הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
היהלום שלו
 
יותם אלאלוף ביקר בווייטנאם בערים שהמודרנזציה טרם הגיעה אליהן, ראה שדות אורז מרהיבים, ונפעם מהעיר המשוכללת הו צ'י מין. כתבה מצולמת
מאת יותם אלאלוף | 20.03.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


מהנופים המרהיבים וההרריים בצפון, דרך חוף הים המדהים במזרח,
 ועד העיר המפתיעה שבדרום - המסע בווייטנאם היה קרוב למושלם.

*****

הצפון הקומוניסטי והצפון כפרי: הגבול עם סין והעזרה מרוסיה
בזמן מלחמת וייטנאם עוד מורגשים היטב. בצפון וייטנאם נמצאת
הבירה האנוי, עיר שהפיתוח והמודרניזציה כנראה פסחו עליה.
נתקלתי בה בלא מעט מראות קשים, ועם זאת משעשעים.
כבישים בלתי ניתנים למעבר, רוכלים שעיסוקם הוא לעשוק
 תיירים, ומוכרים שנרדמים על המדרכה ליד החנות שלהם.
 ההרגשה שלי בהאנוי הייתה שהתושבים מסכנים, סובלים
ומדוכאים, ולאחר כמה ימים בצפון, הבנתי שזה נכון.
בהאנוי אני וחברתי למסע הצבנו לעצמנו מטרה
 ברורה: לעזוב אותה מהר ככול האפשר.


שדות האורז בסאפא
תצלום : יותם אלאלוף


בלילה לאחר מכן כבר היינו ברכבת לעבר העיירה סאפא, 37 קילומטר
 מהגבול עם סין. היא ידועה במבנה המיוחד של שדות האורז שיש בה.
אך ידועה ככול שתהיה, עדיין נדהמתי מהמראה היפה ביותר שראיתי
אי פעם, שניגלה בפניי לאחר שעות הליכה: מדרגות של שדות אורז
 היוצרות קשתות ירוקות ואינסופיות. הצבעים עוטפים אותי מכול כיוון,
וההרגשה עילאית. מי זוכר את האנוי עכשיו? האוויר ההררי של סאפא
נכנס עמוק לתוך הריאות וממלא אותן  ברצון עז לעצור את הזמן.

אוטובוס הקסמים: בעלת ההוסטל שהתאכסנו בו טענה שתוך 13
שעות מרגע היציאה מהאנוי, ייקח אותנו אוטובוס לעיר החייטים
שבמרכז - הויאן. לאחר 28 שעות נסיעה בהן נהג האוטובוס עצר
למנוחה קלה כל חצי שעה, הראייה היטשטשה, החושים התערפלו
 והעייפות והצפיפות גברו, הגיע אוטובוס הקסמים שלנו ליעד
המבוקש. תשושים ובעלי רצון עז למצוא מיטה, הגענו להויאן.


סאפא
תצלום : יותם אלאלוף


הויאן, חייטים וחופים: בעיר הקטנה הזו יש חוף
 מרהיב, מסעדות מיוחדות וחייטים מהטובים בתחום.
אפשר לתפור הכול, בכול מחיר ובכול פינה. חליפות,
בגדי ים, כובעים, מעילים - הכול. החוויה של רכישת בגד
שנתפר לפי המידות שלך בדיוק ובמחיר מצחיק לכול הדעות,
מושכת אליה תיירים רבים, והבולטים שבהם - הישראלים.
 
האווירה בעיר שמחה, יש הרגשה של חופש ושחרור. חוף הים
המדהים והמסעדות הזולות שלא מפסיקות להפתיע באיכותן
 הופכים את העיירה לגן עדן לתיירים. אם הייתי יכול להצביע
על מקום אחד בעולם בו הייתי רוצה להיות עכשיו, הייתי
לוקח מפה ומניח את האצבע בדיוק שם, בהויאן, וייטנאם.


חוף הוי אן
תצלום : יותם אלאלוף


ג'ט סטאר פסיפיק: אחרי עשרה ימים ממלאים בהויאן החלטנו
 להדרים יותר, אל עבר העיר הגדולה, הו צ'י מין סיטי או בשמה
 הקודם, סייגון. המחשבה על נסיעה חוזרת באוטובוס עוררה
בנו בחילה. אבל אז ראיתי שלט עם כוכב כתום שעליו נכתב
"הויאן - הו צ'י מין", ציור של מטוס ושם של חברת תעופה
בשם "ג'ט סטאר פסיפיק". החברה האוסטרלית החביבה
הטיסה אותנו בשלווה שלא כללה שום פרט וייטנאמי.
המטוס נחת בשלום. הו צ'י מין סיטי, הנה אני בא.


הו צ'י מין סיטי
תצלום : יותם אלאלוף


הדרום המודרני: בהיתי המום ומחוייך במתרחש סביבי.
לאחר שהיה נדמה לי שווייטנאם בחרה לנסוע בנתיבי איילון
של ההיסטוריה, ונתקעה בפקק לפני מחלף השלום, הו
צ'י מין הראתה לי משהו אחר. היא נראית  אמריקאית
לכול דבר ועניין. גורדי שחקים עצומים מעטרים את קו הרקיע,
פרסומות קולניות, ובחורות שלא שמעו על המילה צניעות
נראות בכול פינה. כנראה שתושביה הספיקו לשכוח את
החורבן וההרס שהביאה איתה המלחמה שהייתה שם.


מוזיאון המלחמה בהו צ'י מין סיטי
תצלום : יותם אלאלוף


טיול ברחובותיה שינה את כל מחשבותיי על וייטנאם. הנה עומדת
 לה עיר, על 7 מיליון תושביה, ומציגה רמת פיתוח שבישראל עוד אין.
ועדיין, החוויה החזקה ביותר שלי ממנה הייתה מפתיעה. כאדם שסולד
ממוזיאונים, לא האמנתי שאמצא באחד מהם משהו מעניין. מוזיאון
המלחמה בעיר מראה בצורה הטובה ביותר מה עוללו האמריקאים
ה"נאורים" וה"מוסריים" לבני העם הווייטנאמי המסכנים.

התמונות שמוצגות בו קשות לצפייה, והאסוציאציות שעלו במוחי
החזירו אותי שש שנים לאחור, לביקור במחנות ההשמדה בפולין.
מצאתי עצמי סגור במשך ארבע שעות תמימות בין כתליו של המוזיאון,
וזה היה שווה כל רגע, כי גם לעם המסכן הזה, מגיע שיידעו את סבלו.

וייטנאם היא מדינה שונה ומגוונת, וכשחוצים אותה לאורכה, אין רגע
של שגרה: שיעור היסטוריה בגן עדן, קניות בסייל תמידי, ותרבות משונה
 ומיוחדת של אזרחים שאבותיהם לא ידעו חופש מה הוא. וייטנאם היא יהלום.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©