הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערה?
 
ניצן ארד משרטטת בדיוק מופלא את הקווים לדמותו של הג'נטלמן הפוסט אפוקליפטי. פרחים ופרפרים לא תמצאו במניפסט הזועם הזה
מאת ניצן ארד | 21.07.2011
 

>>>  
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


התחלתי לקרוא לאחרונה ספר פוסט אפוקליפטי
, שמתרחש בעולם שבור, וסובב סביב תוכנית ריאליטי מצליחה, בה על המשתתפים להרוג זה את זה. המנצח הוא האחרון ששורד. מחריד, לא? חה! אני צוחקת בביטול לעבר הדפים. חכו שייאלצו לחיות בעולם הרווקות התל אביבי. עולם בו החזקה שורדת, והעייפה, ובכן, ישנה. וזאת משום שבתל אביב עליך להיות מאד מאד "ערה". כל הזמן.

כן, חברים, ברוכים הבאים לעולם החיזור של המאה ה-21. מתברר שהגבר של המאה הנוכחית גם הוא מוטציה פוסט אפוקליפטית, שהשאירה אותו חסר יכולת לתפעל מערך מורכב של דייטים, מרגע הרמת הטלפון לחיוג ועד לרגע קיום מערכת היחסים. וכמו בכל אוכלוסייה שנקלעת למשבר, עבר גם המין השני מוטציה והפך לחיה מורעבת, חרדה, ומאוד מאוד ערה.

אני, ניצן ארד, לא ישנתי כבר שנה. אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר ממסרון "ערה?", שלעיתים אף לא כולל את סימן השאלה. הייתי אף קורבן ל"ערה וברח" - מקרה בו בחור שלח לי הודעה מגששת, ולאחר שהתמהמהתי בתשובתי עשר דקות תמימות עד למתן תשובה חיובית, נאמר לי מהצד השני שזה כבר לא רלוונטי. אחח, לא הייתי מהירה מספיק. כנראה שבת מזל אחרת נענתה לקריאה. ומה עדות יותר טובה לשינוי הפיזיולגי שעברנו בעשור האחרון אם לא התוכנית המופלאה "24/7", שם עדר בנות מתגורר באותו בית יחד עם בחור אחד - והוא עדיין מתנהל איתן במסרונים.

בעולם הרווקות התל אביבי החזקה שורדת והעייפה ישנה
תצלום : sxc

אני מכירה בחורה שישנה עם הטלפון ליד האוזן כדי לקבל הודעות
מבחור באמצע הלילה, ואז מזנקת ומתלבשת בבגדי יציאה יפים. כי אחרי הכול, מה יותר משפיל מלישון באמצע הלילה? אה, על מי אני עובדת, גם אני הייתי הבחורה הזו. יש לי חברה שהכירה בחור, והמסר הראשון שלו אליה היה "ערה" בשלוש לפנות בוקר. כשציינה בפניו בחביבות שהשעה שלוש מאוחרת מדי, ניסה שוב את מזלו בחצות בלילה שאחרי. ג'נטלמן.

ובכן, בואו נבחן את המוטנט הגנטי שלפנינו - גבר ה"ערה?". הוא מתהדר בהפרעת אישיות אחת לפחות, לרוב מאובחן כלוקה בהפרעות קשב, ריכוז, פחד ממחויבות, חרדה מאינטימיות, ציפייה ל"אחת", שבור לבב לשעבר, מאבד עניין אחרי שבוע, מתאהב סדרתי, משתעמם סדרתי, בן להורים גרושים או בן להורים נשואים באושר ולכן לא יתפשר, בעל ציפיות ריאליות מבת הזוג הפוטנציאלית (דוגמנית, רגישה, שתבין אותו באופן מוחלט, לא תעשה סצנות, לא דרמטית ולא מלחיצה) וציפיות ריאליות מעצמו (כשזו תהיה האחת אדע, עד אז אשב לי בביתי ואסמס "ערה").

הגבר הנ
"ל גם לא טורח לצאת מפתח ביתו, כי למה לו. כשהוא מסמס לך, הערה, בשלוש לפנות בוקר, ברור לו שתקפצי ממיטתך ותבואי לביתו. הוא אף פעם לא מציע לבוא אליך, הוא לא מציע להסיע אותך, הוא אפילו לא מציע להביא קונדומים. הוא גם מתווכח על הקונדומים - כשהוא לא עייף מדי, אחרי הכל - כבר שלוש לפנות בוקר.
הבעיה היא שהמוטנט הנשי חרד כל כך מהשנים שעוברות, שאנחנו נוטות להאמין, ודי בצדק, שהגבר שמולנו פשוט, באמת ובתמים, לא ממש יודע כבר מה עושים.

נשים כל כך מבועתות שהיצור שמולם פשוט לא יודע לנהל מערכת יחסים, שהן פועלות תחת מתכונת ניהול משברים. כמו מדינת ישראל, גם פה - מצב החירום לא מוסר לעולם. משוואת גבר רוצה = גבר עושה אינה קיימת כבר. ייתכן שהוא מאד רוצה. היום. אבל עוד חודש ייזכר שמערכת יחסים משמעה מחויבות
, שגרה וויתור על אלפי הבחורות הווירטואליות שמחכות לו, לכאורה. 


