הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיבה למסיבה
 
מיליוני השקלים שנשפכים מדי שנה על אירועים נוטפי אלכוהול וחסרי עכבות לרגל יום העצמאות, גורמים לדנה ברבי לשאול אם לא כדאי להשקיע אותם כך שנבין על מה החגיגה
מאת דנה ברבי | 09.05.2011
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


בגאווה, בראש מורם
, ועם פטריוטיות איתנה, נשמע מכול מקום המשפט "במותם ציוו לנו את החיים". לאחר יום וחצי בו אנחנו יוצאים מהמסגרת, בוכים, כואבים ורוצים להילחם על מה שצריך, אנו מוחים את הדמעות, ומבטיחים לעצמנו שעל המדינה הזאת אנו נשמור בכול מחיר. בכול שנה, לאחר אותן שעות רבות וכואבות, מגיע היום הזה.

במעבר חד, לפעמים מדי, נפתחות החגיגות בטקס המרכזי בירושלים בו מורם דגל המדינה לראש התורן ומסמן באופן רשמי את תחילתו של יום העצמאות, שאמור להיות בעל משמעות היסטורית, אך בפועל הופך להזדמנות לצאת ולהשתכר אחרי העצב.
המון אדם נוהר מביתו בלבוש חגיגי לבימות הערים על מנת לחגוג, לכאורה, את עצמאותה של מדינת ישראל. הורים רודפים אחרי ילדיהם המתיזים ספריי שלג טורדני, שצריך היה מזמן לאסור על השימוש בו. ההורים העייפים אפילו לא נהנים מהופעה טובה, כי אלו המתיימרים להיקרא זמרים מחייכים חיוך גדול, ומזיזים את גופם לצלילי פלייבק מחרידים.

בשלב מאוחר יותר של הערב ניתן להבחין בחבורות של בני נוער, ולצערי אפילו במבוגרים, שכול עניינם הוא החופש שיש ביום למחרת, והרצון לנצל את הלילה לחגיגות אלכוהול בלתי פוסקות. לא משנה באיזה סוג של מתבגר מדובר, זוהי המהות של ערב יום העצמאות עבורו. הרי על ההיסטוריה של מדינת ישראל - על מלחמותיה, על השברים החברתיים שנוצרו בעקבות העליות ועל הנתינה, האהבה והציונות עליהן גדלנו - הרבה יותר משעמם לדבר.


מתיזים ספריי שלג טורדני שצריך היה מזמן לאסור על השימוש בו
 

ההיסטוריה שלנו מושתתת
על לחימתן של המחתרות, דוגמת הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י, שהונהגו על ידי יפי הבלורית והטוהר. על אנשים שנלחמו באמצעות ידיהם, שלא ישנו בלילות, שסיכנו את עצמם ואת חייהם על מנת להקים מדינה ליהודים, בה יוכלו לחיות ללא דאגה ופחד, ועל גיוסם של בני נוער בכול מחיר. כל אלה נראים כיום כל כך לא רלוונטיים בעיניו של דור שעוד בטרם קיבל את צו הגיוס, כבר חושב איך להגיע לקב"ן להוריד פרופיל או יותר גרוע - איך להשתמט מהשירות הצבאי.

יגאל אלון, משה דיין, זאב ז'בוטינסקי או אברהם שטרן היו מהגדולים שהנהיגו אותן פלוגות. בחיוך כובש ושיער מסודר הם הוליכו את אנשיהם להקמת ישובים, להבאת נוסעים מפוחדים מספינות מעפילים, ולשמירה על עולים שהגיעו למדינה אחרי שעברו טראומה קשה. רק חבל שהיום ההכרה הבורה היחידה לגביהם היא שז'בוטינסקי זה הרחוב בו תמצאו את הבר "מורטי והלן", שדיין הוא הנרקומן שמשחק ב"בטיפול", שיגאל אלון זה הרחוב הפקוק תמידית בתל אביב, וששטרן היא חברת תכשיטים יוקרתית.

ובכן, יש לי הצעה לעיריות בכול רחבי ישראל. אולי במקום להוציא מיליוני שקלים על ערב אחד מלא ביזיון, שאף אחד לא באמת מבין את משמעותו האמיתית, נוציא את הכספים האלו על מערך הסברה מעניין ואטרקטיבי לבני נוער, שילמד אותם מיהם האנשים שבזכותם הם חיים במדינה הזאת?
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. שטויות
עידן 14.05.2011
 
 
2. מעולה !
אדי 15.05.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©