הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפנתרה השחורה
 
למרות שלפעמים היא מגזימה, פרידה היא אישה חזקה, לוחמת לשוויון והכוכבת הראשית שמגנה על החלשים ולא רק על אלו שבתיאטרון הבובות של קופרמן הפקות. חן מלכה עונה לניצן ארד
מאת חן מלכה | 31.01.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


לפני הכול גילוי נאות - גם אני מאלה שקוטלים את תוכניות הריאליטי ומבקרים עד כמה הן משחיתות את הציבור, רוויות בסקס, בלונדיניות וטיפשוּת שאין כמותה, (מישהו אמר מראה חברתית?!). אבל מה לעשות, בסופו של יום נגמרת האג'נדה, וגם אצלי הטלוויזיה דלוקה על ערוץ 20, בייחוד בתקופת המבחנים. חייבים לברוח ממציאות אחת מדכאת למציאות אחרת, שאולי מדכאת קצת פחות.

לאחר קריאת הטור של ניצן ארד, לא יכולתי שלא להיפגע בשמה של פרידה, נהגת המשאיות האולטימטיבית, לוחמת החופש והשוויון. ולכן אני כאן, לצאת להגנתה. פרידה היא אולי אחת הדמויות (כי בכל זאת כולם שם שחקנים בהצגה של אלעד קופרמן המפיק) היותר מעניינות ושנויות במחלוקת, דווקא בגלל סיפור החיים הקשה שלה. מהתמכרות לסמים הצליחה לשקם את עצמה ולפתוח מסעדה בתל אביב, אפילו לגדל ילד ולשאת בגאון את אות הקהילה הלסבית.
 
וכן, היא חמת מזג ומביעה את רגשותיה לטוב ולרע. מהצד השני, דנה, אשת יחסי ציבור ממולחת, ייצוג הולם לאליטה ולחיים הטובים, נוקשות ואטימות ללא הבעת רגשות - "אסור לי לבכות, הילדים שלי יראו אותי".
כל אחת מייצגת עולם אחר בחברה הישראלית ובניסוי החברתי שנקרא "האח הגדול", מתבקש שאנשים יבחרו צד. היריבות בין דנה לפרידה באמת שברה שיאים. אני לא אשקר שלפעמים פרידה מגזימה ונוטה ליצור מחלוקות מיותרות, ממש כמו גן ילדים.
 

דנה : "אסור לי לבכות, הילדים שלי יראו אותי"
 

מי שמע שרבים על אוכל!? פתיתים עם בצל או בלי, כן מלח, כן פלפל. מזל שנופר יותר בוגרת משתיהן ויודעת איפה הגבול. שאר הדיירים הם רק התפאורה ודמויות המשנה לשחקניות הראשיות, שמעבירות מהלכים וקובעות את הכללים. אותם דיירים הם הכלים בלוח השחמט שלהן, וכשיבינו את זה, יהיה כבר מאוחר והם יודחו.
הצופים בבית צריכים לדעת לנטרל את שאר הריבים המטופשים שיש בין השתיים, ולשים לב באמת מה קורה מתחת לפני השטח. נוצרו שני מחנות, בראש כל אחד עומדת מנהיגה. הסיפורים האישיים והרומנים בין שאר הדיירים לא באמת בעלי חשיבות, הם רק מאדירים ומפארים כל אחת מהן ומפעל חייה.

כשם שהעם זקוק למנהיג, כך גם הדיירים. לרובם אין עמוד שדרה, וכל אחד, מה לעשות, נשרך אחרי מישהו יותר דומיננטי. וכאן נכנסות למשבצת דנה ופרידה. תמיכתי בפרידה לא מעידה שיש לי דבר רע נגד דנה, להיפך, מעבר לשתלי הסיליקון שלה, שכבר זכו להשמצות, היא אישה חכמה, שעומדת על שלה ולא מוותרת בקלות, ולעיתים יודעת להביע רגשות ואינה מוכנה להיות ספוג בידיים של פרידה.
שני המחנות מעידים על חלוקת החברה לאשכנזים ומזרחיים, לחזקים וחלשים. וכבר כשחשבנו שהפערים מצטמצמים זה מתנפץ לנו מול העיניים.
 