להעביר לך את סודותיה


משחקי הקשה להשגה אינם רלוונטיים יותר. את יכולה לא לענות לטלפון פעם אחת, בציפייה שהבחור שבו את מעוניינת ימשיך להציף אותך בהודעות וטלפונים, כי כך אמר לנו כל מדריך אפשרי, וכך אמרה כל חברה מאורסת שאי פעם הייתה לך, וניסתה להעביר לך את סודותיה. האמת היא - שהוא לא יתקשר אפילו פעם אחת נוספת, מאחר שיש לו מישהי אחרת לסמס לה. לא ענית? פספסת. נקסט. ניסיתי פעם להתקומם נגד השיטה, וכשבחור סימס לי את שאלת הערנות, עניתי - כן, והזמנתי אותו לבוא אליי.

הבחור שבצד השני נעלב באמת ובתמים. הוא הלוא עייף
.
כלומר הבחור המוטנט מוכן לוותר על סקס, שלא כמו שסיפרו לנו הבנות מגיל צעיר, ובלבד שלא ייאלץ לזוז מהספה שבביתו. כמובן שכששמעתי את הכעס בקולו, דילגתי ממיטתי, מזועזעת על היוזמה המרדנית שלי, ורצתי לעבר דירתו בעודי מסמסת לחברתי הטובה "הוא עייף, את יודעת איך הוא, עד שהוא כבר מסמס".

ומהו הפיצוי שאת מקבלת אחרי שכבר טרחת, לקחת מונית ספיישל לקצה השני של העיר, וויתרת על שנתך, כספך וכן על כבודך ושפיותך? דקות ספורות של סקס לא איכותי, שנוצר אצל דור של גברים עצלנים, שסינדרום ה"ערה?" חודר גם לחיי המין חסרי התעופה והדימיון שלהם. התגמול שקיבלת תמורת כל הוויתורים והפשרות הוא כלום ושום דבר. ולמה להם בעצם להתאמץ? הם לא יראו אותך שוב. הם יראו אותך רק בשלוש לפנות בוקר, בבוקר הבא. את תמשיכי לבוא בכל מקרה.
 
אם לא תבואי, תבוא אחת אחרת. אין באמת סיבה לנהל מערכת יחסים כשאפשר לנהל מערכת יחסים מוצלחת והרמונית רק כשזה מתאים למוטנט הגברי. וזה מתאים לו פעם בשבוע, כשהוא רוצה להתחבק/להתפנק/לדבר
על יומו, כשהוא חרמן או כשהוא בודד. המוטנט הגברי מסוגל להרגיש רגשות של בדידות וגעגוע, אך מתקשה להבין מה את רוצה ממנו בבוקר שאחרי. הוא באמת ובתמים אינו מבין איך לתרגם את המרכיבים האלה לכדי מערכת יחסים תקנית.


סוף העולם הגיע וחלף


אז לפנינו זן שלם של בני אנוש חסרי יכולת תפעול מינימילית, יכולת יצירת קשר בסיסית עם הגזע שמולם, נרפים ומשועממים וחיים באילוזיה שבה יוכלו להמתין לאחת ספונים בביטחון ביתם, ללא מאמץ, כשהמילה מאמץ כוללת גם את פעולת פתיחת הדלת כשאותה בחורה מגיעה אליהם בלילה. לרוב הם יתנו לה מפתח, שיירשם בצד השני כצעד מחייב, ובפועל קר חוסך פעולות מוטוריות מינימאליות.

אבל מניפסט זועם זה מופנה בעיקר אל המין הנשי. שיים און אס. בנו האשמה. היום שבו לא תתקבל שום תשובה להודעה "ערה?", הוא היום בו נחזור לחברה מתורבתת. לבסיס. למקורות. בעולם שבו על כל בחור כעור ישנן שתי בחורות שמוכנות ללכת אליו הביתה, יחד, בו זמנית, בגלל שהן נואשות כל כך לאהבה, ותחת מסווה של זורמות, אין שום סיכוי לאלו שממשיכות לשחק את כללי הקשה להשגה באדיקות.

הן ממשיכות לשבת לבד בבית ולהעמיד פנים שהן מסננות את המחזרים, בגלל שהן קראו את הספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות", כשבפועל, הטלפון שלהם דומם כבר מזמן, אפילו לא "ערה" אחד לרפואה. ואז מתחיל תהליך ההשתנות. גם הטובות נופלות כשהן מבינות שסוף העולם הגיע
וחלף. בין השרידים המעשנים של הציוויליזציה נשארו שורדות בודדות שאולי לא זוכות לאהבה, אבל זוכות ללילה בשבוע שבו הן מתרגשות שמישהו חשב עליהן, יחד עם עוד שבע שקיבלו את אותה הודעה.

מהו הפתרון? לחפש בחורים מחוץ לגבולות תל אביב. יש שמועות שבפרברים החיים עוד מתנהלים כסדרם. אנשים מתאהבים, מתחתנים, ובעיקר - ישנים. אני ניצן ארד, ואני ישנה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
8 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. צריך להקים קבוצת תמיכה
יעל 22.07.2011
 
 
2. גו ניצן!
יולי 23.07.2011
 
 
3. ניתוח מדויק של מצב הלוחמה בשטח
מאי 23.07.2011
 
 
4. את ניצן ארד, ואת גאונה!!!!
ענת 23.07.2011
 
 
5. את משהו את!!!
ארבל 23.07.2011
 
 
6. אחלה כתבה!
עינב 25.07.2011
 
 
7. שאפו
מוריה 27.07.2011
 
 
8. Nitzan
ofer 27.07.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©