הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבדים לפידבק
 
אייל לוי מודאג מהפייסבוק. לצד יתרונותיו הוא מוצא ריסוק חברויות, רדידות, צביעות, ובעיקר בניית אישיות וירטואלית פיקטיבית ששותה שקרים בצמא
מאת אייל לוי | 21.02.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אהבתי! מהממת! תייגתי אותך! תעשה לי לייק! אלו הן רק חלק מהמילים שחדרו לשפה דרך התת מודע שלנו, וטשטשו את האותנטיות החברית שנעלמה. את הפייסבוק הכרתי יחסית מאוחר, האינטואיציה הראשונית שלי לגביו הייתה שמדובר בעוד אחת מהתוכנות להעלאת תמונות, לא ניחשתי ואני מאמין שאף בן אדם נורמטיבי לא שיער לאן הפייסבוק יוליך את החברה שלנו. לא אשקר, הפייסבוק הוא אמצעי תקשורת עם תכונות חיוביות רבות שמשפר את טיב החיים שלנו ומקל בסיטואציות מסוימות, כמו שיווק ופרסום אירועים, הפצת מסרים להמונים. אבל תוך כדי הוא גם מרסק את החברויות שיצרנו במהלך החיים, אותם יחסים שעמלנו ביזע ובסיכון שיעבור עליהם מכבש ויהפוך אותם לשטוחים מאי-פעם.

בלי לשים לב, רבים מפתחים לעצמם אישיות וירטואלית פיקטיבית שצמאה לפידבקים מזויפים. אנחנו מרכיבים לעצמנו פרופיל רדוד, מחצינים תכונות, משקרים לעצמנו שאנחנו מוקפים באינסוף חברויות טכנולוגיות שיודעות עלינו הכול, אבל בעצם לא יודעות עלינו שום דבר. אנחנו צריכים לעצור רגע ולחשוב לפני שהולכים לישון, כמה מאותם חברים יהיו שם לצידנו ברגעי האמת? כמה מתוכם באמת קשובים לדברינו ולא רק שומעים? ולכמה מהם אנחנו רוחשים אמון?

הפייסבוק מרחיק אותנו מהממשות, מונע מאיתנו לחוות רגעים אותנטיים ופשוטים, כופה עלינו להעטות מסכות צבעוניות, וחוסם מאיתנו לפתח קשרים אמוציונליים עם הסביבה. ישנה חדירה אקוטית לפרטיות, תמונה שנמחקת תישאר לעולמים בידו הבלתי מנוצחת של מארק צוקרברג. ישנה אובססיה לפרטים קיקיוניים והתעסקות מיותרת בטפל במקום בעיקר. החטטנות והמציצנות תופסות תאוצה ולא מותירות שום סיכוי לעומק. כמות המפגשים האינטימיים פוחתת, שיחות של בכי מעצב או שמחה הומרו בפנייה אישית לתיבת הצ'אט. חיבוק גברי של חבר מהשירות הצבאי הוחלף בתגובה מחמיאה על תמונה מקוסטה ריקה. שיחת טלפון ביום הולדת התאדתה והתחלפה בברכה "אינטימית" על הקיר.

כמה באמת קשובים לדברינו ולא רק שומעים? ולכמה אנחנו באמת רוחשים אמון?
 

חקוקים בזיכרוני לא מעט אירועים מייגעים וחסרי טעם שאף אחד מהנוכחים בהם לא ניסה להחיות את האווירה, אבל כבר למחרת בבוקר או רגע אחרי שהוא הסתיים, הועלו לפייסבוק תמונות מרגשות של אותו אירוע, התקשיתי להאמין שאלו אותם אנשים באותו מקום, ייתכן שהזיתי או חלמתי או שאולי אנחנו יוצאים לבלות כדי שיראו מחר בפייסבוק שנהנינו. התצלומים הפכו להיות הנדבך העיקרי באירועים. אנשים נושמים כדי לפרסם את חייהם ולקבל תגובות. הרי מי לא ישמח לקבל 100 לייקים על תמונה חדשה?

מעבר לסיפוק הצורך שלא נגמר בפידבקים מהסביבה, הפייסבוק משקיט את המצפון שלנו. אם הגבתם על סטטוס עצוב של חבר, חסכתם לעצמכם שיחת טלפון וניסיון לנחם. אם הקלקתם לייק על "חוק האברכים", ויתרתם לעצמכם על הפגנה. כל תגובה או לייק הם חיזוק חיובי להעלאת עוד סטטוס ועוד תמונה, לאט לאט אנחנו הופכים לעבדים של הפידבקים האלה. הזירה מכילה מיליארדי אנשים שרק מדברים ונמנעים מעשייה. המלל שאנחנו מייצרים גורם לנו להאמין שאנו משפיעים על החברה, שאין צורך לצאת החוצה מהמחשב, שאפשר לנהל את החיים דרכו. אל תופתעו אם בעוד כמה שנים המלל והכתב יחליפו את הפעולות הלגיטימיות שהורגלנו לנהוג לפיהם, נביט אחורה ונגלה שמכרנו את האמת שלנו בעבור תגובות ולייקים.

כשהייתי בבית ספר יסודי, הילד המקובל ביותר היה החבר של מלכת הכיתה או הילד הכי טוב בספורט. היום חניכים שלי בפר"ח מנסים לשכנע אותי בעל כורחם שהאמצעי היחידי להגדרת מקובלות הוא כמות החברים בפייסבוק. ילדי שנות ה-80 ומשהו, שעוד יודעים שיש בפייסבוק מן הזיוף, לוקחים אותו בעירבון מוגבל. בשביל הילדים, מה שבשבילנו הוא זיוף ומעלה קמצוץ של אי נוחות, בשבילם הוא המציאות עצמה.

כמאמר הקלישאה, הפייסבוק אינו מדד לכמה חברותי אתה. ישנם מיליוני אנשים ברחבי העולם שמספר החברים שלהם בפייסבוק שווה ערך לציון המקסימלי שניתן לקבל בבחינה והם חברותיים עד אין קץ. הם יהיו שם בשבילך בעת צרה, הם יבכו איתך כשתתעצב, ישמחו איתך כשתתרגש, וירקדו איתך כשתרקוד. ימים יגידו אם התועלת של הפייסבוק גוברת על הנזק.

________


מכורי הפייסבוק, התאגדו
- זו לא אשמתכם, אתם בסדר. הוא לא רידד את היכולות שלכם ולא ניתק אתכם בכלל מהעולם האמיתי. ניצן ארד קוראת לשנות את היחס הצבוע לרשת הזו שבסך הכל מאפשרת לה לשמור על קשר

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אני מסכימה עם הרעיון הכללי א-ב-ל:
יוליה 26.02.2011
 
 
2. לייק! סתאאאם
ילידת שנות ה-80' 26.02.2011
 
 
3. המלצה על הפוסט שלך
מומלצי הבלוגוספירה-אסתי 31.07.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©