הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משחק החיים
 
בין אם הוא עצבני מהעבודה או לחוץ בלימודים, כשאייל לוי עולה על הבמה בתיאטרון "פלייבק" הוא נשאב אל מחוזות אחרים לגמרי
מאת אייל לוי | 26.02.2011
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


זהו ערב יום ראשון, החורף סוף סוף במחוזותינו
, הרוחות חזקות, גשם זלעפות יורד והאווירה כמו לקוחה מסרט אימה. אני נכנס למכונית ומתניע. בעוד דקות ספורות צפוי מפגש נוסף של תיאטרון "פלייבק", ולקראתו אני מריץ במחשבותיי את חוויות השבוע החולף. אני מכיר היטב את התיאטרון, את אנשיו, את מהותו ועקרונותיו, ולמרות זאת אדרנלין מציף אותי מחדש לפני כל מפגש.

בחופשת הפסח לפני שלוש שנים תכננתי לטייל בנגב המערבי, אבל קיבלתי הצעה לנסוע לפסטיבל בדרום הארץ בו נחשפתי לראשונה לתיאטרון "פלייבק" והצטרפתי אל שורותיו. אנחנו צוות של שחקנים שלוקח חומרים מהחיים ועושה עליהם אימפרוביזציה או המחזה בטכניקות שונות. פעם אחת אני שחקן שמציג סיפור אותנטי מחייו של שחקן אחר, ופעם אחרת אני המספר, שצופה כיצד חבריי לקבוצה ממחיזים את הסיפור שלי. לעיתים כשחקן אני ממחיש את הסיפור בצורה קונקרטית, ממשית וריאליסטית, ולעיתים אני מעביר אותו בצורה מופשטת ומגלם תחושות, רגשות או אפילו חפצים.אני חייב להיות קשוב למתנדבים שמגיעים לבמה ומספרים את סיפוריהם לקהל ולנו, השחקנים.

סיפור יכול להיות אנקדוטה היתולית על משהו שקרה בדרך למופע, אך גם יכול להיות אישי - המכיל עומק וכאב ומספר על אירוע מתמשך. תוך כדי הקשבה, אני מעבד את הסיפור וחושב על דרך להמחיש אותו על הבמה. אני יכול לגלם את המספר עצמו, את הדמויות שסביבו או רגש שחבוי אצלו. לפעמים ההמחזה שנוצרת על הבמה עוזרת למספר להבין רבדים שלפני כן הוא לא חשב עליהם, ולראות את הסיטואציה מנקודות מבט שונות.

ההמחזה עוזרת למספר להבין רבדים שלא חשב עליהם קודם
תצלום : אייל לוי

בקיץ האחרון הופענו בפני מתנדבים של עמותת אנו"ש (העמותה הישראלית לבריאות הנפש). חשבנו שישנם לא מעט גופים וארגונים שנותנים לאחרים, אבל הרגשנו שאת המתנדבים עצמם אנחנו, כחברה, לרוב שוכחים. הקהל היה מורכב מעשרות מתנדבים, שגילם היה זהה ברובו לגילאים של סבי וסבתי. המופע החל והתרגשות חיובית הציפה את גופי. אף פעם אין לדעת לאן המופע יוביל ואילו סיפורים אני אשמע. אחד סיפר על זיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה והקונוטציה שלו משם לגלעד שליט. אחריו שמענו סיפור על מוות של אדם קרוב, ואחרת שיתפה בחלום על אלי כהן ז"ל.

הבנתי שזהו ערב מלא עוצמה ועומק וידעתי שאנו חייבים לספק מענה ראוי למתנדבים ששפכו בפנינו את ליבם.
שחקן בקבוצה גילם את העצב, שחקנית אחרת עלתה במבט נוגה לבמה ולא דיברה. אחר גילם מפקד נאצי זועף ואני גילמתי את גלעד שליט - נמק בשבי וצורח שישחררו אותו. באותו רגע הבנתי שהיכולת לרגש היא כל כך אותנטית. להצחיק זה די פשוט: אתה עומד ומדבר בגרוטסקיות, מחליף מבטא ממבוכה ועושה פרצוף מוזר להראות את המימיקה שלך, אך היכולת להיכנס לדמות ולהעביר רגש החוצה מהנפש תמיד תהיה אמיתית וייחודית, ותשאיר בך תחושת סיפוק לאורך זמן.

פעמים רבות, הגעתי למפגשים עם שאלות ותהיות וקיבלתי מענה מהקהל או אפילו מעצמי על הבמה. אני יכול להגיע ל"פלייבק" בלחץ מהמבחנים או עצבני מהעבודה, אבל כשאני שם, השגרה נעלמת ואני נשאב לקסם ולסיפורים. המפגש הסתיים, הגשם שכך והתחלף בטפטוף קל, והרוח נרגעה. האווירה בחוץ כבר לא שידרה אימה. הגעתי למכונית והתנעתי, כבר מחכה למפגש הקרוב, ובינתיים צובר לי כמה שיותר סיפורים לקראת השבוע הבא. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה מאוד מרגשת
רחל טליאז 05.03.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©