הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשקהיר מתאדה
 
הספר "פטפוטים על הנילוס" של נגיב מחפוז מציג סוריאליזם במצרים של שנות ה-60'. ירון קלנר מצביע על האסקפיזם כגרעין להתפתחות המהפכה הנוכחית
מאת ירון קלנר | 17.02.2011
 


>>>
 
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


בבית צף על גבי הנילוס, מתכנסת מדי ערב חבורת אינטלקטואלים שלילותיהם אפופים בעשן הסמים שמפיקה הנרגילה. את שלל הנוכחים המכובדים, ביניהם מבקר אמנות, שחקן, עורך דין, סופר ומתרגמת במשרד החוץ, מארח דווקא אניס
- הפקיד הזוטר. הוא שדואג לתחזוקת הנרגילה ושולח את עבדו הקשיש, רועה קהילתו המוסלמית ורועה הזונות, לקנות סמים עבור החבורה.

בעוד החבורה מעשנת, מתאדה קהיר הסובבת את הבית הצף, העוואמה. החברים מכונסים בעצמם ובהנאותיהם, מרוכזים בסם ובניסיון להרשים זה את זה בשנינותם. שיחותיהם מורכבות אך מנותקות מההוויה- ממצרים שבשטחה מתרחש הסיפור. הקורא לא מקבל עליה מידע והיא נעלמת תחת הגיגי הפילוסופיה, הזיותיו הפסיכדליות של אניס ורדיפת הנשים של רג'ב השחקן. רק קריאת אחרית הדבר מאפשרת למקם את "פטפוטים על הנילוס" בהקשר חברתי והיסטורי. פרופ' ששון סומך מלמד בה את הקורא שהספר נכתב ב-1964 ופורסם ב-1966, שיא תקופת שלטונו של גמאל עבד אל נאצר, לפני מלחמת ששת הימים.

בחוץ הלאומיות המצרית גואה, אך בתוך העוואמה היא מפנה מקומה לאבסורד הקיומי או שמא לניוון המוסרי ולשחיתות של באי הבית, שמתרצים את התנהגותם בחוסר התוחלת של נקיטת פעולה. העולם החיצוני הגא מחלחל פנימה לרגעים אחדים בדמותה של סמארה, העיתונאית המגויסת או ה"רצינית", בלשונה של החבורה. אך גם היא, שמסרבת בעקביות לעשן מהנרגילה, שוקעת לאיטה ומיישרת קו עם חבריה.

האם היו מצטרפים אניס וחבריו למפגינים בכיכר השחרור?
 

כתיבתו של נגיב מחפוז אינטנסיבית ודחוסה, מרובת
תיאורים, ובשיחותיהם המורכבות של הנוכחים, שנקטעות על ידי הזיותיו של אניס המופיעות כזרם תודעה חסר שליטה. הלוויתן שבלע את יונה, קליאופטרה שעולה מן השטיח לנגד עיניו הנדהמות של יוליוס קיסר, נפוליאון המאשים את האנגלים בהרעלתו וגם: מנהלו בעבודה שמתנפח כמו כדור פורח ומתרומם לתקרה, נחש שרוצה לדבר אך קולו אינו נשמע, וקוף שיורד מן העצים ומתחיל לצעוד קדימה חמוש במקל ובאבן.

היסטוריה לצד סוריאליזם, חלומות שמעידים על ידיעותיו הנרחבות של אניס, וכן על ניתוקו מההווה, כשברקע הוא נזכר לעתים במותן של אשתו ובתו, שאולי מניע את התמכרותו.
מעניין לדמיין כיצד היו מגיבים החברים למהפכה המצרית 45 שנים לאחר שמחפוז כתב את הספר. האם היו מצטרפים אניס וחבריו למפגינים בכיכר השחרור או עומדים בניכורם מן האידיאלים?

"זה יובלות שלא קרא עיתון. על התרחשויות שונות הוא למד מתוך רכילויות ושמועות של המסוממים השרויים בתעתועי שווא נצחיים. מי הם השרים, מה היא המדיניות, כיצד מתנהלים העניינים", נכתב באחד הבקרים על אניס, שלראשונה מזה זמן רב הולך לעבודתו פיכח.
"כל עוד עבדו מביא לך אבקה מדי ערב, כל עוד יש שפע של חלב במקרר, מוכרחים העניינים להתנהל כשורה", הוא מוסיף. אולי דווקא שורה אסקפיסטית זו מעידה על הגרעין להתפתחות המאורעות שהרעידו את מצרים בראשית 2011, כשגם האינטלקטואלים הבינו שנגמר להם החלב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©