הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עם אחד
 
רק ביום השואה וביום הזיכרון אנחנו שמים את המחלוקות בצד, עומדים בצפירה, ושרים ביחד את ההמנון. יותם אלאלוף מבקש שנהיה מאוחדים כל השנה
מאת יותם אלאלוף | 07.05.2011
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


גם לאחר 63 שנים מאז קום מדינתו, עם ישראל
הוא עדיין עם מפולג. קשה להעביר ביקורת על הקושי הקיים ביצירת מרקם חברתי ישראלי. זה נראה טבעי שעם שממשיך לקלוט עולים ממדינות בעלות תרבות שונה, יתקשה להפוך לגוש חברתי מוצק. אך העובדה שהגלות עדיין נראית ברחובות איננה תירוץ לפילוג הקיצוני שסביבנו. הזמן החולף, הטכנולוגיה המתפתחת, והמרחק הגדל בין הקטבים בחברה, משכיחים את כור ההיתוך עליו דיבר בזמנו דוד בן גוריון.

נראה שאם פעם החלוקה
החברתית העיקרית נבעה מתוך המפה הפוליטית, היום שונה הדבר בתכלית. מהבדלים בין דעות ימניות לשמאלניות, הלכו והקצינו ההבדלים בין דתיים לחילוניים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים,
ואפילו בין גברים לנשים. לא כך צריכים להיות הדברים - אפשר אחרת. לא חסרים לנו אויבים בחוץ, כדי שנחפש סיבות להתלקחויות מיותרות בתוכנו. עם מאוחד הוא עם חזק, וכדאי לנו להכניס את הטענה הזו הזו טוב טוב לראש. אם היהודי יקבל את הערבי, והחרדי את החילוני, בטוח שיהיה פה קצת יותר טוב.

צריך לשים את המטען הגזעני המיותר בצד. כל אדם הוא קודם כל אדם
 

שבוע הזיכרון שבין יום השואה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שינה לי את המחשבה. אפשר שיהיה יותר טוב. הטקסים והסמליות שהולכים איתו יד ביד מראים שאפשר גם אחרת. כמה סמליות יש בכך
שצלילה הצורם של צפירת הזיכרון מעמיד דום עם שלם. כולנו יחד, כגוף אחד, עושים אותו דבר בדיוק. הטקסים והצפירות האלה הם סמל למה שאנחנו יכולים וצריכים להיות.

עם ישראלי מאוחד, נטול גזענות ודעות קדומות. עם של קיבוץ גלויות, שקולט עלייה, ומקבל את השונה. זוהי עצמאות אמיתית, זוהי יציאה משעבוד לאמונות קדומות ומפילוג חברתי, אל עבר היותנו עם חופשי בתוך עצמו.
כמו בכול טקס שכזה, גם בטקס בו נכחתי שרו בסוף את ההמנון. אלפי הסטודנטים שהקיפו אותי היו לבטח קהל הטרוגני. היו שם עולים חדשים, ילידי הארץ, דתיים, חילונים, ערבים ויהודים. לא הסתכלתי על פיותיהם של כל האנשים, אך כשהתנגן ההמנון הלאומי, קול השירה היה מספיק חזק כדי להבין שרוב הנוכחים שרים ביחד.

זה כל הסיפור, וזה מה שחסר לנו -
קצת יותר ביחד. אך הדקות הבודדות האלה לא מספיקות. כדי שנהפוך למאוחדים יותר, צריך שינוי מחשבתי. נדמה כי אם נחשוב באמת למה אנחנו שונאים, ולמה אנחנו לא מקבלים אדם כזה או אחר בשל מוצאו, דעתו או דתו, לא נמצא סיבה אמיתית. שימו את המטען הגזעני המיותר בצד, כי כל אדם הוא קודם כל אדם. ואנחנו עם אחד, שחייב להפנים את המשפט הידוע: כוחנו באחדותנו.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©