הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קמות עם חיוך
 
למרות שנדמה כי כל המורות והמורים סובלים קשות בבית הספר, עדיין ישנם כאלה שאוהבים להיכנס לכיתה. רחל טליאז פגשה שתיים
מאת רחל ביו | 15.06.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


על ספסלי העץ שבחצר בזמן ההפסקה, יושבים להנאתם עשרות תלמידים בתלבושת אחידה. אחרים יושבים על מדרגות האבן שלמרגלות בניין בית הספר התיכון או מסתובבים חסרי מטרה. עושה רושם כי מרביתם מטיילים עם הילקוט על הגב ומעבירים את זמן ההפסקה בלהג חסר משמעות. את הכניסה לבניין מקשט לוח רחב ידיים, עליו מודבקות כל הכתבות שפורסמו בחודשים האחרונים במקומון, ומאירות את שם בית הספר, "מקיף ט'" בראשון לציון באור חיובי. מסביב תלויות תמונות המציגות סיפורים מהתנ"ך, ובכתב שחור גדול על קיר לבן מצוטט יאנוש קורצ'ק: "כדי לשנות את העולם, צריך לשנות את החינוך".

עם הישמע הצלצול, התלמידים ממהרים להיכנס לכיתות. מפלס הרעש עולה ובלגאן גדול שורר בבניין. בכניסה למעבדת הכימיה בקומה השנייה עומדת אסתי זפרני סנדלר, המורה לכימיה, ומקבלת את פני תלמידיה בחיוך: "בואו, כנסו, יש לנו הרבה על מה לדבר היום", היא מזמינה אותם בנועם והם נכנסים ברצון. "אסתי, הייתה לנו שעת חלון לפני, ובמקום ללכת הביתה נשארנו לשיעור שלך", מודיעה תלמידה, וזפרני סנדלר מחייכת. הכיתה הקטנה מונה עשרה תלמידים אבל המורה אומרת שהם עושים רעש כמו 40. זפרני סנדלר נותנת להם דקות ספורות על מנת להירגע, בינתיים היא עונה לשאלות של אחדים מהם על עבודת המחקר שהם מכינים, ומהר מאוד עוברת ביניהם ומבררת כיצד כל אחד מתקדם בעבודתו.

השיעור נמשך 45 דקות. התלמידים יושבים ליד השולחנות עם חוברות פתוחות בזמן שזפרני סנדלר מסבירה את החומר ועונה על שאלות. כשאחד מהם לא מבין משהו, היא מתעכבת על ההסבר, מצרפת דוגמאות, ומנחה אותו אל התשובה. כשהוא סוף כל סוף מבין, היא מתרגשת. לאחר מכן מתפתח דיון והכיתה מדברת במקהלה. היא לא מאבדת את סבלנותה, ומנווטת בין השאלות תוך כדי כך הרגעת הרוחות. במהלך השיעור היא משמיעה הערות מעודדות, כמו: "זה מה יש ועם זה ננצח", ומנצחת על ההתרחשות בהומור האופייני לה.

"כדי לשנות את העולם, צריך לשנות את החינוך", כתב יאנוש קורצ'ק
תצלום : עידן סעידי

מערכת החינוך בשנים האחרונות סובלת מקשיים, אך מורים ותיקים כזפרני סנדלר לא חושבים על פרישה. יתרה מכך, צעירים רבים מחליטים ללמוד לתעודת הוראה ולהיות מורים. סימונה שילמן טוילי למדה הנדסה ביו רפואית באוניברסיטה, ובמקביל העבירה שיעורים פרטיים במתמטיקה. בשנה הרביעית ללימודיה היא קיבלה תעודת הוראה. "אמי וסבתי הן מורות ולא רצו שגם אני אהיה מורה כי הן חשבו שיש לי יותר פוטנציאל מזה", היא מספרת, "אבל אני לא רואה את זה ככה. לא רק אנשים פחות חכמים צריכים ללמד. לקחתי את ההוראה כאתגר". השנה היא החלה ללמד לראשונה ביוטכנולוגיה והיא גם מגישה לבגרות.

