הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שברה את השיא
 
ליגת העל הייתה עמוסה בפרשיות מביכות, התבטאויות נמוכות ועיתונות שיצאה משליטה. יואב מלכה מונה את הגועל נפש וסובל כל רגע
מאת יואב מלכה | 04.06.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ליגת העל בעונת 2010/11 הרסה את כל הטעם הטוב שקיים במשחק הכדורגל בישראל. כך, בעונה אחת, נחרבו 18 שנים של אהבה לכדור, להתרגשות, לסיפורים, לצבע, לקהל ולמשחק. עונה אחת, בה התרחשו ונחשפו יותר מדי פרשיות מביכות, חמורות ושליליות.
רוב האנשים שמתעסקים בכדורגל הישראלי, לא באמת עושים זאת מתשוקה למשחק. חלקם עסקנים שהתגלגלו במקרה לענף או עקב האהבה לכסף, לפרסום ולהימורים, וחלקם  מורכב מאלו שהתעסקותם בבעיטות בכדור נובעת לא רק מיכולת אישית טובה בתחום אלא בעיקר מרצון להתפרסם.

אלו המרכיבים את שתי הקבוצות לא מתרכזים בבאז שנוצר סביבם. לא משנה להם אם הוא חיובי, שלילי או פלילי. העיקר להיות שם, העיקר שיידעו מי הם, העיקר להרוויח כסף. הגישה הזו עברה מהר מאוד גם לפן המקצועי והמעשי, והתבטאה ביכולת משחקים ירודה, ביכולת דיבור עילגת בראיונות, בתוכניות ובכתבות מהגרועות שידענו, ובחשיפת חשדות ופרשות שעברו מזמן מהתחום הספורטיבי לפלילי, כמו בעלות על קבוצות, מכירות משחקים, פיטורי מאמנים והטיית תוצאות. זה לא סוד שענף הכדורגל בארץ אינו נקי מרבב ומתקשה לשמור על ערך הספורטיביות גרידא. הלכלוך היה שם מאז ומעולם. עם זאת, נראה שהעונה נשבר שיא שלילי בפעולות שנעשו בקבוצות מסוימות, ובצורת הכדורגל ששוחקה.

כמו כן, במקום לנסות לתקן את השלילי בביקורתיות תקשורתית, הוא קיבל מקום מרכזי והפך חיובי בכל כתבה, ראיון, סיקור ותוכנית שעלו על דפי העיתונים ומסכי הטלוויזיה. במקום לשים סוף אחת ולתמיד לנושא מכירות המשחקים, כמו החשד כלפי דאגלס דה סילבה וחבריו בהפועל כפר סבא בעונת 2008/09 שהרים לתקשורת להנחתה, לקיים דיון עמוק או להחליט על צעדים נוקשים מבחינה תקשורתית, הוחלט לסקר זאת לרוב בצורה רגילה, בלי לחשוף הרבה שיניים. גם כאשר זה קרה, ונערך דיון בפאנלים ובכתבות, הם נעשו בצורה מהירה, בנימה בינונית של ביקורתיות, שנשכחה מהתודעה. סוג של פעולת בזק - זבנג וגמרנו.

החשדות נגדו היו אמורים לעורר את התקשורת. דאגלס דה סילבה (באדום)
תצלומים: האתר הרשמי של מכבי חיפה

אבל לא רק בנושא מכירת משחקים התקשורת טעתה באופן סיקורה אלא גם בהתייחסות לאנשים השליליים, שהורשעו בפעילויות פליליות בעבר, והשתלטו על קבוצות הכדורגל בישראל בהשקעת כספים לכאורה. נכון, מדובר בדמויות צבעוניות, כאלו שכל התבטאות שלהם מבדרת כמעט כל אדם אינטליגנטי, אבל נראה שבמקרים מסוימים, ההחלטה בסיקור שלהם הייתה רק לשם בידור הצופה או הקורא, ללא קשר לרמת האינטליגנציה שלו. כך היה עם הבימה הגדולה שקיבלו פרוספר אזגי מהפועל אשקלון, דני לוי ותומר סיני מהפועל פתח תקווה בכלי התקשורת הכתובה והמשודרת. בימה שיצרה באז שלילי ביותר לגבי הדמויות האלו, שלא בטוח שהיה מתקבל לולא נכנסו לתחום הכדורגל, אך הפך לבידורי נטו, וכך גם יישאר בתודעה.

