הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אי של תמימות
 
בספרו "אי" מציע אלדוס האקסלי חלופה גיאוגרפית שבה לתושבים יש מצרך נדיר - אושר. למרות זאת ירון קלנר חושב שהאוטופיה הזו היא מופת של חוסר בגרות
מאת ירון קלנר | 22.06.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


לאלדוס האקסלי יש מקום מכובד מאוד בהיסטוריה של התרבות האמריקאית בכלל, ושל תרבות הנגד בפרט. מורשתו מכובדת: להקת הדלתות שאלה את שמה מספרו "דלתות התפיסה". ספר אחר שכתב "עולם חדש מופלא", מוזכר לעתים קרובות בצוותא עם "1984" של ג'ורג' אורוול. חשיבות הביקורת שלו כלל לא נתונה בספק. גם "אי" מנסה להתמודד עם מה שרע ומנוון בתרבות המערבית: "איננו חשים שום צורך בסירות המירוץ שלכם או בטלוויזיה שלכם, במלחמות ובמהפכות שלכם, בתחזיות ובסיסמאות הפוליטיות שלכם, בשטויות המטאפיזיות שלכם מרומא וממוסקבה", אומר אחד מתושבי האי פאלה לגיבור, ויל פרנאבי.

אלא שהאקסלי לא מסתפק בלהצביע על השלילי. הוא מנסה להציב אלטרנטיבה, היא פאלה עצמה, שגיאוגרפית ממוקמת הרחק מהמערב, אך מאוימת ללא הרף על ידי האימפריליזם והניאו-אימפריליזם. הספר מורכב ממפגשים אינטנסיביים של פרנאבי עם מבחר דמויות מן האי שמייצגות את הפנים השונים שלו: ד"ר רוברט מקפייל, שמייצג את המדע, ומשמש כאחד מאבני הבניין של התרבות המקומית. סוסליה, כלתו של ד"ר מקפייל, שמייצגת את הרוחניות הבודהיסטית וההוליסטית, מורוגן, שבתור יורש העצר המלכותי מתכנן להביא תרבות צרכנית ומזהמת לפאלה, ואמו הראני, שמערבת רוחניות מיסטית משלה, עם תאווה לכוח ולנפט המקומי. כך נוצרת תחושה של טפטוף מסרים תעמולתי מצד האקסלי, שלא שוזר את המסרים במהלך הסיפור אלא כופה את הסיפור בהתאם להם.

איכות חיים המתקיימת רק באי המנותק מהציוויליזציה הדורסנית. איי סן בלאס, פנמה
תצלום : מורן חלפון

הסופר הצרפתי, מישל וולבק, כבר כתב ב"החלקיקים האלמנטריים" ש"אלדוס האקסלי הוא ללא ספק סופר גרוע, המשפטים שלו כבדים ונעדרי חן, הדמויות שלו טפלות ומכניות". כשסופר מוכשר כמו וולבק מרשה לעצמו לבקר בכזו חריפות את האקסלי, החתום מעלה יכול להרשות לעצמו למנות את המגרעות ללא נקיפות מצפון. לחובתו של האקסלי יש לומר שהעלילה היא קלישאתית למדי. פרנאבי מתחיל כציניקן מערבי לכל דבר, שמשפחתו הפכה את ילדותו לסיוט מתמשך, ושמעיד על עצמו כאדם "שלא מקבל כן כתשובה".

תוך כדי ביקורו באי הוא מגלה בהדרגתיות את האור, עד לקבלה הצפויה של הערכים המקומיים. שאר הדמויות מעוצבות כפלקטים של עצמן, כסמלים של המסרים שעליהן להעביר. רק פרנאבי זוכה לאישיות מעט מורכבת יותר, והוא מזכה את הקורא בהתלבטויות בנוגע לאורח חייו.
פאלה נדמה בסך הכל כמקום טוב לחיות בו. איכות חיים שיכולה להתקיים רק באי המנותק גיאוגרפית מהציוויליזציה הדורסנית. אומנם הטכנולוגיה פחות מפותחת, ורוח הקידמה לא שורה על קברניטי האי, אבל לפחות יש להם את המצרך הנדיר כל כך בעולם המודרני - אושר. חבל שפרנאבי מנסה להרוס את האידיליה לשם בצע כסף, וחבל שחייו כה אומללים עד שלהאקסלי אין ברירה אלא לספר עליהם לקוראים. אבל אי אפשר היה לדמיין אחרת, פרנאבי הרי התבגר במערב.

גם האקסלי התבגר במערב, אך האוטופיה המבודדת שהוא מציג היא מופת של חוסר בגרות. פאלה הוא אי של תמימות, פיטר פן של תרבות אנושית, המקום בו היינו יכולים לחיות אלמלא היינו בני אדם בעלי יצרים ורגשות. המסוממים בדיסוטופיה של "עולם חדש מופלא" התחלפו במסוממים המרוצים מעצמם של "אי", ואלה וגם אלה מעיקים על הקורא שהרדיפה אחרי האושר מניעה אותו. תנו לו להילחם על חייו בכוחות עצמו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©