הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני הייתי עושה את זה אחרת
 
בין המנה העיקרית טעונת השיפור והמחיר הכבד לכיס, קארין פלוטניק מזכירה שהתכנסנו בחתונה כדי לחגוג את האהבה
מאת קארין רחמין | 04.03.2011
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


עשרות אלבומי
"חתונת השנה" בפייסבוק, ארבע הזמנות מוזהבות תלויות על המקרר במטבח, וקייט מידלטון אחת שניפצה לי את האשליה שאולי אהיה מלכת אנגליה ביום מן הימים. בשבועות האחרונים נדמה כי לאן שלא אברח, היא תהיה שם - נוצצת, חגיגית וכובשת כהרגלה. זה הזמן להודות שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל לדבר על חתונה בלי להסמיק ולחייך במבוכה בכל פעם שסבתא אומרת "בקרוב אצלך". זה לא שאני יושבת במרפסת ומחכה שהחבר ישלוף טבעת אלא מנסה להכין את עצמי מבחינה נפשית לרגע שזה יקרה ולהשלכות הרבות של היום שאחרי.

כמעט כל בחורה חולמת על יום החתונה שלה עוד מילדותה. היא יודעת בדיוק איך תיראה שמלת הכלה, מה יהיה צבעם של סידורי הפרחים באולם, ואיזה שיר ילווה את כניסתה לחופה. מהיום הראשון בו פגשה את הגבר הנכון עבורה, היא מנהלת טבלת ייאוש פרטית ומשתוקקת ליום בו יכרע ברך וישאל אותה את השאלה לה ייחלה כל חייה - התינשאי לי? לאחר שהיא מסכימה בהתרגשות מוגזמת ולא לפני שהיא דואגת לעדכן את הסטטוס בפרופיל הפייסבוק שלה, המאורסת הטרייה מתחילה במסע הקניות הגדול ביותר בחייה. היא רוצה הכל מהכול, את הטוב ביותר ואם לא, אז לפחות טוב יותר מחתונותיהן של חברותיה.

בערב החתונה עדיף לשמור מרחק מהכלה, משום שאז נחשף הצד הנוירוטי שבה. עם שבירת הכוס, היא מתמלאת אושר מהידיעה שמכאן אין דרך חזרה, ומתפנה לחלק החשוב באמת - בדיקה קפדנית שאף אחת לא ניסתה לגנוב לה את ההצגה והתלבשה בגווני לבן\שמנת\אוף-ווייט או כל פריט אחר שעלול להסיט ממנה את מרכז תשומת הלב. בסיום הערב, כשהיא עומדת במרכז רחבת הריקודים השוממת, הכלה פתאום מבינה שסיפור הסינדרלה הפרטי שלה הולך להיגמר. הגיע הזמן להיפטר מהשמלה הנפוחה ומהמכונית המפוארת, ולהתנחם בעובדה שלפחות את הנסיך אפשר להשאיר לנצח.

עם שבירת הכוס, החתן מבין את חומרת המעשה ויודע שמכאן אין דרך חזרה
 

הגבר פוחד מיום חתונתו מאז שגילה את המין הנשי ואת הטוקסידו. לא די בכך שהוא הולך להיפרד מחיי הרווקות הצוהלים לטובת חיי הנישואין המשעממים אלא שבנוסף עליו להשתתף בחגיגה גדולה שמציינת זאת. מבחינתו, כל נושא החתונה מעייף מדי, יקר מדי, דביק מדי ובקיצור מיותר לגמרי. בעוד שהכלה רואה את יום החתונה כיום המיוחד בחייה, החתן במקרה הטוב רואה בו עוד יום חופש מהעבודה. הוא מתעורר מאוחר, נפגש עם חבר טוב, מטפל במכונית וצופה בשידורים חוזרים בערוץ הספורט.

עם שבירת הכוס, הוא מבין את חומרת המעשה ויודע שמכאן אין דרך חזרה. חבריו הטובים, שבאו לתמוך בו בעת צרה, כבר ממתינים לו עם כמות נדיבה של אלכוהול - הדרך הטובה ביותר להדחיק כאב. בסיום הערב מגיע הרגע לו חיכה החתן במשך חודשים רבים - ליל הכלולות. אולם מהר מאוד הוא מבין שמדובר במיתוס בלבד, ומנסה את מזלו עם המתנות שממתינות בכספת. אם לא אושר, אז לפחות עושר.

האורחים נחלקים לשני סוגים - הרחוקים, שהחל מרגע קבלת ההזמנה מחפשים דרך להתחמק. וקרובים, שמרגע הצעת הנישואין חווים שמחה והתרגשות שמהולים בידיעה על משבר כלכלי קרב ובא. המאפיין הבולט של אורחים רחוקים הוא תלונות. הם מתלוננים על המיקום המרוחק של האולם, טקס החופה שנמשך לנצח, השולחן בו הושיבו אותם, המנה הראשונה, המנה העיקרית והמחסור בקינוחים. המתנה שלהם מחושבת בשיטת "מחיר מנה" ומטרתה, בדומה למטרתם העיקרית של האורחים עצמם, היא לצאת ידי חובה.

לעומתם החברים הקרובים, כאלה שבלעדיהם החתונה לא הייתה אותו הדבר. הם מעדיפים אלכוהול על פני אוכל, יושבים במשך שלוש דקות רצופות לכל היותר, ומזוהים בעיקר לפי חולצות טריקו מטופשות ואחידות. המתנה שלהם מחושבת בשיטת "ההלוואה" לפיה, כל שקל שהשקיעו במתנת החתונה, האירוסין, מסיבות הרווקים, הבגדים החדשים וימי העבודה שבוטלו בעקבות ההנגאובר - יחזור אליהם ללא ריבית והצמדה, כשיגיע יום חתונתם.

למרות הכול ישנו קסם מיוחד בחתונות. אנחנו יכולים להתרגש בהן עד דמעות, לרקוד כאילו מדובר באירוע הפרטי שלנו, לשיר שירים שמעולם לא ידענו שאנחנו מכירים, לאכול למרות שכבר שבענו, להגיד ש"היה נחמד, אבל אנחנו היינו עושים את זה אחרת", ולדעת שנתנהג בחתונתנו בדיוק באותו אופן. חתונות מלאות בפרטים, טקסים וחוויות שלעיתים גורמים לנו לשכוח את המטרה לשמה התכנסנו: זוג אוהבים שהזמין אותנו לחגוג איתו את הצהרת אהבתו הרשמית. אז מי שלא בא לחתונה בשביל לרקוד ולשמוח, יכול פשוט לשלשל מעטפה לכספת, לנשנש איזה עופיון ממולא וללכת הביתה.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה כיפית ומלאת הומור
רחל 12.03.2011
 
 
2. כל הכבוד!
לירון פרץ 30.05.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©