הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ממחזרת
 
למרות קולה העמוק והייחודי, מירי מסיקה לא הצליחה לרגש את חן מלכה באלבום ההופעה החדש שלה
מאת חן מלכה | 22.03.2011
 



>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

כשנכנסתי לחנות הדיסקים משך את עיניי אלבום ההופעה של מירי מסיקה. הוא עמד על המדף הראשי, בין האלבום של דודו אהרון ואלבומו של רמי קליינשטיין, וקרא לי להוסיף אותו לאוסף שלי. "הופעה אקוסטית בזאפה" כולל דיסק שירים וDVD. למעריצים זה מוצר חובה, לכול השאר לא בטוח. מתברר כי במקום בו הצליחו שלמה ארצי ויהודית רביץ, מסיקה מתקשה.

האלבום לא מציג אותה באופן שונה. מדובר באותה הופעה שרצה בשנתיים האחרונות, ללא עיבודים מחודשים או שירים חדשים. לא מופיעים בו שירים מאלבומה השלישי - "חדשות טובות", שאומנם לא נחל הצלחה כמו קודמיו אך לא ייתכן שמסיקה תתעלם ממנו לחלוטין בהופעתה.

למסיקה רפרטואר עשיר של שירים וקול עמוק ומדויק השואף לשלמות, אך מה שהקהל מקבל הוא בעיקר חידושים בינוניים ללהיטי האלבום הראשון, מעט מהשני וכמה גרסאות כיסוי. היא מספרת אותם סיפורים מסיבוב ההופעות הראשון שלה. הקהל שומע שוב איך צדי צרפתי גילה אותה, ושוב צוחק כשהיא מספרת שדחפה נייר טואלט לחזייה. זה אולי משעשע, אבל גם טרחני ומייגע.

"לשם" בביצוע בנאלי נטול רגש, גורם לשיר לאבד מקסמו. מסיקה
 

ההופעה מתחילה עם השיר "באה אליכם" הכולל קטע אינסטרומנטלי שמציג את הווירטואוזיות וכישורי הנגנים, אבל הוא ארוך מדי. החידוש של השיר לא מאוד שונה מהמקור, ובטח שלא מעורר התפעלות, גם אם לראות את מסיקה רוקדת ומתופפת בתוף מרים מעלה חיוך. "עכשיו אתה חוזר בחזרה" זכה לביצוע עצבני וכועס כמו שצריך, אבל עדיין הפרפרים בבטן לא הופיעו. נקודת האור היחידה בשיר הייתה הצ'לנית המוכשרת, מאיה בלזיצמן. השיר שסוגר את ההופעה הוא להיטה הגדול של הזמרת, "לשם". במהלכו הקהל מצטרף אליה כשהיא שרה על הילדה הקטנה שחולמת להצליח ולהתפרסם, אבל הרגש שוב לא מתעורר. הביצוע בנאלי ומהיר, וגורם לשיר לאבד מקסמו.

עם זאת, האלבום מציג את מסיקה בתפארת קולה ועוצמתה הרגשית והסוחפת על הבמה. הביצועים הטובים יותר הם השקטים והאינטימיים שביניהם המשרים אווירה חמימה ונעימה. היא קרובה לקהל וקל לדמיין אותה כזמרת שנסונים צרפתייה בבר אפלולי בפריז. הביצוע המרגש ביותר הוא גרסת כיסוי לשירו של רמי קליינשטיין, "על הגשר הישן". מסיקה יושבת על כסא מעץ, חשופה על הבמה, מלווה על ידי קלידים בלבד, ומביאה ביצוע מתוחכם שמפיח רוח חיים חדשה ופרשנות שונה לטקסט. גם "נובמבר" קיבל ביצוע מחודש ללא גיטרות ותופים.

לכול אורכו היא מפלרטטת עם הקהל ועם בעלה שעל הקלידים - אורי זך, שאחראי על העיבודים והפקתו המוסיקלית של המופע. קולה הרך והענוג מאוד מרגיע ומשחרר, אבל לא מחפה על החסרונות ולא מפצה על תחושות האכזבה וההחמצה שעולות מהאלבום.
הגיע הזמן שמסיקה תתעלה על עצמה - תחפש כיוונים מוסיקליים נוספים, וכותבים חדשים. לא עוד שיתופי פעולה עם חבריה מבית הספר "רימון". זה יומרני להישאר בחבורה אחת כל הזמן.

היא חייבת להשתחרר מהקיבעון שמלווה אותה מהאלבום הראשון, ולגלות את עצמה כיוצרת. הבחירות שעשתה בשנתיים האחרונות היו גרועות, והיא בעיקר מיחזרה את החומרים שלה. כעת היא נמצאת בצומת דרכים בקריירה, וכול טעות תעלה לה ביוקר. היא איננה יכולה לנוח על זרי הדפנה ולהישען על אהבת הקהל חמש שנים אחורה, אחרת כל אלבום יישמע כמו קודמיו. הקול אומנם תמיד יהיה שם, אבל אם מסיקה לא תתחיל לחדש, הקהל יחפש אחר הקול היפה הבא.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©