הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכתובת על הקיר
 
עיריית תל אביב גנזה רעיון לקיים סיורים על אמנות הגרפיטי. יואב כהן מוחה על הגישה השמרנית
מאת יואב כהן | 22.05.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


תל אביב תמיד נתפסה בעיניי כאחד המקומות היותר ליברלים בארץ. מקום שבו אתה יכול להביע דעות פוליטיות, בלי שתצטרך לתת דין וחשבון למה אתה לא מצביע עבור מפלגה כזאת או אחרת. עיר שיש בה תרבות דיון, מוזיאונים והופעות מכול הסוגים. גם אם אתה חלק מקבוצת שוליים ודעותיך אינן מקובלות בקרב רוב האוכלוסייה, עדיין תרגיש בנוח בתל אביב. וזה מה שהופך את בירת התרבות של ישראל למה שהיא - עיר שכיף לחיות בה.

נירו טאוב, אמן בוגר בצלאל ומדריך טיולים, העלה לאחרונה רעיון לשתף פעולה עם עיריית תל אביב בהוצאת סיורים שעוסקים בתרבות רחוב ובגרפיטי, אותם הוא מקיים עד כה באופן עצמאי. הוא היה כבר במגעים מתקדמים עם העירייה, כשנמסר לו ללא הודעה מוקדמת שהרעיון נגנז. כנראה עקב התכנים הביקורתיים של העבודות שמוצגות בסיורים, ועקב העובדה שהגרפיטי אסור על פי החוק. 

הגרפיטי מאפשר לאדם הפשוט להביע את דעותיו באופן חופשי, גם אם אין ביכולתו לעשות זאת דרך גלריות, מוזיאונים או כלי תקשורת. דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפור חייו של קית' הרינג - אחד האמנים המקוריים ביותר, שהתחיל את דרכו כאמן רחוב של ציורי גיר ברכבת התחתית בניו יורק. במהלך חייו הקצרים (הוא נפטר ממחלת האיידס בגיל 32) הרינג שינה לחלוטין את היחס של עולם התרבות בכלל והאמנות בפרט כלפי הגרפיטי, והפך אותו מאמצעי המשמש חברות שוליים לכלי אמנותי בעל הכרה.

כמה חבל שהעירייה מעדיפה להתעלם מביטוי יפה כזה של חופש. גרפיטי בתל אביב
תצלום : מאל בנאוליאל

אמנות רחוב חשובה זו פעילה גם בישראל. במהלך פרויקט "הרוב", שהחל ב-2005, צצו ברחובות תל אביב צבעי תכלת, שחור וירוק, כסמל ליחסי הכוחות בין הישראלים לפלשתינאים שמעבר לגדר ההפרדה. דוגמה נוספת היא הפרויקט לזכרו של דודו גבע, שכלל יצירות מחווה של אמנים. לדעתי, לא הייתה יכולה להיות דרך יפה יותר להנציח את פועלו של המאייר והקריקטוריסט. 

לצערי הרב, כנראה שהגרפיטי לא יישאר במחוזותינו לאורך זמן. בעוד שבעולם מכירים כיום בערך האמנותי, הכספי והתיירותי של הגרפיטי, עיריית תל אביב נשארת מאחור. גרמניה, ספרד, ניו זילנד, ואנגליה הן רק דוגמאות בודדות למדינות שמטפחות את הגרפיטי, ומתייחסות אל יצירותיו כאל כל מוצג אמנותי אחר. יש מי שטוען כי תל אביב מזכירה באופיה את ניו יורק. אך בעוד ששם הקרונות של הרכבת התחתית זוכים לציורי גרפיטי, ואף מתקיימות תחרויות סימן, שמטרתן לסמן כמה שיותר קווי נסיעה, כאן הדבר לא כך.
 
אם יהיו מקומות מסודרים בהם ניתן ליצור גרפיטי כמו בניו יורק ובמקומות אחרים בעולם, הדבר ימשוך קהל רב בכלל, ותיירים בפרט.
התרבות הישראלית לקחה הרבה דברים שליליים מהתרבות האמריקאית - אם זאת האינדיווידואליות או אם זה הרצון לקבל דברים באופן מיידי, ללא דחיית סיפוקים. כמה חבל שמאחד הדברים היפים יותר שיש לאמריקאים להציע, האפשרות לחופש ביטוי, היא מעדיפה להתעלם. ההתעלמות כואבת עוד יותר, כאשר מדובר בוויתור שנעשה בעיר הליברלית ביותר בישראל, שהולכת צעד אחד אחורה. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מומלץ אצלי במאמרים :)
מומלצי הבלוגוספירה 31.07.2011
 
 
2. ..ואללה
אדון חברי 09.08.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©