הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מטיפים, מקשיבים
 
מכיוון ששיכרות, ואנדליזם ושוטטות הן תופעות מוכרות בקרב בני נוער, יש מי שהחליט להרים את הכפפה. חן פרנקו מספקת מבט מקרוב על סיירת ההורים בפרדסיה
מאת חן פרנקו | 04.09.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

יום חמישי, השעה 23:30. חברי הסיירת מקבלים תדריך אחרון מקצין הביטחון לפני היציאה לשטח. הם חמושים בתיק צד ובתלבושת אחידה, ומוכנים לצאת לסיור רגלי במוקדים המוכרים להם כל כך מזה שנתיים. מזג האוויר כלל לא משנה את התוכנית, וודאי שאינו מסיט אותם מהמטרה. חדורי מוטיבציה, הם מתחילים את הסיור כדי לשמור שגם הלילה הזה יהיה שקט, לפחות כמו שהיה בשבוע שעבר.

זה נראה כמו יציאה לפעולה צבאית. ההכנות המסודרות, בשילוב עם הציוד הנדרש, מבטיחים את הצלחת הפעילות השוטפת של הסיירת. אולם, אין מדובר בכזו המתנהלת תחת מוסד צבאי או כל מוסד אחר. בני הנוער כבר למדו לזהות אותם לפי החולצות הכתומות הבולטות, והחיוך שמושך בכול פעם מחדש לשיחה. המועצה המקומית פרדסיה גאה להציג: סיירת ההורים.

ב-2008 הוחלט להקים בה סיירת שתורכב מהורים בלבד, בדומה לכמאה סיירות שקיימות כבר בארץ. עיקר ההתמודדות עם בני הנוער בסופי השבוע מתרכזת סביב שתיית אלכוהול, שוטטות, ולעיתים ואנדליזם. אין מדובר בתופעות מיוחדות שאיש לא נתקל בהן קודם, אולם בפרדסיה לא מסתפקים בכך שמדובר ב"מכת מדינה", ועל כן הוחלט להרים את הכפפה. מי שבחר לגור דווקא ביישוב הקהילתי הזה, חיפש בוודאי את השקט והמרחק מהערים הגדולות. אך היה עליו לקחת בחשבון, שאותו מרחק ממקומות בילוי מסודרים הוא שיוצר בסופו של דבר את הצורך של בני נוער לחפש אטרקציות בגני השעשועים ביישוב.

ישנן מספיק רשויות כדי לעשות 'נו-נו-נו'. הסיירת וכמה מושגחים
תצלום : באדיבות סיירת הורים פרדסיה

תומר יפת, יליד פרדסיה ואב לארבעה, הוא אחד ההורים המתנדבים. מספיק מבט אחד בעיניו בזמן שהוא מדבר על פעילותו, כדי להבין את גודל המשמעות שטמונה עבורו במפגש קצר עם בני נוער בליל חמישי. המטרה העיקרית של הסיירת היא לצמצם את מצבי הסיכון ולהעלות את המודעות בקרב ההורים. "החלטנו לבחור במודל שלא יהווה חלק ממערך האכיפה. ישנן מספיק רשויות כדי לעשות 'נו-נו-נו'. אנחנו באים ממקום אחר, של הורים", מסביר יפת את ההחלטה להקים את הסיירת.

חבריה, 31 במספר, עוברים הכשרה הכוללת הרצאות ומפגשים בנושאים שונים, כמו קורס עזרה ראשונה והיכרות עם תרבות הפנאי של בני הנוער. זאת על מנת ליצור מכנה משותף ורחב יותר לשני הצדדים. כל סיור כולל שלושה עד שישה חברים, כשאחד לפחות הוא גבר. "כל חבר סיירת יכול לספר משהו שונה. ישנם כאלה שלא ניגשים לשוחח עם בני הנוער אלא נמצאים שם יותר כדי להראות נוכחות ולהושיט עזרה במקרה הצורך. ויש חברים שקל להם יותר לגשת ולדבר", מספרת כלנית אריכא-רם, שמובילה את הסיירת מראשית דרכה.

