הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להסתדר עם המישור
 
מור הדר זנחה את חיי ההוללות לטובת הרומנטיקה, אבל אז היא גילתה את הסוד האיום של חיי הזוגיות - השיגרה
מאת מור הדר | 15.03.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


לדעת מראש עם מי את הולכת לסיים את הערב ולהיות מרוצה מזה עד השמיים כי אין על ודאות בימים טרופים שכאלה. להחזיק לו את היד ולצחוק מכל בדיחה שלו גם אם היא לא הכי מצחיקה, רק בשביל לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו. להתכרבל ביום גשום וליהנות לראשונה מעצם המחשבה שלא צריך לצאת מהבית, להתאפר ולהתגנדר כי אין בזה צורך יותר
- את יפה כמו שאת. להתחיל לחשוב בזוג, וגם אם לא הכי בא לך עכשיו לצאת לטיול רגלי ואינסופי עם הכלבה שלו, לעשות את זה למרות שהרבה יותר מתאים להימרח כל השבת במיטה עם עיתונים וספר.

זוגיות. כל כך הרבה דיברו בשבחה, היללו ופיארו, שפשוט הייתי חייבת לנסות בעצמי. 25 שנים של הוללות וטירופים היו חייבות למצות את עצמן באיזשהו שלב, ואין טיימינג יותר מוצלח מסופו של הקיץ. אי שם בשלהי אוקטובר, בדיוק ברגע שהשיזוף הוחלף בלובן, כשהמשקל עוד העיד על תת תזונה מימי הסלטים וערק האשכוליות, והנשמה עוד לא הכינה את עצמה מעולם להתאהב. דווקא אז, בשיא הספונטניות, זה קרה. אחסוך כאן את הקלישאות ואת עניין האהבה ממבט ראשון, ונניח שמדובר במקרה קלאסי של בחור פוגש בחורה, ומבלי לשים לב עוברים להם כמה חודשים - הישר מבית היוצר של "האחים גרים", בקרוב גרסת האנימציה.

את החודש הראשון אני לא באמת זוכרת. אופוריה, אופוריה, אופוריה. הלב רוטט כל שיחה ומפגש, הגוף מחוזר, הנשמה בוערת והאהבה מרגישה כמו מה שהיה חסר כל הזמן הזה. הקרחנה חוגגת: יוצאים כל ערב, מבלים בלי סוף, שוברים קירות במועדונים, ומסמנים טריטוריה בכל בר אפשרי אותו פקדנו. דווקא התקופה שבאה אחרי היא הקריטית, מלאת שיחות עומק אל תוך הלילה, מפגשים משותפים עם חברים, היכרות עם האישיות האמיתית שלי ושלו, זו נטולת הפוזה, הבגדים והאיפור מהחודש הקודם. ואז הגיע משבר שלושת החודשים. זה שאף פעם לא עברתי בהצלחה, ספק כי לא רציתי ספק כי לא היה שיתוף פעולה. ואיפה בכלל המשבר? היינו הכי בתוך זה, מדברים בלי הפסקה על העתיד, מסתכלים זה על זו במבט של סגידה ורק מחכים לרגעים יחד, בסופו של יום מייאש, כי אנחנו התקווה בתוך המציאות האפרורית של חיינו.

זהו לא תרחיש בדיוני, ככה אולי נראה סיפור הצלחה
 


ואז באה השיגרה. ומתברר שהיא באמת דבר רע. הרי למי מאיתנו באמת אכפת מחשבונות לא סגורים עם שותפים, עניינים מטרידים בעבודה, מבחנים כושלים בלימודים, ריבים עם חברים או בעיות רפואיות זניחות. מה בסך הכל ביקשתי? קצת חום ואהבה? קצת להתכרבל? לצאת לאיזה סרט פעם בשבועיים? איפה הם הימים שהאלכוהול זרם לי בוורידים והייתי קמה מטושטשת ללימודים? גברים מתעייפים יותר מהר ממה שחשבתי. לתומי, ראיתי בחודש הראשון רף מסוים בו צריך לעמוד ולהתמיד. אך מה שלא טרחו לספר לי כל האנשים שבזוגיות שנים על גבי שנים זה שהרף רק הולך ויורד, שהשגרה הולכת ומשתלטת, ושככל שהזמן עובר הולכים ומזדקנים. חבל שאת זה לא מספרים כל היחצ"נים המלוקקים של הפירמה הזאת, "אהבה" עאלק.

עכשיו יהיה הזמן להודות כי גם אני חטאתי פה ושם ב"מאמי, אולי לא נצא היום. מקרינים בספורט 5 את גמר הברידג' לבתי אבות בחוף המערבי", מודה ומתוודה. אבל זה לא אומר שזו צריכה להיות דרך חיים. ברור שבמערכת יחסים לא פעם יש עליות וגם ירידות, וזה מה שאומר שגם יש מישור. עצוב, כואב, אבל נכון. עדיין לא מצאתי פתרון, אבל אני לא מתייאשת מלחפש. העייפות לא תשבור אותנו, ופשרות לא יניעו אותנו לעד. אין סיכוי שהאפשרות היחידה להתקרחן היא לשוב ולהיות רווקים. זוהי כבר מזמן לא אופציה. אז אם צריך להרגיע, כך יהיה. ואם צריך להתגעגע, אז זה מה שנעשה.

אני מסתכלת על זוגות מבוגרים מהסוג הכבד (40-50 שנה יחד) ומחייכת לעצמי בקנאה. זוג כזה עובר לידי, הולך יד ביד בשדרה יפה בעיר. הוא אוחז במקל והיא נושאת סל קטן של קניות. הם עוצרים, מתיישבים על ספסל, עייפים. הוא מספר משהו והיא כבר לא כל כך שומעת אבל מצחקקת בנשיות. הוא נושק לה קלות והיא מסמיקה. זהו לא תרחיש בדיוני חברים, ככה אולי נראה סיפור הצלחה. לא יודעת מה החזיק אותם כל השנים, בטח לא השפם שהיא הפסיקה להוריד אי שם בשנות ה-90 או הרגל שהוא סוחב בסקסיות אין קץ. מה שבטוח מבחינתי הוא שזוגיות מוצלחת תמיד תסתכל קדימה, אל השלב או היעד הבא ולא תעמוד במקום, חלילה. וגם אם ההתקדמות איטית - העיקר שזורמים ומתקיימים יחד בהרמוניה ובפאן. הרי ממילא בסוף נשאר לנו רק הזיכרון על הפעם ההיא שהמאבטח זרק אותנו מחדר שמירת החפצים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
11 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מהממת
אדוויצ 17.03.2011
 
 
2. אין, זה נראה כאילו כתבת על החיים שלי!!!
אמייזינג 17.03.2011
 
 
3. מורי!!!
השחור 17.03.2011
 
 
4. ריגשת אותי!
צליל 17.03.2011
 
 
5. מורצי !!!!!!!!!!!
חן 18.03.2011
 
 
6. איזה כיף!
דניאל 18.03.2011
 
 
7. טור מעולה ומעניין!
יואב מלכה 18.03.2011
 
 
8. מהממת שלי!!
חני 18.03.2011
 
 
9. מברוק מורי ! הטורים הולכים ומשתפרים!
אבא 19.03.2011
 
 
10. חומר למחשבה..
רעות 20.03.2011
 
 
11. אהבתי!!!!!
ברבי 21.03.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©