הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחייכים למצלמה
 
דנה ברבי התעקשה להעביר ערב שלם במגה-מועדון רק כדי להוכיח שמדובר במסכת ייסורים
מאת דנה ברבי | 25.03.2011
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


רעש חזק של נקישות עקבים מכל עבר. גבוהים ודקים, קצרים ועבים, גבוהים ועבים. בצבע שחור, לבן, אפור או אדום. עם פרווה, נצנצים או סתם שפיץ. עם כמה רצועות או רק רצועה אחת. מעור, מבד, עד הברך להשגת מראה כאילו סקסי, ועד מעל הברך להשגת מראה קל להשגה. מה שבטוח, לאף אחת לא באמת נוח.

מחוץ למועדון מתאספת כמות נכבדה של אנשים. הלבוש המתאמץ מדי של רובם נותן הרגשה שהם מחפשים ייחודיות, אבל האמת המרה היא שכולם נראים אותו הדבר. אנשים חלולים, לבושים בבגדים שעיתון או תוכנית טלוויזיה מצליחה מכרו להם, מחוברים למכשירים הסלולריים כאינפוזיה ליד, בעוד החיוך המזויף מציף את פניהם המאופרות היטב. מתוך צרור האיוונטים שנשלחים מדי יום לחשבוני בפייסבוק, ומבין כל מיני מקומות שמנסים להתיימר להיות ה-מקום שאנשים ייהנו בו, החלטתי ללכת לזה עם קהל האנשים היפים והריקנים ביותר.

פעימות הביטים של המוסיקה נשמעות מבחוץ. שירו העמוק של הזמר המזרחי החדש גורם לאנשים עוד יותר לרצות להיכנס, ושובל של זעקות הנאה נשמע מבעד לעקבים המיוסרים. בכניסה עומדות שתי גורילות אדם בבגדים שחורים, ולפניהן סלקטורית זועפת שכל תפקידה הוא לצעוק שמות ולהמשיך לחיות בחלום שהכתיבו לה, בו היא בחורה מאוד קשוחה, ביצ'ית אפילו.

הרי ללא כוס הקאווה אין כל משמעות לתמונה בפייסבוק
 

התור בחוץ יוצר אשליה כי בפנים מחכה לנו גן עדן, אך כשנכנסים לתוך המועדון המצב נהיה יותר גרוע. שירים זולים, חסרי משמעות וחסרי טעם מתנגנים בזה אחר זה. הצפיפות גורמת לחיכוך עם אנשים המשאירים שובל של ריח בושם מוגזם וטורדני. שמלות קצרות מדי, עקבים גבוהים מדי, שיער מסודר מדי. אוסף של אנשים שנראים אותו דבר, נשמעים אותו דבר, והכי חשוב - כולם מתעסקים במכשיר הסלולרי באיזו התכתבות מטורפת. אז למה בכלל הם יצאו מהבית?

הכל משתנה ברגע בו מגיע הצלם, שהוא למעשה תכלית המסיבה. אנשים באים בשבילו, מחכים לו, תופסים אותו ואפילו מוכנים להיות חברים שלו - רק שיצלם אותם ושכל העולם יראה שהם הצליחו להיכנס, לעומת אלו שנותרו בחוץ. כשהוא מגיע ההצגה מתחילה: זווית של 60 מעלות, ראש מעט מורם, חיוך שיאיר את הפנים, וכמובן - כוס הקאווה בה היד אוחזת. הרי ללא הכוס הזאת אין כל משמעות לתמונה.

לאחר שהצלם הולך קהל הרוקדים מתפזר. הם כבר הצטלמו ובכך עשו את שלהם - למחרת כל העולם, בפייסבוק כמובן, יראה כמה הם כביכול נהנו. כשאני יוצאת מהמועדון העקבים בחוץ עדיין מחכים תוך עישון אינטנסיבי. הסלקטורית בכניסה ממשיכה לנעוץ מבטים קשוחים ולצעוק שמות. כשאגיע הביתה, אחלוץ את נעלי העקב ואשתה את המשקה שאני אוהבת גם אם הוא לא מצטלם הכי טוב. אולי אצליח להספיק ליהנות עוד הערב.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
7 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טור מעולה!
יואב מלכה 28.03.2011
 
 
2. מסיבות בשקל
שירלי 28.03.2011
 
 
3. אהבתי!
יהונתן 28.03.2011
 
 
4. דנדוש...
דולב 29.03.2011
 
 
5. איזה יופי!!
אסף 30.03.2011
 
 
6. queen!
blandini 10.04.2011
 
 
7. כפרות
דניאל ויינשטיין 15.05.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©