הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערב טוב, קיסריה
 
כפיר אפשטיין מצליח לשלהב את הקהל עם גיטרות חשמליות וטקסטים נוגעים. אריאלה אביר הגיעה להופעה שלו ב"זאפה" ונסחפה
מאת אריאלה אביר | 31.03.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

יש שני דברים שאני מאוד אוהבת בישראל: את המוסיקה ואת עידו רוזנבלום. כמו בכול אהבה גדולה כמעט, גם כאן מדובר באהבה נכזבת. רוזנבלום מאורס ליונית לוי, והמוסיקה הופכת בעיניי לתוצר שטחי, בנאלי, חסר מעוף או עומק לירי. עם זאת, כשמחפשים במקומות הנכונים, אפשר למצוא יהלומים שרק מחכים שמישהו יגלה אותם. ואני אכן גיליתי יהלום, בשם כפיר אפשטיין.

מהרגע הראשון מובן כי מדובר במוסיקאי שמאמין בדרך הארוכה והמתישה אל חותמת הקונצנזוס, ולא משתמש בשירותיו של ריאליטי כזה או אחר כדי להגיע אל הפרס הנכסף - הפרסום. הדגש אצל אפשטיין הוא על המוסיקה, ולא על הקונפטי שיעוף באוויר כשיזכה במקום הראשון, וזו דרך שאני מאוד מעריכה.

בין כל אותם אנשים שיושבים ומחכים למישהו שיחליט בעבורם לאיזו מוסיקה להאזין, יש מספר לא מבוטל של יחידי סגולה שהגיעו להופעתו של כפיר אפשטיין במועדון ה"זאפה" בהרצליה, כי הם יודעים מה טוב בשבילם. כנראה שהם לא מגיעים לזמרים שלהם דרך מדורי הרכילות אלא דרך השירים.

ההיפראקטיביות הופכת למבט אוהב שמצייר לבבות על עיני הבחורות
תצלום : אריאלה אביר

אפשטיין אומנם לא מוכר או רווחי כמו שלמה ארצי, אך מברך את הקהל בברכת "ערב טוב קיסריה" שמתאימה מאוד לאווירה הגרנדיוזית שהורגשה במקום. מהרגע בו הוא עולה לבמה, הקהל נכנס לעולמו עמוס הגיטרות החשמליות והטקסטים שנוגעים בכול אחד ואחת.

חלק לא פחות חשוב בהופעה הוא האינטרקציה עם הקהל, ובכך אפשטיין יכול להעביר קורס מבוא בבתי ספר להופעות חיות. הוא קופץ, נשכב על הרצפה, עולה על שולחנות, מפנה את המיקרופון לכישרונות חבויים בקהל, מלחין טוקבקים נבזיים שנכתבו עליו בעבר, כותב יחד עם הקהל שיר בסגנון ים תיכוני, ומקדיש שיר לבחורה שכול הזמן מתקשרת אליו. הקהל מצידו משולהב, ואני מנסה לחשב כמה קלוריות הצלחתי לשרוף במשך שעה וחצי של צחקוקים.

לקראת סיום, עולה לבמה כנרת לימוני לביצוע דואט מאלבומו הראשון של אפשטיין, ולביצוע הסינגל "בואי אליי" מאלבומו החדש, שאמור לצאת בקרוב. ברגע אחד כל ההיפראקטיביות שלו הופכת למבט אינטנסיבי ואוהב, שמצייר על עיני הבחורות לבבות במקום אישונים. רמת הקשב הגבוהה של הקהל גרמה לי להרהר בכך שהוא יכול בקלות לתפוס את מקומו של עודד מנשה בשיר האלמותי "עודד אמר להרים ידיים". הוא רק נותן סימן והקהל שר, מוחא כפיים, עושה קולות רקע וקם על הרגליים (בעיקר אחרי שאפשטיין איחל שבע שנים של סקס רע למי שנשאר לשבת).

בתקופה כזו, כשחלק מהמוסיקה הים תיכונית גורם לצירוף המילים "המשמעות שמאחורי השיר" להישמע כמו בדיחה גסה, כיף לראות אמן שלא פוחד ללכת עם האמת שלו, ולא מרגיש צורך להוסיף לשיריו סלסולים או את יוסי גיספן ככותב, בשביל לזכות בהערכת הקהל. כולי תקווה שבעוד כמה שנים אפשטיין יעלה לבמה הגדולה באמת ויצעק "ערב טוב קיסריה!" ולא כבדיחה צינית שנועדה לשבור את הקרח.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
5 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. הצלחת לגרום לי להתרגש
maya 02.04.2011
 
 
2. בא לי לעשות
שירלי 02.04.2011
 
 
3. לא רק
מאור 03.04.2011
 
 
4. איזה יופי
נטע 03.04.2011
 
 
5. כנסו
אחד שמבין 03.04.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©