מקצוע ההוראה נתפס בעיני רבים כפשוט ונוח. המורה מגיעה בבוקר לבית הספר, מלמדת עד הצהריים וחוזרת לביתה ולמשפחתה. מסיבה זו אחד ממכריה של זפרני סנדלר הציע לה לעבור להוראה כשנולדה לה ילדה (עד אז עבדה בחברת התרופות "טבע"). אולם המציאות שונה, "יש הרבה עבודה. צריך להכין מערכי שיעור וללכת לישיבות", משתפת שילמן טוילי. בבתי ספר אחדים פתחו למורים תיבות דואר אלקטרוני אליהן נשלחות משימות לביצוע, כך שיום העבודה נמשך הרבה אחרי שמסתיים יום הלימודים.

גם פער הגילאים בין המורים לתלמידים משפיע על היכולת להגיע אל התלמידים. לשילמן טוילי יש יתרון, שכן היא צעירה וקרובה אליהם בגילה, "אני מקשיבה להם הרבה, מדברת איתם בגובה העיניים, וכן, גם נותנת להם לפעמים לגלוש לנושאים אחרים". היא יודעת שהיא מצליחה להתחבר אליהם כשהם באים להתייעץ איתה על נושאים שלאו דווקא קשורים למקצוע. למרות זאת קשה לה, והיא גם יודעת למה.

היא בחורה גבוהה, רזה ובהירה שמדברת בקול חלש ו"חסר אופי", כפי שהיא מעידה על עצמה בביישנות. היא מספרת שלא ידעה כיצד להגיב כשתלמיד הגיש לה עבודה מועתקת. לאחר התייעצות עם אימה ועם זפרני סנדלר, היא לקחה אותו לשיחה, ונתנה לו אפשרות להגיש את העבודה מחדש. "אני יודעת שהייתי סלחנית מדי", היא מודה, אך מדגישה כי חשיבות השיחה הייתה בערך החינוכי שלה.

נראה שמרבית התלמידים מעבירים את זמן ההפסקה בלהג חסר משמעות
תצלום : עידן סעידי

היא לא לבד, מורים רבים אינם נוקטים היום בעונשים, ואלה שהיו מקובלים בעבר, כמו להוציא תלמיד מהכיתה, נאסרו על ידי משרד החינוך. גם הגיל והניסיון עושים את שלהם. "אם בגיל 30 הייתי מקבלת בצורה אמוציונלית ולוקחת ללב התנהגות של תלמידים חצופים, היום אני רואה את זה אחרת", מסבירה זפרני סנדלר שלא מאמינה בעונשים. "אני פותרת את הבעיות בשיחה, בפנייה אישית, לא בעונש. אני מאמינה שיש לנסות להגיע אליהם בדרכים חינוכיות אחרות". שילמן טוילי מצטרפת לדעתה, היא מעדיפה לעשות שיחת מוטיבציה ולהסביר לתלמידים שזו מגמת לימוד ולא שיעור חובה.

"הם בחרו להיות פה, איש לא חייב אותם, והלמידה וההצלחה צריכים להיות אינטרס משותף שלי ושלהם", היא אומרת.
אבל לא רק התלמידים עלולים להקשות גם ההורים. לא מעט ילדים גדלים כמעט לבדם. כשהם מגיעים הביתה ההורים נמצאים בעבודה, ומנהלים איתם קשר קרוב-רחוק. "להורים לא תמיד יש זמן לילדיהם והם מפטמים אותם בדרכים אחרות", מזכירה זפרני סנדלר. כתוצאה מכך הורים נוטים לשכוח את תפקידם כמחנכים, ומטילים אותו על בית הספר והמורים. כאשר דבר מה משתבש, הם מגבים את ילדיהם, ומרשים לעצמם להתלונן בפני המורה במקום לקבל את דבריה ולהתמודד.

