הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחיר הלעג
 
שני השעשועונים החדשים בטלוויזיה מציעים למתמודדים כסף עבור השפלה. אריאלה אביר מלינה על העלבון שבצפייה
מאת אריאלה אביר | 09.06.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


בראשית ברא אלוהים את הטלוויזיה. בדומה ליצירתו הקודמת, העולם, גם את קופסת הפלאים הזו אנו מצליחים להרוס באמצעות זבל. בעוד רבים נטפלים לסוגת תוכניות המציאות, ששטפה אותנו כמו צונאמי שמכה בחבורת יפנים תמימים, צומח מתחת לאפנו טרנד נוראי שנראה כמו אחד מסרטי "המסור".
תארו לעצמכם מצב בו מציעים לכם לזכות בסכום כסף מכובד לכל הדעות, כאשר מה שעליכם לעשות הוא להשפיל את עצמכם מול כל עם ישראל או לפחות מול 20 האחוזים שצופים בכם. נשמע כמו הצעה שכל אדם נורמלי יסרב לה, ובכל זאת עלו לפני כחודש, שני שעשועונים חדשים במקביל, שמבוססים על טהרת ההשפלה עצמית.

הפרומואים של "ווייפאאוט ישראל" גרמו לה להיראות כפצצת האנרגיה של הקיץ, הבא עלינו לרעה. כל ידוען וחצי-ידוען שחיים במדינת תל אביב, וגם כמות לא מבוטלת של פשוטי עם, עלו על מטוס לארגנטינה, לנסות את מזלם במסלול המכשולים הטיפשי ביותר בעולם. בין נפילה להתרסקות לתוך בריכה, נותר רק לנשום לרווחה על כך שהמים בארגנטינה ראויים לשתייה, שלא נאמר, לבליעה. לא ברור איך תוכנית שמכילה כל כך הרבה קפיצות, ריצות ואדרנלין, יכולה להיות כה מעיקה ומתישה.

מתי הפכנו למדינה כל כך סאדיסטית? עופר שכטר
 

כנראה שמדובר בשילוב מנצח בין מתמודדים החוטפים מכות בכל איבר חיצוני ופנימי בגופם, לבין הערותיהם של טל ברמן ואביעד קיסוס שמחזירות אותי הרחק לטקס סיום בית הספר היסודי, בו כישרון הדקלום של חבריי לכיתה לקה בחסר.
מנגד ניצבת "101 דרכים לעוף משעשועון", שבהשוואה לחברתה המוזכרת לעיל, היא ללא ספק הרע במיעוטו. במקרה הזה הופעל מעט הגיון בריא בבחירת המנחה. עופר שכטר, שידוע בחיבתו העזה לספורט אקסטרים, התבגר מאז ימי "אקזיט" וחשיפת איברים בגופו, ומצליח להתבדח עם המתמודדים בצורה שלא נראית מאולצת ומביכה.

בתוכנית זו עדיין לא איבדו כל טיפת כבוד אפשרית כלפי קהל הצופים, ומלבד נפילות למים בדרכים שונות ומשונות, על המתמודדים לענות על שאלות ידע. כמובן שזהו אינו העניין בו מתמקדים, אך גם המעט הזה עדיף מיריבתה שמספקת בעיקר 50 דקות של מחזות הגורמים לי לדמיין שטפי דם בכל גופי. דבר אחד שמשותף לשתיהן הוא ההתענגות הבלתי מובנת על כל נפילה, נגיחה, הטחה בקיר והתרסקות מצד המתמודדים. ומכיוון שלא די בצפייה אחת באותו רגע מזעזע, מקרינים לנו אותו כמה פעמים בהילוך איטי ומזוויות צילום מגוונות, כאילו אנו צופים בגול המכריע של ליגת האלופות, לא פחות.

מתי הפכנו למדינה כל כך סאדיסטית? עוד בתקופת "פספוסים" התקשיתי להבין מה יכול להיות מצחיק בילד שרץ לעבר אביו ונתקל בשמשה, כשזו אחת מיני דוגמאות רבות שהיוו לטעמי בסיס לאופנה המגוחכת שצצה כיום, ללעוג לאנשים בלי טיפת ערך מוסף. לעג לשם לעג. אני חלילה לא רוצה שייווצר הרושם שיש לי משהו נגד שעשועונים. יש לא מעט שנותנים את הכבוד הראוי למתמודדים, וחשוב מכך, לקהל בבית. וכהוכחה לכך - אני מוכנה לוותר על כרטיס הטיסה לארגנטינה, ולהמיר אותו בנסיעה ב"מונית הכסף".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©