המהפכה ועל סדקים באידיאולוגיה, וכשההווה לא משביע רצון, אין מנוס מלפנות לעבר ושוב להתרפק על דמותו המיתולוגית של גווארה. לו רק היו מקשיבים לו ומיישמים את הגותו של המהפכן המושלם הזה.

"ככל שירבו בכל מקום פוליטיקאים מושחתים, דמגוגיים וצבועים, כך ידרוך כוכבו כאדם טהור, מהפכני ועקבי", הצהיר קסטרו בנאום לכבוד הגעת שרידיו של גווארה לקובה ב-1997, וקבורתם בעיר סנטה קלרה. משפט יפה שעשוי לעורר הזדהות אפילו בקרב אזרחי הדמוקרטיות כיוון שמאסו במנהיגיהם. אילו רק היה מסתפק בו, אך קסטרו המשיך לפרט את מעלותיו של גווארה. והרי אותן כולם כבר יודעים, הוא היה פשוט מושלם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©