היא אם לשלושה, ובנה האמצעי בן ה-15, מעדיף לבלות את זמנו בערבים שקטים בבית מול המחשב או עם חברים. אולם זה כלל לא מפחית את הדאגה שלה כלפי בני הנוער שמעדיפים להסתובב בגנים ציבוריים עד שעות הלילה המאוחרות, ההפך הוא הנכון. חברי הסיירת ממש מחכים למפגשים איתם. מדובר בילדים נורמטיבים לחלוטין. הם חביבים ומנומסים, המיינסטרים - כפי שמכנה אותם אריכא-רם. חברי הסיירת, חלקם הורים לילדים צעירים, חלקם לבני נוער, וחלקם לילדים שכבר עזבו את הבית, רואים בסיורים הללו מעין שליחות.

אופי המפגש בין הצוות לבני הנוער משתנה עם הזמן. תחילה חברי הסיירת מתקרבים ומנסים להבין לאן נושבת הרוח. במקרה בו התקשורת ביניהם טובה, יבחרו ההורים לשבת עם הילדים ולשוחח. "הנוער די משווע לקשר, לשיח ולאוזן קשבת. הם רוצים לשמוע דעות, ולהתחבר עם מבוגרים", מסבירה אריכא-רם. במהלך השיחה, חברי הסיירת מוציאים תרמוס מלא בתה יחד עם עוגיות וממתקים, מהתיקים שהכינו מבעוד מועד. זוהי אחת הדרכים לנסות ולקרב אליהם את בני הנוער עוד קצת. בזמן שהילדים נהנים מהכיבוד, ממהר אחד ההורים להוציא מתוך התיק חבילת קלפים או כל משחק חברה אחר. "אלה מעין שוברי קרח, שנועדו להתגבר על המבוכה הראשונית", מסביר יפת בחיוך. "ופל וכוס תה - אלו שני דברים שקשה להגיד להם לא. זה משהו שמזמין חיבור".

כשנער הופך מעורפל מרוב אלכוהול, החברים משתלטים עליו ומפנים אותו לביתו
תצלום : באדיבות סיירת הורים פרדסיה

חברי הסיירת מצליחים בכך לשמור על מטרתם העיקרית - לא להטיף אלא להקשיב ולהעלות את המודעות. "אנחנו ניגשים אליהם בגובה העיניים", מספרת אריכא-רם. "אני מציעה, למשל, מסטיק למי שעונה נכון על השאלה 'מהו הנזק שנגרם מאלכוהול?' אנחנו מנסים להגיע אליהם דרך הדלת האחורית, באמצעות שעשוע וצ'ופר". נראה כי שני הצדדים יוצאים ברווח מהמפגש הקצר, אך הממלא. "מרגישים סיפוק. במיוחד כשאנחנו אומרים: 'אוקיי חבר'ה אנחנו ממשיכים' והם רוצים שנישאר עוד קצת", שמחה אריכא-רם לדווח.

לני בוארון שמעה על הסיירת מבנה בן ה- 16, אופיר, שנוהג גם הוא לשבת עם חבריו בגנים בסופי השבוע. "עיקר הבילוי הוא בפרדסיה ובמושב הסמוך, צור משה. בשנה שעברה, במהלך החופש הגדול ובחורף, הם ישבו בגנים הציבוריים עד שעות מאוחרות, כי אף בית לא רצה לארח עד שעות כאלו". היא מספרת על מפגשים שקטים - עליהם שמעה מבנה, שאינם מצריכים טיפול מיוחד או התערבות של גורמים חיצוניים.

יפת פוגש את אופיר וחבריו אחת לחודש. הוא מסכים עם העובדה שערב מסוים יכול לעבור בשקט, מבלי שיפגשו אף קבוצה משוטטת או יושבת בגנים הציבוריים. מרבית המקרים שהם מטפלים בהם אכן קלים יחסית: רעש המהווה מטרד לשכנים או ואנדליזם. אולם הוא נזכר גם במקרים בהם המפגש עם הילדים הסתיים, במזל, בלי שמישהו נפגע.