יותר קל להגדיר את האחר כאליטה ואת עצמך כמסכן, אז אתה מוצא סיבה לעוולה החברתית, וכאן פרידה ידעה לנצל זאת ותפסה את המנהיגות. הדיירים בבית לא רוצים אריסטוקרטיה, כי אם מנהיג שדומה להם, פשוט, נינוח, אומר אשר על ליבו, מנהיג שיהיה מעורב באספסוף אבל לא יהיה חלק ממנו. ודנה, לעומת זאת, נתפסת כמישהי מעל כולם. שלא באשמתה גזרו עליה מראש תווית של סנובית אצילה. ולכן העם אמר את שלו, ומחנה פרידה שולט בבית. הרגשות החמים מול הקרירות, וחס ושלום אם יהיו דיבורים בין המחנות ושיחות קירבה אז דנה ופרידה ימצאו סיבה להפריד ביניהם וימציאו איזושהי קונספירציה.

לתקוף כמו בטבע

פרידה זכתה בקולות הבית ובאהבתו בגלל הכנות שלה. היא יודעת להגיע לליבם של האנשים ולהוכיח אותם על טעותם, כשם שקרה עם האמירה הסקסיסטית של עמיר. דבר זה לא רק הטריד אותי ואת שאר הצופים, כי אם הרתיח את פרידה ובצדק והיא ידעה להעמיד אותו על המקום. איזו מאמא? שאלה ארד, התשובה היא ביג מאמא!. פרידה משמשת בבית כדמות אם ופורסת כנפיה וחסותה על פני הדיירים שרוצים בכך ולא מכריחה אף אחד לבחור צד. היא חוזרת ואומרת שלא עשו אותה באצבע, היא דוגלת בשוויון, מואסת בחיי הפאר, שזה מה שדנה מסמלת בעבורה - האנטיתזה המושלמת, האויב הגדול.
 
היא סבלה הרבה בחיים, ומהמקום בו היא נמצאת היום, מרשה לעצמה להעביר ביקורות גם אם הן מוצדקות וגם אם לא. האקט הזה הוא הסימן לחופש, הוא הסימן לאמת.
עוד כותבת ארד, שפרידה אוהבת את עצמה ואת כל מי שנותן לה במה - אין שום דבר רע בלאהוב את עצמך ובטח שלא להשמיע את ה"אני" שלך ולתת ביטוי להשקפות עולמך. הרי פרידה היא הכוכבת הראשית, שאר הדיירים הם רק הנוף. פרידה היא אישה חזקה. יהיו שיגידו שהיא לא נחמדה, אף אחד לא חייב להיות יפה נפש ואדיב לכולם. אם יש מה להגיד - אומרים אותו. ופעולה כזאת, כל אחד יודע לעשות בחייו שלו, אז להיות חכם ולהגיד אחר כך שתוקפים מטרות נייחות זה לא בהכרח צודק. אם יש מישהו או משהו שמערער את המקום שלך, אתה תתקוף אותו, כמו בטבע.

צריך להבין שזהו ניסוי חברתי, והאדם משול לחיה. ואנחנו כמו חיות מגינים על הטריטוריה שלנו ומרחיקים סכנות, ופרידה השלטת, הפנתרה השחורה, מגנה על החלשים מפני הטורף הנורא - בעל ההון מנקר העיניים.
אנחנו לא פחות גרועים משאר הדיירים, יש לנו אותן השקפות ואותן דעות, וגם אנחנו היינו בוחרים להשתייך לאחד המחנות ולהשמיץ ולקלל. אז עד הפרק הבא תחשבו שוב על יחסי הכוחות ועל מה שבאמת מניע אותם. ובינתיים, עד שההתמכרות שלי תרד או לפחות יסתיימו המבחנים, נותר לי לקוות להיכנס לבית ולו לרגע, רק בשביל להשתכשך במימיו החמים של ה"הוט-טאב".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©