הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו אז
 
ההדחה המוקדמת של דנה אינטרנשיונל בחצי גמר האירוויזיון הביאה את סיוון יוסף להתרפק על תחרויות מהעבר, ולייחל ליום בו המשפט 'יזראל: דוז פואה' יישמע שוב
מאת סיון יוסף | 19.05.2011
 

יום חמישי בערב, שידור ישיר מדיסלדורף שבגרמניה בערוץ 1. זו הפעם הראשונה שדנה אינטרנשיונל עולה על בימת האירוויזיון מאז שזכתה במקום הראשון עם השיר "דיווה" ב-1998. למרבה האכזבה, על אף שהציגה ביצוע מרשים, והצטיידה בשמלה מחמיאה של מעצב האופנה הצרפתי ז'אן פול גוטייה, בזמרות ליווי ובשלל אפקטים ראוותניים, היא לא הצליחה לשחזר את אותו הישג. לאחר שנתנה ביצוע די משכנע לשיר "דינג דונג", הזמרת נאלצה להסתפק במחיאות כפיים סוערות, ובהדחה כבר בשלב המוקדם של התחרות.

מוצאי שבת, שידור ישיר נוסף מדיסלדורף שבגרמניה בערוץ 1. אזרבייג'ן זוכה בגמר האירווזיון. בניסיון לסכם את מה שהתרחש בימים האחרונים, אני תוהה אם אותו ניצחון באירוויזיון לפני 13 שנים היווה הזדמנות חד פעמית, ושואלת את עצמי לאן נעלמו השירים של פעם? אותם ביצועים חדים של זמרים גדולים ששרו בצוותא - עם מעט אפקטים, אך עם הרבה מאוד רגש. כאלה היו "אביניבי" בביצועם של יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא, ו"הללויה" של גלי עטרי ולהקת חלב ודבש, שהגיעו למקום הראשון בתחרויות האירוויזיון בשנים 1978 ו-1979. שניהם זכו לתשואות רבות מהקהל ולהצלחה מסחררת, והביאו כבוד גדול לישראל. מה היה שם בעבר, שכל כך חסר לנו בהווה?

אולי השוני הוא במצב הפוליטי - שלא מאפשר לנו לקבל דוז פואה. המתח השורר באזור, הכותרות הצעקניות ברחבי העולם, והאור השלילי בו אנו מוצגים עומדים בדרכנו גם כשזה נוגע לתחרויות מוסיקה, שאמורות להיות מנותקות לגמרי מאינטרסים פוליטיים. ההנחה היא שרק כשהמצב ישתנה והמתח יתפוגג, מדינות אירופה יחשיבו גם אותנו בהצבעות שלהן, ויעניקו לנו את כמות הנקודות שבהחלט מגיעות לנו. השאלה היא מתי יגיע הרגע המיוחל? לצערנו הרב, כנראה שלא בקרוב.

כדי לנצח צריך גם דגל ישראל שיתנוסס בעזרת שני מאוורים ענקיים . אבניבי ב-1978
 

אולי בעצם הבעיה היא ששכחנו מהו המתכון הנכון להצלחה בתחרויות מסוג זה. הסוד טמון תחילה בשיר עצמו. מספיק עם השירים השקטים, דוגמת "מילים" של הראל סקעת, שהשתתף בתחרות בשנה שעברה. גם את הזמרים הבודדים המייצגים את ישראל יש להחליף בלהקה חיה ותוססת, כזו שיכולה לתת ביצוע ענק שיתנגן לכולם בראש ללא הפסקה, ויגרום לנו להרגיש גאווה. אגב, רצוי שהשיר יהיה באנגלית, ובמבטא נכון ומדויק. המרכיב האחרון, אך החשוב לא פחות, הוא השואו הגדול. מסך הטלוויזיה של הצופה הממוצע הוא יחסית קטן, ולכן ההופעה צריכה להיות סוחפת וקצבית, כדי שתצליח לכבוש את לב הצופים וכך גם את הפסגה. אם ברקע יתנוסס דגל ישראל בעזרתם של שני מאווררים ענקיים, תהיה לנו נוסחה מדויקת לניצחון מוחץ בשנה הבאה.

בוקר יום ראשון, מוסד אקדמי כלשהו. בשער הכניסה עומדת בחורה ומחלקת את העיתון היומי שמשאיר את העוברים והשבים מעודכנים במתרחש. בצידו השמאלי של העמוד הראשון, ישנה תמונה של אינטרנשיונל בגודל מזערי, ומעליה כותרת שמבשרת על אי עלייתה לגמר. אכן אכזבה גדולה. לאחר תשאול של כמה חברים לגבי הצפייה בתחרות, הסקתי שמתוך 4.6% האנשים שצפו אמש בארוויזיון, כנראה שמספרם של הסטודנטים היה קטן מאוד. אז מי הם האנשים שנכללים בנתון המזערי? ככול הנראה, אוכלוסייה מבוגרת שבקרבה עדיין בוערת תחושת ההשתייכות לקולקטיב הישראלי או אולי כאלה שמנסים להפיג את השעמום שהצטבר בסוף השבוע.

אולי אם היינו מגלים יותר עניין בתחרות, ורוב גורף היה צופה בה, גם בחירת הזמר והשיר הייתה שונה. אך כשתוכניות הריאלטי, כמו "כוכב נולד", הן אלה שניצבות בראש טבלת הרייטינג, עם 29 אחוזי צפייה, נדמה שלא אכפת לנו מההתמודדות באירווזיון, ועלינו לאכול את הדייסה שבישלנו בעצמנו ולהתמודד עם התוצאות שהבאנו על עצמנו. דינג דונג, הגיע הזמן שנתעורר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©