הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
והמונה דופק
 
דנה ברבי נסעה במונית, והחליטה להקשיב למילים שלרוב חולפות בלי להגיע אלינו. כי מה כבר יכול איש מבוגר לחדש לה?
מאת דנה ברבי | 30.07.2011
 

                            _______________________________________
    
                             
רוצים להצטרף למערכת "הזיקית"? - כל הפרטים
כאן 
                            
 ______________________________________

                                          >>>  
העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


הוא דיבר אליי באמצע הלילה
. הקול שלו היה מחוספס, ועיניו היו צלולות מבעד לזגוגית. יש שיגידו שהוא זקן, יש שיאמרו שהוא מבוגר. אני חושבת שהוא הקול האנושי שכל אחד מאיתנו רוצה להשמיע ולא יכול. אלו רק מילים של אדם שלא מעט נוסעים נוטים לא להקשיב לו. אז ניסיתי לתת למילים שלו משמעות, ולהביט בו מבעד למסכה החברתית שהדביקו לו.

מאז ומעולם הרגשתי שונה מכולם, מכול מה שמנסים להאכיל אותנו, מכול החשיבה המקובלת, מכול הסגידה למסגרות ריקות. וכשאתה מרגיש שונה מהכל זה מפחיד, כי אתה לא חלק ממשהו שהוא נורמטיבי. אז בהתחלה אתה קצת כועס על עצמך, לאחר מכן אתה מנסה קצת להשתנות, ולבסוף מתמלא באושר מכך שאינך מצליח ללכת אחרי כולם, כי נתת משמעות רבה למובן מאליו. אז בדרך כלל אני כועסת. כועסת על כולם כל הזמן.

הקול מחוספס מבעד לזגוגית
תצלום : Flickr, Stephan Geyer

על הריקנות. ההתמכרות לקובייה השחורה וחבריה הטכנולוגיים
. הטלוויזיה שוקקת טמטום במסווה של בלונד ויופי או של זמרים שעבר זמנם, והם יעשו הכל כדי לזכות בכמה דקות מסך, בשביל שאולי מישהו ייזכר בהם פתאום. זה מתחיל בכך שהם רבים, מקללים, משווקים אופנות של חצי עירום ושל שטחיות, והכי חשוב - משווקים לחבר'ה הצעירים בבית איך עליהם להתנהג כדי שיאהבו אותם. אם תהיתם, אז כמובן שהדרך לאהבה רצופה
בצרכנות מוגזמת והתעסקות במראה חיצוני. שאלתי אותו איפה אנחנו חיים. במקום של "נדמה לי" - הוא ענה. אנחנו חושבים שאם פליט ריאליטי עם סיפור סינדרלה יזכה במקום הראשון, הוא יפרוץ את כל גבולות האמת, את גבולות החברה והקפיטל.

אבל רק נדמה לנו. הפכנו להיות כל כך נרקומנים. אנחנו חושבים שאם אדם דתי מהפריפריה זוכה בתוכנית ריאליטי נוצצת, הצלחנו להציל את העולם.
אנחנו חושבים שאם הצלחנו לעזור לו לזכות, אנחנו זכינו. אבל רובנו רק אגואיסטים מהמרכז, שחושבים על עצמנו יותר מאשר על אחרים. מה שחשוב לנו זה איך אנחנו ניראה ולא איך האחרים, גם לא זה שניצח בגמר. כי אולי, ורק אולי, הוא יתקדם,
ואנחנו כביכול ניצחנו את הנורמה. 

הוא דיבר אליי. והקול שלו היה כל כך מחוספס מבעד לזגוגית. יש שיגידו שהוא זקן, יש שיאמרו שהוא מבוגר. אני חושבת שהוא הקול האנושי שכל אחד מאיתנו רוצה להשמיע ולא יכול. ואלו רק מילים. מילים שרק אדם מבוגר, שעבר הכל וראה הכל, יכול לומר. מילים שרק אדם שמנהל שיחות עם כל כך הרבה אנשים, ומגבש דעה מבוססת, יכול להביע.

מילים של נהג מונית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כמה שהשטחיות חוגגת...
אסף 04.08.2011
 
 
2. כתבת עתיד
ציון 04.08.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©