הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השלד בארון
 
איריס ארגז כועסת על אידיאל היופי הצנום של האישה שגרם לנו לאבד כל צלם אנוש, והיא מבקשת שנשנה את היחס לדמות שניבטת אלינו מהמראה
מאת איריס ארגז | 16.04.2011
 

>>>
 
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


"הכי חשוב שתיראי טוב, אופי ואישיות זה לחלשים" נכתב לפני כמה ימים בסטטוס בפייסבוק של גברבר שכנראה החליט, בשיא חוצפתו
, שהגיע הזמן שמישהו יעיר את העולם ויודיע לו שכן, יופי זה הדבר הכי חשוב. חשוב, אבל עד כמה? עלתה בי אותה תחושת חוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני שאני חווה כל יום הודות לתרבות האנורקסיה הרוצחת בה אנו חיים, ולדאבוני אני אחת מני רבות.

סוגיית הדיאטות בעולם המערבי היא נושא לעוס, מאוס ומצוץ מכל הכיוונים. לא די בדימויים הנוראים שיש לגוף האישה? האמירה "אופי זה חשוב אבל עדיף שתהיי רזה" התגלגלה על לשונם של כמה גברברים שפגשתי בשוק המציאות, המושפעים מהטופ מודל שרודפת אותנו דרך תמונותיה המושלמות. שדיים עמוסי הסיליקון, בטן חטובה נוטפת זיעת פוטושופ עצבני במיוחד, והבעת פנים נינוחה. בראיון נכתב כי היא ממש לא בדיאטה ואף מרשה לעצמה להכניס המבורגר לפיה האנורקטי.

מה אנחנו אשמות? ואיפה הפה שלנו בכול הנוגע לזה? מדוע אנו מקבלות כמובן מאליו את העובדה שכולנו צריכות להיות רזות, עם בטן שטוחה, רגליים ארוכות ולהתברך בחזה גדול? למה אנחנו יודעות להשתמש בפה שלנו רק כדי להתווכח עם אנשי מכירות ולא בשביל להתמודד עם נושא מהותי שמשפיע באמת לרעה על איכות חיינו? למה כשמדובר בפחמימות אנחנו בדיאטה, אבל את עוולת הפוטושופ אנחנו אוכלות בתאווה והולכות שבי אחר טעמו?

בטן חטובה נוטפת זיעת פוטושופ והבעת פנים נינוחה
 

אני לא סולחת לאותם מפרסמים שפועלים על פי אינטרסים במטרה להפנט כמה שיותר בחורות להאמין שעד הקיץ הן יוכלו להפוך לבר רפאלי הבאה. עם קצת ספורט ודיאטה חודש לפני הקיץ, הן יוכלו להיכנס לבגד הים המהמם שלובשת הדוגמנית הדקיקה ששכחה מזה שנתיים להכניס משהו לפיה. אבל לא כך הדבר, לא כולנו בעלות מבנה דקיק ומחוטב - חלקנו התברך בגוף נשי ומקומר. כמו בטבע הנשי שלנו, יש לנו מותניים, שלצערי בתעודת הזהות שלהן התווסף שם חדש, הלא הוא צדדים, ואם תרצו - שניצלים. המושג המקורי כבר לא קיים בדור שלנו, ואם מותן בולטת ומודגשת משהו לא בסדר. היא צריכה להיות שטוחה, צרה וסימטרית.

אפרופו סימטריה, יצא לכן להסתכל מהצד על זו שאכלה דאבל מק רויאל, מצוידת בג'ינס צמוד, שהבטן שלה נשארה דבוקה לגב כאילו אכלה אוויר? לצערי זה קרה לי, ויותר מדי פעמים, ובכול צביטת לב שכזו נזכרתי שאי שם, בתחילת שנות העשרה, גם אני נראיתי ככה, רק שאז לא הייתה לי מודעות. הייתי שוכבת על הגב בחוף הים ומסתכלת על פיסת הבטן ההולכת ונדבקת לגב, שעושה טובה שהיא לא קיר, וחושבת שמשהו לא בסדר בי, וכן - הייתי מרשה לעצמי לאכול כל מה שרק עלה על רוחי. כך גדלה לה הילדה-נערה אל תוך עולם ללא צלם אנוש, שכול מה שנשאר בו הם שלדים. תרשו לי להחמיר, זהו עולם של עודף מודעות למראה חיצוני ושל תסכול בו אנו שוכחים שהגוף שלנו הוא אנחנו, ומתייחסים אליו כאילו היה אובייקט שניתן לשחק בו; להגדיל, להקטין, לדחוס, לצמצם, להרעיב, להסתיר, להלביש, להסתכל עליו ולחשוב כל הזמן שיש מה לשנות.

גנטיקה היא לא דבר של מה בכך, ובטח שלא קל לשנותה, הרי אם כך היה, כולנו היינו מתמודדות בתחרות מלכת היופי. לא כולנו רזות, לא כולנו עם בטן שטוחה, ולא כולנו גבוהות. יש נמוכות, מלאות, שמנות, רזות, יפות ופחות יפות. אבל לרובנו יש בעיה עם הגוף , אנחנו לא מסוגלות להביט במראה, ואם כבר הסתכלנו, אנחנו מתחילות לסמן את מה שהיינו רוצות להסיר ולשנות.למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? מדוע אנחנו משתפות פעולה עם תרבות האנורקסיה שרוצחת את הגוף שלנו, וגרוע מזה, את הנפש שלנו? היא לא נותנת לנו מנוחה, ומקנה תחושה שהדבר הראשון שעלינו לעשות הוא "לרדת בגדול".

מבנה גוף אופנתי משתנה לפי תפיסה שנובעת מסיבות רבות. אין אידיאל אמיתי אלא רק את זה שאנחנו בונים. בעבר הרחוק גוף עגלגל היה מעיד על אישה פורייה ובריאה, ובטן קטנה הייתה סמל לנשיות ולגאווה. איפה אנחנו היום? לאן הידרדרנו? האם זה הגיוני שלכולנו תהיה בטן שטוחה כמו של בובת עץ? בנות יקרות וגם בנים - תתחילו לחשוב אחרת, תפסיקו להאמין למה שמוכרים לכם בפרסומות, תסתכלו סביבכם ותבינו שיש עולם אחר, עולם במידות נורמאליות, ואולי סוף סוף נוכל להשתחרר מכלא האנורקסיה ורדיפת הרזון שאנו נעולים בו, למרות שהמפתחות לצאת נמצאים בידינו כל הזמן. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©