הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התותחנים רועמים
 
ארסנל, עבור יותם אלאלוף, היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל. עם מאמן אגדי שיודע לגדל שחקנים, הוא מצפה שהעונה היא תצליח לזכות בתואר
מאת יותם אלאלוף | 03.02.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אי שם בשכונה ברובע איזלינגטון בצפון לונדון משחקת קבוצת הכדורגל המיוחדת בעולם. מבחינה שלילית ומבחינה חיובית. קבוצה שמביאה תארים לעיתים רחוקות, אבל רווחית מאוד, שזה דבר נדיר בנוף הכדורגל העולמי. קוראים לה  ארסנל. שם אחד, קצר, אבל אומר הרבה. 

ה"תותחנים" הם הרבה יותר מעוד קבוצת כדורגל. הסיפור הגדול שלה הוא המאמן ארסן ונגר הצרפתי, שעובד בקבוצה מאז עונת 1996/97. ראשית נראה ששמו הפרטי ניתן לו על ידי הוריו כאילו ידעו לאן מועדות פניו. שנית, לדעת רבים, ונגר הוא המאמן הטוב בתבל. ככה זה כשמדי שנה הוא מלקט שחקנים צעירים מארצות עניות בעיקר מאפריקה, והופך אותם לכוכבים. שחקנים שלא בטוח שיכולות הכדורגל שלהם היו באות לידי ביטוי לולא התערבות הקסם שלו. רק העונה פרץ והראה יכולות משחק מדהימות קשר הקבוצה הצרפתי ממוצא אלג'יראי, סמיר נסארי, ואיתו החלוץ המרוקאי, מרואן שמאח.

אם תשאלו את אוהדי ארסנל השרופים, דעתם תהיה שונה במקצת לגבי ונגר. הם יזכירו כינויים כמו "המשחרר המהיר" או "כלכלי מדי" כאשר יעלה שמו. ויש אמת חלקית בדבריהם. ארסנל היא אומנם בית חרושת לכוכבים, אך כדי לבנות קבוצה שתביא תארים, במיוחד כאלה ברמות שמצפים בארסנל, צריך המשכיות סגל צעיר לא יספיק בשביל לזכות באליפות בליגה האנגלית הראשונה הקשה.

בשביל לזכות בתארים צריך המשכיות, לא רק כוכבים. סמיר נסרי
 

כבית חרושת טוב, ארסנל הפכה את הרווחיות לערך עליון. שחקנים שצמחו בה בעבר שוחררו תמורת סכומי כסף נאותים. מארק אוברמארס, עמנואל אדאבאיור ותיירי הנרי הם רק חלק מהרשימה שהמועדון הלונדוני הגדיל בזכותם את קופתו. אבל היה לכך מחיר יקר. ארון התארים נשאר רוב הזמן ללא שינוי: זכייה אחרונה באליפות בעונת 2003/04, בגביע האנגלי ב-2004/05 ובגביע הליגה האנגלי בעונת 1992/93.

ב-2006 עזבה ארסנל את הבית החם והקטן יחסית שלה באצטדיון הייבורי לטובת 60,432 המקומות של אצטדיון האמירויות. המעבר עדיין לא הביא עימו זכייה בתואר, כשגם ונגר לא יודע להסביר איך הקבוצה מציגה בחלקים נכבדים של העונה את הכדורגל הטוב באירופה, אבל נרדמת במשחקים מסוימים, מאבדת נקודות יקרות, ובסיום העונה ממוקמת כמעט דרך קבע, במקום השלישי. כאוהד ארסנל, שאת קיר חדרו מעטרים סמלים וצעיפים של הקבוצה משנות ה-70 וה-80, הרבה לפני שנולדתי, אני מרגיש שהעונה נושבת רוח חדשה בקבוצה. אומנם היא רק במקום השני, נכון לסוף חודש ינואר 2011, אבל נראית יותר טוב משאר קבוצות הצמרת בפרמייר ליג.

אני מעודד מנתון נוסף, מעניין לא פחות: קפטן הקבוצה, ססק פברגאס, נשאר בארסנל למרות 40 מיליון היורו שהציעו לו בברצלונה המועדון בו גדל. זה מראה שינוי בתפיסה: ארסנל רוצה העונה לזכות בתואר, ובכל מחיר. בחלק השני של עונת 2010/11, התותחנים סובלים ממכת פציעות נוראית. אחת ההשלכות מכך היא. הזדחלותו של השוער השלישי, אלכס פביאנסקי לעמדת השוער הראשון. אומנם, עד כה הוא הציג יכולת מדהימה, אבל הקבוצה ניצחה בקושי את  קבוצת הארטספילד טאון מהליגה השלישית בגביע האנגלי. 

לוונגר יש הרבה חומר למחשבה, ומעט זמן לחשוב עד משחקי שמינית גמר ליגת האלופות שייערכו במהלך פברואר ומרץ. שם, מחכים לו רעבים מתמיד ברצלונה - מועדון שמאוד דומה בצורת התנהלותו לארסנל: בשניהם חושבים על העתיד בצורה רצינית. העפלה לרבע הגמר על חשבון הבלתי ניתנים לעצירה, צ'אבייר הרננדס (צ'אבי), דויד וייה וליאונל מסי וארסנל בדרך הנכונה לעונה חלומית. דבר נדיר בנוף הכדורגל האירופאי והעולמי. הפסד, והתקוות לתארים העונה יעברו לליגה ולגביע האנגלי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©