הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבטיחים לא לשכוח
 
ההחלטה המקוממת במגזר החרדי, המפגש עם סבא וסבתא שלעולם לא יתקיים, המונולוג המרגש של מי שהייתה בבירקנאו והתובנות ממסע לפולין. יום הזיכרון לשואה ולגבורה
מאת כתבי הזיקית | 01.05.2011
 
הגחמות הדתיות צריכות לעצור באדום
 

שואה גלאט-כושר - יותם אלאלוף מתקומם על ההחלטה במגזר החרדי להימנע מביקורים באתרי הנצחה של השואה, בהם מוצגות נשים עירומות הצועדות אל מותן

נדמה כי לפעמים הרבנים מאבדים את ההיגיון הבריא שאמור להיות טמון בכל אדם. אנשי הדת, שמקשרים בין האדם לאל, צריכים להיות הרגישים ביותר לענייני קודש. הם צריכים להיות אלה שיודעים לקבל כבוד, ואלה שיודעים גם לתת אותו. בכתבה שהתפרסמה ב"מעריב" נכתב כי אנשי חינוך במגזר החרדי יוצאים נגד ביקור של תלמידים באתרים לזכר השואה, שמוצגות בהם תמונות של נשים יהודיות מושפלות, הצועדות עירומות לגיא ההריגה או לתאי הגזים.


משפחה גדולה ושמחה שאיננה כבר
 
לסבא ולסבתא (במקום מכתב) - הכאב הכי גדול של ענבר בר-יהודה ביום השואה בא דווקא מהחסר, מכך שלא פגשה מעולם את סבה וסבתה ניצולי השואה, ולא זכתה להתוודע מקרוב למה שעברו

כבר מגיל צעיר, בערך בתקופה הזאת הייתי מתחילה לחוש את ההרגשה השחורה מתגנבת ומטפסת אט אט במעלה ראשי, וככל שיום השואה היה מתקרב, גם העצבות היתה חגה סביב חדרי לבי. התוגה והבדידות היו גדלות ומתעצמות עד שלבסוף עם השנים, הבגרות וההבנה, ההרגשה הפכה לחור של כאב ואובדן של משפחה שהיתה ושאיננה עוד ולעולם גם לא אזכה להכיר.


דלי בלי מים בקרון דחוס באנשים. ברזניץ
 
שואה בגוף ראשון - חיה ברזניץ, ניצולת שואה בת 89 מספרת על החיים הקשים בגטו, הפעם האחרונה שראתה את אימא שלה בחיים ומראות הזוועה שלא ירפו לעולם

"כשאני מספרת את הסיפורים, אני רואה את התמונות בתוך הראש, אי אפשר רק לדבר". לרגל יום השואה הסכימה חיה ברזניץ, ניצולת שואה, לספר את סיפורה האישי. ברזניץ, נולדה ב- 1920 בעיירה סומבוטהי שבהונגריה. היא בת למשפחה של 11 נפשות. "ב-1938 החל גיוס יהודים לעבודה בהונגריה בפיקוח הצבא" היא מספרת. הבתים החלו להתרוקן מגברים צעירים, המפרנסים העיקריים נלקחו מבתיהם. החששות התגברו והמורל בקהילה היה נמוך ביותר".  


תיאורים שחודרים לנפש ועושים בה שמות
 
מסע אל חמלה סלקטיבית - ירון קלנר חזר ממסע לפולין עם תובנות לגבי הקשר החזק בין השואה לפטריוטיות, בין הסבל היהודי לסובלנות אנושית. עכשיו, הוא מרגיש, סיפורי הזוועה נוגעים בו הרבה מעבר לכל קלישאה

הכתפיים מתכופפות לאיטן, המשקל שהן נושאות מכביד יותר ויותר. כל רגע רותם את האינדיבידואל לכבלי ההיסטוריה, לשלשלאות הזיכרון. זהו אושוויץ, זהו בירקנאו, זהו מיידאנק. המראות לבדם תמימים, ביתני עץ ואבן דוממים, מקלחות ישנות, תנורים מסיביים. אלו התיאורים המצמררים שעוקפים כל חומת הגנה דמיונית, חודרים אל הנפש ועושים בה שמות. זוהי הפרשנות שמחדירה את הפחדים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©