הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא זרחה השמש
 
למרות שרחל טליאז מסכימה שארנסט המינגווי היה סופר מבריק, "וזרח השמש" הזכיר לה יותר דיווח עיתונאי יבשושי על חובב מלחמות פרים אימפוטנט מאשר יצירה של זוכה פרס נובל לספרות
מאת רחל ביו | 31.01.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


פמפלונה, יוני 1925, בשולחן קטן הפונה לעבר הרחוב הספרדי יושבים המינגווי ואשתו אז
, הדלי - אוכלים, שותים וממתינים למרוצם משולח הרסן של הפרים. שנתיים לפני כן, כשצפה לראשונה במלחמת פרים, הפך המינגווי למעריץ מושבע של הספורט. בספרו, "וזרח השמש", הוא מתאר את החוויה ואת אהבתו לאירוע. שישה שבועות נדרשו לו על מנת לכתוב את הסיפור, ועוד כחצי שנה על מנת לשכתב אותו. ניכר כי זהו אחד הספרים הקרובים לליבו. גם הדמות הראשית, ג'ייק בארנס, הינה בת דמותו.

בספרו, מתאר המינגווי חבורה ססגונית של גברים ונשים בפריז של שנות ה-20 שמבלים את ימיהם בבטלה מהנה, אהבות מזדמנות ובעיקר בשתייה. בזמן שבארצות הברית נחקק "חוק היובש" האוסר על מכירת אלכוהול, החבורה מונעת בעיקר על ידי האלכוהול הזורם כמו מים. בארנס, המספר, הוא עיתונאי אמריקאי שחי בפריז ומאצ'ו אמיתי, לכאורה. הוא חביב על הנשים ואמיץ, אבל הוא אימפוטנט. נכות זו תשתלט על חייו ואישיותו. בארנס, שאוהב את ספרד ובעיקר את מלחמות הפרים, יהיה מי שידרבן את חבורתו לנסוע לפמפלונה.

החבורה כוללת כמה דמויות מפתח: ברט אשלי, בחורה נהנתנית וחובבת גברים עשירים במיוחד. בעבר היו היא ובארנס מאוהבים, אך פציעתו הפכה את הקשר לבלתי אפשרי, והם נפרדו. הפציעה הופכת את חייו לחסרי תוכן כביכול, אבל הוא מנסה בכל זאת להמשיך הלאה ולחיות חיים שלווים. הרומן עם ברט אומנם נפסק, אך השניים ממשיכים להיפגש. הוא משדך לה גברים למרות הסבל שזה גורם לו. ברט אומנם נענית להם, אך היא משפילה ומסרסת אותם, ובכך מראה לבארנס את אהבתה כלפיו.

תיאורים מזעזעים של ריסוק ראשי דגים ושל מלחמות פרים אלימות
 

רוברט כהן
, היהודי, הוא חברו של בארנס וההפך הגמור ממנו. כהן הוא סופר מצליח ומתאגרף לשעבר בעל כוח רב בו הוא לא מהסס להשתמש כשצריך, גם כנגד חברו אותו הוא מנצח ומשפיל. דמותו היא היחידה שהביוגרפיה שלה מפורטת - סימן לכך שהוא אינו מנותק מחייו כשאר החבורה. למרות שכבודו וגבריותו חשובים לו מאוד, יש לו נקודת תורפה - כהן מאוהב בברט. זו התאהבות מטרידה, מטופשת וחסרת תכלית מכיוון שברט איננה משיבה לו אהבה. תיאוריו הלעגניים של המינגווי כלפי כהן ואהבתו מוגזמים ואף גובלים, לדעתי, באנטישמיות סמויה.

אין בספר עלילה של ממש והוא מתנהל בעצלתיים. ישנו דיווח יבש של מה עשיתי, מה שתיתי וכן הלאה, בתוספת של "אני אוהב אותה, הוא אוהב אותה, היא לא אוהבת אף אחד, אבל אוהבת את כולם". הספר דומה יותר לדיווח עיתונאי מאשר לרומן של סופר זוכה פרס נובל. מרבית הדמויות הן שטחיות, לא מפותחות ומלאות בסטריאוטיפים: ביל, חברו השיכור והשוביניסט של בארנס, ברט, האישה הקטנה והנצלנית ועוד. קשה להזדהות עימן וקשה לחוש אליהן איזשהו רגש. רק כלפי בארנס חשתי מעט עצבות ורחמים. בנוסף לכל אלה, ישנם תיאורים מזעזעים של ריסוק ראשי דגים ושל מלחמות פרים אלימות, אשר הקשו עליי עוד יותר את הקריאה.

ועוד מילה על התרגום, יואב כ"ץ, המתרגם, השתדל מאוד לתאר את רוח התקופה ולבאר מושגים חשובים כמו כינויים, ביטויים ושמות של מקומות. אך דבר אחד בלט בחסרונו: במהלך הספר מוזכרים פרים ושוורים, אולם ההבדל ביניהם לא מוסבר למרות חשיבותו להבנת העלילה. שור הינו פר מסורס - לאחר שיודעים זאת, המשפטים והעלילה לובשים צורה אחרת, אירונית יותר ובעלת הקשר למצבו של בארנס.

התאכזבתי מהספר בגלל שציפיתי ממנו להרבה יותר. אומנם מהר מאוד הבנתי שהוא לא מוצא חן בעיניי, אבל ציפיתי לתפנית דרמטית שתשנה את דעתי. מיותר לציין שהיא לא הגיעה. המינגווי הוא כותב מבריק ובעל אבחנה, אך נראה כי יכולותיו לא באות לידי ביטוי בספר. לטעמי, זהו אינו ספר חובה, אלא אם כן הקורא הינו מעריץ מושבע של המינגווי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©