הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גלות מומלצת
 
בספרו "להיות גולה" ויקטור הוגו סוגר חשבון עם השלטון הצרפתי, ומשתף את הקורא בתלאותיו. ירון קלנר מאמין כי הסופר מציב רף גבוה מדי, שרק הוא יכול לעמוד בו
מאת ירון קלנר | 29.07.2011
 



                                          >>>  
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

ויקטור הוגו מאוד מעריך את עצמו. הוא משבח ומהלל, מחמיא ומחניף, מבקש ללמד את הקוראים זכות עליו. לא כישרונו הספרותי עומד למבחן, כי אם אופיו הבלתי מתפשר וערכיו הנעלים. על קדושת ההקרבה, התשוקה לאמת, ואהבת החירות. על כך הוא מספר ב"להיות גולה", וגם על עצמו.

"העמדות האיתנות ביותר קמות מהקריסות העמוקות ביותר. די שהאדם המתמוטט יהיה אדם הגון. נדגיש זאת - אם אותו אדם אכן צודק, עדיף שיגונה, ייהרס, ינוצל, יירמס, יושמץ, ינוכר, יוכפש ויסמל את התבוסה והחולשה על כל צורותיהן. אז הוא יהיה כל-כול". כך משבח הוגו את הגולה לאורך כל הספר הקצרצר, שהיה יכול בקלות להיארז אחרת ולהיקרא מאמר.

הוא מקפיד להתייחס לעצמו בגוף שלישי ומכנה עצמו האדם, הגולה או כותב מילים אלה. הוגו מרחיק את אבחנותיו מעצמו כמנסה ליצור מעין תפיסה אבסולוטית של הגלות. ניסיון זה מיותר, כמובן. לא כל הגולים היו רודפי צדק כמוהו, ולא כולם שאפו לכך בכלל. נדמה כי הוגו מציב סטנדרטים כה גבוהים לגולה, כאלה שרק הוא יכול לעמוד בהם.

מרחיק את אבחנותיו מעצמו כמנסה ליצור תפיסה אבסולוטית של הגלות. ויקטור הוגו
 

לא תמיד שהה הוגו מחוץ לצרפת, ארצו. הוא היה חבר באסיפה הלאומית במדינתו עד מהפכת 1851, בה השתלט נפוליאון השלישי על הרפובליקה, הפך לדיקטטור, והוביל את הוגו להימלט לבריסל מחשש לחייו. משם המשיך הגולה בנדודיו עד שהתיישב באי גרנזי, אחד מאיי התעלה. בסופו של דבר, הוגו חי 19 שנים מחוץ לצרפת, ובמהלכן ביקר את השלטון, הוקע על ידי הרשויות בארצו, סירב לקבל חנינה מהדיקטטור, ונלחם למען הערכים ההומנים ברחבי העולם.

הספרון נכתב חמש שנים לאחר ששב מן הגלות, ובו הוגו חש שהוא יכול לסגור חשבון עם נפוליאון השלישי, ועם צרפת תחת הנהגתו. הוא חולק בגילוי לב את תלאותיו הנפשיות. אין לו במי לבטוח, כיוון שהדיקטטורה שולחת מרגלים שיתחזו לגולים, ספריו מוחרמים ומושמצים בצרפת, והוא עצמו מוקע כהוזה. תסכולו מתועל לזעם קדוש ולרוממות עצמית: "רואים בבירור שהגולה עושה את כל הוויתורים האפשריים. הוא נחרץ מבחינת העקרונות בלבד. שם הוא מתחיל לגלות חוסר גמישות, שם הוא חדל להיות, כפי שנהוג לומר בשיח הפוליטי 'אדם מעשי'. משם נובעת כניעתו לכול - לאלימות, להשמצות, לחורבן, לגלות. מה רוצים אתם שיעשה? האמת המצויה בפיו תדבר בעת הצורך בניגוד לרצונו".

הספקות נעלמים מלב הקורא היהודי משהוא מסיים לקרוא, ותשוקה עזה מתרוממת בלבו לבכות על שיבת ציון. הו, גלות מתוקה, מה עשו לך היהודים בהשמצותיהם. היכו אותך, ביקרו אותך והשפילו אותך. כפי שנענש הגולה הבודד, נענשת גם הגלות בכללותה. צאו, בני ישראל, וגלו מארצכם. התפזרו לארבעת כנפי תבל והמתינו שם לגאולת האמת והצדק. לפי הוגו, זה הדבר הכי טוב שיקרה לכם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©