הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא אפשרו לה להתאושש
 
איימי וויינהאוס סיימה את חייה באקורד צורם. חן מלכה מבכה את מותה של זמרת הנשמה עם הקול העשיר והמחוספס
מאת חן מלכה | 05.08.2011
 


>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אלו ימים עצובים למוסיקה. התהומות שנפערו כל-כך גדולים, והלב נקרע מכאב. דון מקלין שר על היום שבו המוסיקה מתה, ולפני כמה ימים זה שוב קרה. מוסיקת הנשמה איבדה את אחת מבנותיה הטובות והמוצלחות, הכישרוניות והייחודיות. "איימי וויינהאוס נמצאה ללא רוח חיים" צעקו הכותרות. ההלם היכה, והעולם התמלא תוגה וצער בעקבות האבידה. אני רואה את התמונות וקורא את הכותרות פעם אחר פעם, אך עדיין מתקשה להאמין. אני שומע את השירים ונותר אילם, לא מעכל את הטרגדיה. אולי זאת עוד בדיחה או מתיחה אכזרית של צהובון בריטי, אבל המציאות מכה בפנים - הסמים והאלכוהול מחקו גם אותה.

אומרים שזו הייתה כרוניקה של מוות ידוע מראש, ושוויינהאוס היא עוד נתון בסטטיסטיקה הנוראית. אבל לא באמת נתנו לה הזדמנות לשקם את עצמה. העיתונים בבריטניה עקבו אחריה, ורק חיפשו את הנפילה הבאה. כשהיא הגיעה, לא נותר אלא לרחם על הדיווה - שהייתה כה פתטית ועלובה בימיה האחרונים.

כששמעתי לראשונה את וויינהאוס, זמרת לבנה יהודייה עם נפש שחורה וקול גדול, עשיר ומחוספס, ידעתי שזאת אהבה. מצאתי בשיריה משהו סדוק, וכאב גלוי ואמיתי. ניתן היה להרגיש את השבר והזעקה, ולהתחבר אליה באופן מיידי. כל מה שהכרתי או ידעתי עד אז על מוסיקה השתנה. נחשפתי בזכותה לסגנון חדש: רוק'נרול מהול בחצוצרות וסקסופונים, יחד עם גיטרות ותופים. כל תו ידע את מקומו כך שנוצרה הרמוניה נפלאה. השילוב בין המוסיקה והתדמית של הזמרת איפשר לה לנצח בקלות על הבמה, בלי שתצטרך למסחר את עצמה.

הפלירטוטים עם הקהל והקול הווירטואוזי שירתו את הדמות שיצרה. איימי ויינהאוס
 

הכוורת שהתנוססה על ראשה, פס האייליינר העבה מעל עיניה, שמלות המיני שהחזירה לתודעה משנות ה-60, הקעקועים הגדולים והמיוחדים שעיטרו את גופה, וסטייל מהודק עד הפרט האחרון, הם אלו שייחדו אותה בנוף המוסיקלי, ונתנו לה יתרון על זמרות אחרות. אמנם היא לא הייתה האישה הכי סקסית ובוודאי לא הכי יפה, אבל הפלירטוטים עם המיקרופון והקהל, הווירטואוזיות בקולה, והנוכחות הבימתית - שירתו נאמנה את הדמות שיצרה.

וויינהאוס הצטרפה לפנתיאון של אגדות הרוק, וקיבלה חברות קבועה במועדון 27. שם היא זוכה לשבת עם ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון, שכמוה מתו בגיל הצעיר הזה. חברי המועדון המפוקפק לא הצליחו להביס את השדים שלהם, ולמרבה הצער, הם הקריבו את חייהם לטיפה המרה, לקוקאין ולהרואין. כמות הכישרון של וויינהאוס, והנטייה להרס עצמי, גרמו לה לאבד שליטה ולהפוך לקורבן ההצלחה של עצמה. ההתמכרות לסמים ואלכוהול הביאה אותה להזנחה עצמית והתנהגות אלימה. מהר מאוד הפכה לנשמה בודדה ואבודה, בלי שום סיכוי לעמוד שוב על הרגליים. בסוף חייה ראינו וויינהאוס אחרת - שדופה ומבולבלת, כזאת שהגדילה את החזה, ניבלה את הפה, ובעיקר ביישה את עצמה ברחובות ועל הבימות.

"האהבה היא משחק אבוד" שרה וויינהאוס, ונראה כי במשחק הזה הפסידה גם את החיים. היא נדחקה לשוליים, בשעה שזמרות כמו אדל ולילי אלן תפסו את מקומה ביתר שפיות. היא הפכה לפארודיה ומה שהגדיר אותה כזמרת ואישיות גדולה, הפך אותה לבסוף לאישה קטנה וחסרת מעצורים. אנשים ציפו שתמות, במוקדם או במאוחר, אך באותה פעימה העריכו את המוסיקה שיצרה. פעם בדור אנו זוכים להתוודע לאמן נדיר ומוכשר. כשזה קורה, יש לנצור את הרגע. באקורד סיום עצוב וצורם הסתיימה הסימפוניה שנקראת איימי וויינהאוס, אך המוסיקה שלה תמשיך להתנגן, לחיות וללוות אותנו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. הכתבה
מיכלול 06.08.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©