הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כוחו של הרגל
 
לא מעט שנים בתל אביב גרמו לאדי אדמון לקבל אותה כמובנת מאליה. למזלו, תייר אמריקאי מתפעל טרח להזכיר לו את טעמה של עיר החטאים
מאת אדי אדמון | 29.01.2011
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ניו-יורק, לונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, ברצלונה, הונג-קונג ועוד רבות גדולות ויפות. ולנו? לנו יש את תל אביב. אמנם לא העיר הכי גדולה, אבל היא מתנהגת ככה. רכבת תחתית עדיין אין כאן, אבל אפשר למצוא כמה מנהגים של ערים מהעולם הגדול. למשל, כמות בתי הקפה לא הייתה מביישת את פריז, חביות הבירה שנשפכות בכל פינה עומדות לא רע בקצב של האנגלים ולמרות היובש (אין כאן כוונה למזג אוויר) גם את חוף הים והמגדלים שנבנים בקצב מטורף אפשר לראות דרך עיניים אדומות.

למרות זאת, המציאות של חיי נראית פחות נוצצת. לימודים, עבודה, שוב לימודים, משחק כדורסל עם חברים או איזו בירה בערב, קפיצה קטנה לראות את המשפחה. מעגל כזה של מציאות אפרורית: פעם שמחה, לפעמים קצת פחות, ובעיקר חלומות גדולים ומטרות רחוקות. כי בינתיים זה מה שיש, כרגע אין לי משרד עם 300 עובדים, 20 מזכירות וארבע דירות גג מחוברות במגדלי יו, ואפילו סיום התואר ועבודה משרדית נורמלית נראים כמו דברים שמיותר לחשוב עליהם. אז אני מוזג אלכוהול בבר תיירים מצליח, ומקווה שככה אכסה את שכר הדירה, ואולי אפילו אצליח להחזיר להורים את התשלום לתואר.

טים, בחור אמריקאי מבוגר, הוריד את המעיל והתיישב אצלי על הבר. לפני שהספקתי לגשת עם התפריט, האצבע שלו הצביעה על ברז ה"גולדסטאר". "הבירה המקומית שלכם מצוינת" הוא קבע בשאגה. אני, חובב טיפוסים וסיפורים, עזבתי לרגע את הוויכוחים על כדורגל עם אוהד הפועל, ואת מזיגת הצ'ייסרים לשתי הבחורות השוות שישבו בקצה הבר, והתפניתי אליו. טים סיפר שנשלח לראות פלטפורמה עסקית של חברת הייטק, ושזו הפעם הראשונה שלו בישראל. "חשבתי שאני אראה רק גמלים וטנקים, אבל זה יותר מזכיר לי את פלורידה", טען שוב ושוב תוך כדי סיום כוס הבירה השנייה שלו.

כמות בתי הקפה לא הייתה מביישת את פריז
 

אחרי שטרף את מנת הכנפיים וסימן לי בינתיים למזוג לו את הכוס הרביעית, אזרתי אומץ ושאלתי מה הוא חושב על ישראל. ללא היסוס ענה לי שהוא כבר מתכנן את החופשה הבאה שלו פה. לנוכח הבעת פניי המופתעת הוא המשיך "הייתי אמור לטוס לקנקון לחופשה אבל ביטלתי אותה. אני לא יהודי ולא ידעתי כלום על ישראל חוץ ממלחמות, אבל העיר הזאת היא משהו מיוחד".
כאן כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי את ידידי החדש "למה"? טים עזב את הבירה וענה לי, "אני פה רק שבוע, חשבתי שלא אצא מהחדר במלון, אבל כבר כמעט שכחתי שבאתי לעשות עסקים, אני לא זוכר מתי הייתי ככה".
 