בין אם בחיקויים שעשו לדמויות האלו בתוכנית הבידור בערוץ הספורט "בובה של לילה", בין אם בדיון על כל פיפס שיצא להם מהפה ובפרסומו, ובין אם בהזמנתם לתוכניות מגזיניות בערוץ הספורט (גילוי נאות: הח"מ עובד שם).
כך היה עם פרסום למילים כמו "אתה עונה לי?, אפילו זונה לא עונה", שאמר אזגי לאחד משחקני אשקלון באימון הקבוצה. או במשפט "אוהדי הפועל פתח תקוה הם המיץ של הזבל", שאמר לוי לפחות פעמיים בשידורים בערוץ הספורט ובהתבטאות: "אתה מלקק לאנשים את החור של התחת", שאמר סיני לפרשן משה פרימו, בתוכנית "שער השבת" בערוץ הספורט.

כך היה עם פרסום מהלך הבמבי של העברת זכויות הניהול והבעלות על הפועל תל אביב בין מוני הראל לאלי טביב. הכל פורסם בלי לעצור ולשאול: אולי מדובר בטעות? אולי צריך לעצור את מפעל פרסום השטויות שמתגלגל ככדור שלג, עד שתהיה החלטה סופית, רצינית ומוחלטת? לא היה סינון לידיעות, וגם לא נשאלו שאלות ביקורתיות לגבי מהותן. העיקר ששמות המעורבים יהיו בעיתון, העיקר שפרצופי המעורבים יהיו על המרקע. העיקר שתהיה חוסר ודאות. העיקר הרייטינג.

לדבר עם הליצנים

רוב כתבי הספורט איבדו את יצר הביקורתיות. כי בעולם בו יש יותר מכלי תקשורת אחד רוצים לשמור על מערכת יחסים טובה עם המסוקרים, שלא יספקו חלילה סקופים למתחרים. לכן מה זה משנה אם הוא אמר מילים מעניינות או מידע חדש במסיבת העיתונאים, באימון, בסוף המשחק או סתם קשקש קלישאות. העיקר להיות שם, העיקר להביא את השידור הישיר, העיקר לדבר עם האנשים הצבעוניים, המבדרים, הליצנים.

המצב הוא עד כדי כך גרוע, שכאשר יש כבר כתבים, שדרים או משכתבי ידיעות, שמחליטים לבקר את ההתבטאויות ואת האנשים הללו, זה נראה ונשמע מאחורי הקלעים, בשקט, בצורה צבועה, ומלא באינטרסים. בדיוק כמו לא מעט כתבי ספורט, שבוחרים לפרגן לשחקן אחד ולבקר את האחר רק לאור טיב מערכת היחסים האישית ביניהם. מקצועיות? היא לא בנמצא.

כשהכתבים והמשכתבים מאבדים שליטה ושפיות, כך קורה לקוראי מדורי הספורט והצופים בטלוויזיה במהדורות חדשות הספורט, במשחקי הכדורגל ובתוכניות שעוסקות בנושא. השפויים מביניהם מבינים שאהבתם היא שקרית. שהטוהר שחשבו שקיים בענף או שלפחות האמינו בקיומו, הוא אחיזת עיניים כבר שנים. הוא רק אשליה. עונת 2010/11 תיזכר ככזו שחשפה את הרע בעסק הזה, וכקו פרשת המים לגבי המשך העיסוק, האהבה וההתרגשות מענף הכדורגל במדינת ישראל. זה חבל ומצער, וזה גורם לרצות להקיא. 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©