הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדף עמוס לעייפה
 
רחל טליאז, תולעת ספרים בשיקום, עושה סדר בערימות ומתאהבת מחדש בבחירותיה הישנות
מאת רחל ביו | 23.01.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


בצד החדר, ליד הדלת, עומדת בגאווה כוננית עץ עם חמישה מדפים עליהם סוגרת ויטרינת זכוכית. המדף הגבוה ביותר מקושט בחפצי נוי ובמזכרות שנאספו בעמל רב בטיולים. המדף מתחתיו מכיל אלבומים, ספרי מחזור ומסגרות עם תמונות מחייכות מתקופות חיים שמחות. ישנו עוד מדף למטה ובו קלסרים, עבודות, ספרים וחומרי לימוד שנשמרים למקרה שיהיה בהם צורך. שני המדפים האחרונים, שמבחינתי הם הכי חשובים בכוננית, הם גם הכי פחות מטופחים. מדפי הספרים. בסך הכל שני מדפים שנוטים להתמוטט, רק כי יש בהם קרוב ל-250 ספרים.

בפעם האחרונה שמדף הספרים הבודד שלי היה עמוס, פיניתי את המדף שמעליו לטובת איכלוס מחדש. הפינוי עצמו אף לווה בהבטחה שהפעם אהיה מסודרת ואקפיד להניח עליהם רק ספרים שבכוונתי לקרוא. אז איך בכל זאת קרה שיש לי יותר ספרים מאשר מקום לאחסן אותם? אומנם מבצעי ה-"ארבעה ספרים ב-100" תרמו את מישקלם למדף שלי, אבל הם לא היחידים. כל הפעמים שקיבלתי ספר מחברה שלא היה לה עוד עניין בו, הספרים ששאלתי מאנשים ושכחתי להחזיר, מכירות "ניקוי המחסנים" וכמובן, האצבע הקלה על העכבר, שבשנייה רוכשת מאחד האתרים ספר אחד, שניים או ארבעה. כך, למעשה, הצטברו אצלי ספרים רבים שאם להודות באמת - טרם הספקתי לקרוא את כולם.

על מנת לפנות מקום על המדפים, העברתי לקרובת משפחה ספרים שאין לי כוונה לקרוא שוב. במקביל אני מסרבת באדיבות אך בנחישות לקבל ממנה ספרים בתמורה כך נפלה ההחלטה - אין יותר קניות ספרים, אין יותר השאלות מחברות או מספריות ואין יותר ערימות. מעתה, אני קוראת אך ורק מה שנמצא אצלי על המדף: ספרים שפעם הייתי בטוחה שאני אוהב ושיצליחו להשאיר אותי מרותקת. למשל, אלה שכיכבו ברשימת רבי המכר אבל כשנקנו, יצאו ספרים מושכים אחרים שנדחפו לראש רשימת הקריאה שלי, ורבי המכר נשכחו מאחור.
 

מבצעי ה"ארבעה ספרים ב-100" תרמו את חלקם
תצלום : רחל טליאז

קשה מאוד לעבור על יד חנות ספרים המכריזה על מבצע ולא לקנות, על כך יעידו רוב תולעי הקריאה ואני ביניהם. חודשים ארוכים בהיתי בחלונות הראווה תוך ניסיונות הכחשה. "כבר מזמן חנות הספרים הזו נסגרה", הייתי משכנעת את עצמי. היום, כדי בכל זאת להתרענן, אני קונה ספר אחד בחודשיים ורק אחרי שקראתי לפחות עוד שלושה ספרים מאלו של המדף. לספרייה, לצערי הרב, אני כבר לא הולכת. המבחר הרחב מדי, הספרניות המוכנות עם המלצה מראש ומבחר הספרים בחינם הם משהו שעדיין קשה לי להתמודד עימו.

כשאני שבה לבחירות הישנות שלי, אני מנסה להיזכר מה היו השיקולים. לא תמיד אני זוכרת, וזה רק מעצים את חוויית הקריאה. כך אני מתאהבת מחדש בספר שכבר אהבתי ופרח מזכרוני או מגלה רב-מכר שעזב את הטבלה כבר מזמן וקוראת אותו בראש שקט, בלי להיות מושפעת מהביקורות וההמלצות שקיבל ושכחתי. ספריה של אירן נמירובסקי, למשל, אהובים עליי מאוד. אני קונה אותם ומניחה על המדף. כשאני מגיעה אליהם, גם אם זה אחרי חודשים ארוכים, וקוראת בהם אני לא מתחרטת. הקסם של המילים והעלילה יוצאת הדופן תמיד מצליחים לעורר בי התרגשות והנאה.

"נער החידות ממומביי", לעומת זאת, הוא רב מכר שנקנה במסגרת מבצע. הספר ואחריו הסרט זכו להד גדול. את הספר קראתי חודשים ספורים אחרי שיצא הסרט לבתי הקולנוע והתאכזבתי. עד היום אינני מבינה מה היה כה מיוחד בו. זהו ספר הרפתקאות טיפוסי ללא מסר חברתי עמוק כפי שציפיתי שיהיה. הוא היה אחד הספרים הראשונים שהורדתי מהמדף והעברתי הלאה. היום בצד החדר, ליד הדלת עומדת זקופה כוננית עץ עם חמישה מדפים: מדף חפצי הנוי, מדף התמונות, מדף הלימודים ושני מדפים מטופחים ומאורגנים להפליא. מדפי הספרים שלי מכילים מאה ספרים. אלו הם הספרים האהובים עליי וגם כאלה שאולי בקרוב מאוד יהיו כאלה. מדפים לא מסודרים? לא אצלי. לא עוד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©