"תגיד" הוא פנה אליי "אתם הישראלים לא ישנים? לא עובדים? לא נלחמים על המדינה שלכם? כי ראיתי במהלך השבוע הזה רק אנשים שיושבים בבתי קפה כל היום, חוף הים מלא בבחורות שזופות והמועדונים פתוחים עד הבוקר".
חשבתי על מה שטים אמר, זה היה נחמד, כי באמת המציאות לא תואמת את התיאורים ברשתות הטלוויזיה הזרות. בדרכי הביתה קיללתי את האנשים שעדיין יושבים בבתי הקפה או משתכרים בברים בשביל למצוא זיון בזמן שאני אני צריך לחפש חניה במשך 40 דקות.

כשאני כבר מגיע הביתה, אז אני צריך לסבול מרעש מכונית של איזה ערס, ומדפיקות של חבורת שיכורים על הדלת, כי הדירה שלי הייתה בעבר בית זונות, ועד שאני נרדם כבר, איזה זוג רב בצרחות, הילד שלהם בוכה והעקבים של השכנה מלמעלה דופקים לי בראש. אוף, אפשר קצת שקט?!
למחרת חתכתי כל כלי רכב שאני יכול (גם כאלה שלא כל כך) והספקתי להגיע לעבודה לפני שאראה את פני ה"אתה שוב מאחר" של הבוסים. סידרתי את חביות הבירה, הרצתי את הברזים והרמתי את השקיות לקראת עוד משמרת.

הגיע לבר בריצה

הדלת נפתחה ונכנס בחור מיוזע שנראה שהגיע לבר בריצה. "הספקתי להגיע בזמן להפי האוור?" שאל טים תוך כדי התנשפות, הפעם, כבר בסופה של השאלה הייתה לו כוס של בירה ביד, שמיד העלתה לידידי האמריקאי חיוך על הפנים. מכיוון שהיה מראשוני הנוכחים באותו ערב, התפניתי לשוחח איתו. כשנשאלתי איך עבר עליי היום סיפרתי כי "עוד יום עבר ואולי רק חצי יום, כי כמו שאתה מבין רק התחלתי את המשמרת". כששאלתי אותו איך עבר עליו יומו, תהיתי אם אני והוא נמצאים באותו מקום.

"אתמול בערב, אחרי שסיימתי כאן , המשכתי לפגוש חברים שהיו בבר ליד כיכר עם מזרקה מכוערת" הוא סיפר. "באותו מקום היו אולי איזה שבעה ברים שעברנו בכל אחד מהם, כולל דאנס בר גדול בבניין שהיה מעליו פעם בית קולנוע כנראה. אחר כך הגענו לבר שהוא גם חנות סקס, וכשיצאנו משם הרחוב היה מלא אנשים ועדיין היה אור יום. הסתכלתי על השעון וראיתי שאני מאחר לפגישה עם לקוחותיי במלון על יד הים". טים המשיך וסיפר על יומו הפורה בגזרת תל אביב, ואני הקשבתי בהאזנה מלאה.

אחרי עוד ערב מהנה עם סיפורי מעלליו של טים בעיר החטאים של ארץ הקודש הרגשתי קצת מוזר. אומנם כל זה לא היה חדש לי, אבל אולי כבר התרגלתי, במשך כל חיי כאן, לתל אביב שטים תיאר בפניי. כנראה שההרגל מסביר למה אין בי התרגשות גדולה של תייר או קיבוצניק שזה עתה חווה את תל אביב בפעם הראשונה או את החלום שניו יורק, לונדון, אמסטרדם או כל מקום אחר בגלובוס נמצאים כולם כאן ובשפה שלי. אירופה מושלגת, ניו יורק קפואה, מקסיקו רחוקה ואוסטרליה אפילו יותר. נראה לי, שלפני שאקלל את האדם הבא שיכתוב בפייסבוק שהוא על מטוס בדרך ללונדון, אבדוק מחדש את מצב הברים פה בעיר ואעשה איזו גיחה לים. את זה בטוח שלא אמצא באמצע החורף לפחות בחצי הכדור הצפוני.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה טובה
עמית לוינסון 31.01.2011
 
 
2. מהמם!!
מירי גוברמן 07.03.2011
 
 
3. אחלה של כתבה :)
הדר סגל 02.06.2011
 
 
4. זה סיפור מקסים שכתוב נהדר
רחל 15.07.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©