הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פסח יקר
 
אני יודעת שעשית בשבילי מעל ומעבר אבל זה הזמן להודות שאני ואתה - כבר לא. קארין פלוטניק על החג האהוב שהפך בן לילה לייצוג ההולם ביותר למילה עבדות
מאת קארין רחמין | 19.04.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


במשך 22 שנות חיי פסח היה האהוב עליי מבין כל חגי ישראל. בילדותי, קיוויתי למצוא את האפיקומן ולזכות בזוג אופניים חדשות. כתלמידה, היום בו יוצאים לחופשת הפסח נמנה על הרגעים להם ייחלתי במשך שנה שלמה. בתור חיילת, זו הייתה הזדמנות לקחת הפוגה מהמדים המבחילים לטובת אופנת האביב הרעננה. אז איך יכול להיות שהחג הכל כך אהוב, זה שסימל עבורי חופש יותר מכל דבר אחר, הפך בן לילה לייצוג ההולם ביותר למילה עבדות? פסח יקר, אני יודעת שעשית בשבילי מעל ומעבר אבל זה הזמן להודות שאני ואתה - כבר לא.

זה מתחיל הרבה לפני. קשה לי עם כל הנקיונות האלה. למה הם צריכים להתבצע בשעות כל כך מוקדמות? ולמה דווקא בשבת בבוקר? כולם חייבים להתגייס למאמץ המלחמתי ולהיאבק בלכלוך הסורר שהצטבר במשך 365 ימים בכל מיני פינות אפלות בבית, שרק האבק העקשן ביותר יודע על קיומן. הסוד הגדול הוא לזרוק כמה שיותר. כי ככל שיצטברו שקיות אשפה מחוץ לדלת, כך נרגיש שעשינו עבודה טובה יותר.

המצות חונקות אותי. האוכל בפסח זה אחד הדברים שלא אצליח להבין לעולם. קערת הסדר מכילה שילוב של מאכלים שאפילו משה רבנו בכבודו ובעצמו היה מעדיף להימנע מהם. וזה עוד מבלי להזכיר את כל הניסויים הלא מוצלחים לייצר אוכל טעים וכשר שמביאים לתוצאות קשות שבדרך כלל מסתיימות בכמה קילוגרמים עודפים, ובהצהרה חוזרת כי זו הפעם האחרונה שדבר כזה עובר דרך מערכת העיכול שלי.

הדבר האחרון שארצה לשמוע עליו זה על הוויכוח בין רבי אלעזר ורבי עקיבא. ליל הסדר
 

הגדת הפסח יכולה להיות רעיון נחמד מאוד. יש בה עלילה מעניינת, גיבורים מרתקים, שירים שמחים וסוף טוב בדיוק כמו שאני אוהבת. אבל לליל הסדר אני מגיעה באפיסת כוחות מוחלטת. תשושה, כואבת ובעיקר - רעבה. ובשעת משבר, הדבר האחרון שארצה לשמוע זה על הוויכוח בין רבי אלעזר ורבי עקיבא בתוספת פרשנות בלעדית של יוצאי מרוקו, ובליווי צווחותיהם של זאטוטי המשפחה שרק אתמול למדו לשיר "מה נשתנה?".

בתור סטודנטית, עבודות ההגשה הרבות גורמות לי אט אט להתייאש. כנראה שאי שם בפסגת האקדמיה החליטו שחג הפסח זו התקופה בה גלגלי המוח נמצאים בשיאם, ולכן יש להפיק מהסטודנטים את המירב. כמובן שלא ניתן לעשות זאת בעזרת עבודת הגשה או שתיים - אז נותנים חמש. כדי שחס וחלילה לא אמצא את עצמי בוהה מול הטלוויזיה כששרירי המוח רפויים וחסרי כל מעש.

מעולם לא חשבתי שאומר זאת, אבל נמאס לי לקנות. והאמת שגם לכרטיס האשראי שלי, שנאלץ לעבוד שעות נוספות בעקבות החג. המרדף אחר המתנה המושלמת שתתאים לכל אחת ואחד, רעש הצלופן המתחכך בשקית הקרטון, ברכת "חג שמח" המדוקלמת מפיהן של המוכרות בחנויות, ונהגים חסרי סבלנות שרוצים לצאת ראשונים מהחניון העמוס. נמאס לי מכולם.

ובכן פסח יקר, זה כבר יותר מדי בשבילי. לפני שבע שנים בדיוק, בגדת לראשונה באמון שלי. היינו יחדיו כל המשפחה בדרכנו לארוחת החג כשכלי רכב גדול הגיע משום מקום והתנגש במכונית שלנו חזיתית. כמעט ואיבדתי את חיי, ובמשך שנים כמעט ואיבדתי גם אותך. האשמתי אותך ולא שכחתי לרגע את מה שיכול היה לקרות לולא היה לי קצת מזל. לבסוף סלחתי לך במחשבה שאולי ה"קצת מזל" הזה הוא בזכותך ואתה זה ששמר עליי. לכן, אחרי לבטים רבים החלטתי שלמרות כל הקשיים והמכשולים - אתה חלק ממני. ריחות האקונומיקה החזקים, מצות עם שוקולד, הרבה מטלות, מעט שעות שינה וחד גדיא. הכל קטן עלינו. הרי עברנו את פרעה, ואני בטוחה שנעבור גם את זה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טור חביב
יואב מלכה 21.04.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©