שילמן טוילי מציינת שעדיין לא יצא לה להתמודד עם הורים, אבל היא יודעת שזה רק עניין של זמן.
מה קורה כאשר המורה לא יודעת מה לעשות? "אני מתייעצת עם מורים אחרים בנוגע להתמודדות עם התלמידים וגם עם אימא", מודה שילמן טוילי. גם זפרני סנדלר, מורה עם 20 שנות ותק במערכת, נוהגת להתייעץ עם עמיתיה למקצוע, ובעיקר עם יועצת בית הספר. "אני מתייעצת איתה בעיקר כאשר אני חושבת שהילד משקף תבנית של מה שקורה בבית", היא מספרת. היועצת עוזרת למורה להבין את סיפורו האישי של התלמיד, ובעזרתה היא מחליטה כיצד לסייע לו.

כתוצאה מאותם קשיים, בוחרים מורים רבים שלא להיות מחנכים. זפרני סנדלר חינכה בעברה כיתה במגמה מדעית, אך מהר מאוד התאכזבה. "המוטו של התלמידים היה 'מה ייצא לי מזה?', נתקלתי בחוסר עניין וחוסר שיתוף פעולה מצידם והיה לי קשה", היא חולקת. לדעתה, כאשר היא מלמדת כיתה כימיה במסגרת שש שעות שבועיות, האינטרקציה שלה איתה גדולה יותר מאשר כמחנכת שמעבירה שעתיים שיעור חינוך בשבוע. היא מאמינה שתפקידו של כל מורה הוא לחנך, ומצהירה כי "בני נוער הם העתיד וההנהגה, ותפקידו של המורה הוא להחדיר בהם יותר דרך ארץ, כדי לשפר את הדור ולהפוך את הנהגת העתיד לטובה וצודקת יותר".

הורים שוכחים את תפקידם כמחנכים, ומטילים אותו על בית הספר
תצלום : עידן סעידי

שילמן טוילי מסכימה עימה, אך רואה את תפקיד המחנכת כמשלים את מקצוע ההוראה. למרות שגם בחומר המקצועי שהיא מלמדת כיום יש נגיעה בבעיות מוסריות שמעסיקות את התלמידים, היא שוקלת לפנות לכיוון של מורה מחנכת, בעיקר בגלל הערך המוסף של התפקיד בו תוכל "להשפיע על תלמידים, ולראות מה עובר עליהם". "יש שני מקצועות שבעיניי מאוד חשובים: הוראה ורפואה, אם יש לי אפשרות להשפיע בדרך חיובית על אנשים, אני אעשה זאת", אומרת זפרני סנדלר. בעיניה, הצלחה במקצוע נמדדת באמצעות הקשר עימה עליו שומרים תלמידיה, ובהשפעה על דרכם העתידית. חלקם שומר איתה על קשר דרך הפייסבוק, ותלמיד לשעבר שרצה ללמוד רפואה באוניברסיטה, ביקש ממנה מכתב המלצה. היא כמובן הסכימה, והוא התקבל.

"כשתלמידים בוחרים לעסוק בתחום שלי אחרי התיכון, אני יודעת כי הבחירה במקצוע נבעה, בין היתר, בגללי", היא מתגאה. שילמן טוילי יודעת להעריך את הדברים הקטנים, השגרתיים לכאורה, "אני אוהבת לראות תוצאות - אם תלמיד לא ידע כלום בהתחלה, כשאני מעבירה לו את החומר, הוא מצליח להבין ואחר כך רואים את זה במבחן", היא אומרת בסיפוק ובעיניים בורקות.

בשעת ערב מאוחרת, כשהשמיים כהים ורוח קלילה מנשבת, תצאנה זפרני סנדלר ושילמן טוילי, כל אחת בנפרד, מבין כותלי בית הספר כאשר הן מותשות, אך מרוצות. הן יודעות שלמרות כל הקשיים, הבעיות והעומס הן תקומנה למחרת בבוקר עם חיוך ותלכנה לבית הספר ללמד ולהכין דור נוסף של תלמידים לקראת העתיד. "אני אוהבת לבוא לעבודה", אומרת שילמן טוילי בעיניים בורקות. גם זפרני סנדלר מודה כי היא נהנית מהמקצוע שבחרה ומהתלמידים, "אני אוהבת להיות מוקפת באנשים צעירים. כך הזמן לא עובר", היא מתבדחת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©