הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק כסף בראש שלהם
 
צעירים ישראלים רבים טסים לארה"ב כדי להרוויח כסף ומחליטים לא לחזור. קארין פלוטניק מודאגת ומזכירה שישראל היא הבית, גם אם לא הכול ורוד אצלנו כמו בחלום האמריקאי
מאת קארין רחמין | 19.03.2011
 



>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

סטירת הלחי שמקבלים חיילים משוחררים כשהם יוצאים אל העולם האמיתי היא כואבת, מתסכלת, וזו שלמעשה מובילה אותם לרכוש כרטיס טיסה בכיוון אחד אל המקום היחיד בו הכול נראה אפשרי - ארצות הברית. עוד מגיל צעיר, כשצפינו בסדרות נעורים אמריקאיות, הבטנו בקנאה אל חייהם המאושרים של בני גילנו בצד השני של הגלובוס. הכול נראה כל כך קל ופשוט עבורם. לכן, כשעומדים בפנינו שני שבילים שונים המובילים להמשך חיינו - האחד כרוך בנסיעה במכונית ספורט אדומה לאורכם של חופי קליפורניה בדרך למסיבת קולג' מטורפת, והשני כולל טאטוא רצפת בית הקפה השכונתי כדי לממן את שכר הלימוד, שכר הדירה ומתנת יום ההולדת לחברה - ברור לכולנו באיזה מבין השבילים נבחר לצעוד.

תופעת העגלות בחו"ל תפסה תאוצה בעשור האחרון כשהיעד המועדף על הישראלים הוא ארה"ב. ציידי העגלות תופסים בחכתם את החולמים הצעירים, ומציגים בפניהם הצעות שקשה לסרב להן. ערימת שטרות ירוקים וסיפורי הצלחה מוגזמים הם רק חלק מרשימה ארוכה של סיבות מספיק טובות להשאיר את הכול מאחור ולצאת לדרך חדשה עם פס-קול באנגלית. פרט להיבט החוקי בעניין, לעבודה בחו"ל ישנם יתרונות רבים: הכסף הוא באמת טוב ברוב המקרים, זוכים לשלב טיול ועבודה, רוכשים עצמאות, מכירים אנשים חדשים וצוברים ניסיון רב שעשוי לעזור בעתיד.

הבעיה נוצרת כאשר צעירים טסים ומחליטים שלא לחזור. הם מסתנוורים מהכסף הגדול, ומתקשים לדמיין את עצמם בלעדיו. מבחינתם, ארה"ב היא המקום בו הם רוצים להמשיך לבלות את שארית חייהם. עוד קצת מאמץ וגם להם תהיה וילה עם בריכה, רכב ספורט יוקרתי וכרטיס אשראי נוצץ כמו של הבוס שלהם - בחור בן 30 שהתחיל בדיוק כמוהם ושיחק לו המזל. הוא התחתן עם אמריקאית, ונמצא בהליך משפטי לקבלת גרין קארד, פסגת השאיפות של המהגר הישראלי, וצעד משמעותי בדרך להגשמת החלום האמריקאי. כך, מבלי שכמעט נשים לב, יותר ויותר צעירים יורדים מהארץ כשלחלק גדול אין כוונה לחזור.

במקום לתת יד, שמים לנו רגליים. אין עזרה לצעירים, הלימודים האקדמיים יקרים
תצלום : שי כהן


גם בפניי עמדה ההזדמנות להגשמה חומרית. התמונות והחוויות של החברים נראו מפתות וכך גם חשבון הבנק שלהם והשקט הנפשי שיש להם. לא פעם שאלתי את עצמי אם כל זה שווה בשביל שאעזוב את המדינה שלי ברגעים שהיא הכי צריכה אותי? יהיו כאלה שירימו גבה בטענה שנתנו מספיק ולא קיבלו כלום בתמורה. במקום לתת יד, שמים לנו רגליים. אין עזרה לצעירים, הלימודים האקדמיים יקרים, המשכורות נמוכות, מחירי הדלק עולים וכך גם מחירי הדירות וכלי הרכב. המשק בתחתית, המצב בכבישים מידרדר, ושלא נדבר על המצב הביטחוני שמוסיף להיות גרוע. אפילו חיי הלילה נמאסו והכדורגל נהיה משעמם. הכול כאן נראה כל כך קשה ומסובך, אבל זו הארץ שלנו וזהו ביתנו. כאן נולדנו, גדלנו, נלחמנו וכאן אנחנו צריכים להישאר. אנחנו דור העתיד. אומנם דור מפונק, עצלן וחסר כבוד. ובכל זאת - התקווה עליה נשענת מדינה שלמה.

ישראל היא המקום שלנו. ארה"ב היא רק המקום אליו אנחנו בורחים בשעת משבר. מעמדנו שם הוא כמעמדם של המהגרים המקסיקנים, הסינים, ההודים והפיליפינים. אומנם קיבלנו אשרת כניסה זמנית ואנחנו מבקרים חוקיים שלרוב האמריקאים מקבלים בזרועות פתוחות, אך ארה"ב לעולם לא תהיה ביתנו האמיתי. לעד נישאר מהגרים זרים שברחו ממדינתם במטרה לנסות ולהגשים את החלום האמריקאי הפרטי שלהם. כמו העובדים הזרים במדינתנו, כך אנחנו, אלא שאת כלי העבודה מחליפות תוספות שיער מלאכותיות.

המעט שנותר לנו לעשות כדי להחליש את התופעה ולעזור למדינה שלנו, ובאיזשהו אופן גם לעצמנו ולקרובים אלינו, הוא לנסות ולהשיב את בני המשפחה והחברים אל החום הישראלי, המשפחתיות ותחושת הביחד. בפעם הבאה שתשמעו על מישהו שיורד מהארץ בשביל למכור מוצרים של ים המלח או מיישרי שיער, תגידו לו שיעצור רגע ויסתכל על חוף הים בתל אביב, הכותל, הר החרמון ואילת.

שידפדף בדפי ההיסטוריה ויקרא על המלחמות ועל החללים הרבים שהקריבו את נפשותיהם בשביל שתהיה לו מדינה. שיביט אל בית הוריו ויחשוב על החברים והמשפחה שהוא משאיר כאן. האם הוא מוכן לוותר על תפקיד חייו בסרט דרמטי עם עלילה סבוכה בשביל לככב בסדרת נעורים אמריקאית רדודה? תגידו לו שכסף יש בכל מקום אבל אין לו ארץ אחרת. תגידו לו שיחזור הביתה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. bullshit
shay 01.11.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©