מקום בילוי נוסף עבור בני הנוער הוא "מתוק פלוס", פיצוציה שנמצאת סמוך לפרדסיה, על כביש מספר 4, בתחנת הדלק "פז". למרבה האירוניה, החנות מהווה עבורם מקום מפגש ל"תדלוקים". ילדי פרדסיה והסביבה לא המציאו שיטה חדשה לקניית משקאות חריפים אלא מבקשים מאדם בוגר, מעל גיל 18, שיקנה עבורם. לבעיה החמורה, שבקניית האלכוהול, מצטרפת תופעה שגורמת לחשש גדול בקרב חברי הסיירת. כדי להגיע לפיצוציה, יש לעבור לצד השני של הכביש. "לחצות את הכביש בשעות היום זו סכנה, אבל ב-2:00 בלילה, כשאתה מתודלק, זו פשוט רולטה. מבחינתנו זה מאוד מטריד", נלחץ יפת, כשהוא מתבונן בתמונות שצולמו במקום על ידי הסיירת.

יש כאן לקיחת אחריות אישית על ידי ההורים
תצלום : באדיבות סיירת הורים פרדסיה

בתמונה אחת אפשר לראות ילד יושב על כיסא, וראשו שמוט. פניו מטושטשות, כך שלא ניתן יהיה לזהות אותו, אבל יפת ושאר חברי הסיירת, זוכרים אותן היטב. חבריו מחזיקים אותו מחשש שירוץ לכביש מתוך בהלה. בשלב מסוים, כשהנער מעורפל מכמות האלכוהול ששתה, מצליחים החברים להשתלט עליו, ומפנים אותו לביתו. נערה נוספת, שאיננה תושבת פרדסיה, נמצאה באותו ערב לאחר שתיית אלכוהול מופרזת. "היא לא הייתה מוכנה להגיד מהיכן היא", מספר יפת. אולם מבחינתו זה כלל לא משנה, מדובר בילדים שנמצאים בסכנה, ויש לעזור להם בכול מקרה.

תופעת "העלייה לרגל" של בני נוער מיישובים סמוכים, איננה מפתיעה אף אחד. מאחר שפרדסיה נמצאת על הכביש הראשי, היא מהווה מקום מפגש נגיש לכול האזור.
אחת ההתלבטויות הגדולות בקרב חברי הסיירת, בנוגע לאופן הטיפול במקרים, הינה היכן לשים את הגבול: מתי מפסיקים להיות פאסיבים והופכים להיות יותר אקטיבים. ההסכמה הכללית בנושא ברורה לכלל החברים. כשמדובר במעשים חריגים או חמורים, מעבירים את הטיפול לגורמים מוסמכים, דוגמת המשטרה או המשמר האזרחי.

אריכא-רם מספרת בסיפוק רב אודות הצלחת הפעילות של חבריה, "על פי הנתונים של המשמר האזרחי, יש ירידה בוואנדליזם ובשוטטות. יש פרי לעבודה שאנחנו עושים. גם בני הנוער מיישובים אחרים מגיעים הרבה פחות".
"אנחנו לא מתיימרים לפתור את הבעיה" , אומר יפת. "ברור לנו שפגישה באורך של שעתיים-שלוש, שמתקיימת אחת לחודש, לא תצליח לשנות הכול. אך בראש ובראשונה, זו לקיחת אחריות אישית של ההורים".

חברי הסיירת מבינים שצריך לעשות יותר. את מסקנותיהם מהפעילות הם מקפידים להעביר למועצה, ואף להציע פתרונות אפשריים לבעיית המחסור במקומות בילוי לבני הנוער באזור.
השעה 3:00, וזהו הזמן לסיים את הסיור. ראש הצוות ממלא דו"ח עם הפרטים. נראה כי גם הלילה הזה עבר בשקט, כפי שקיוו החברים. בחודש הבא הם ייפגשו שוב, לבושים בחולצות הכתומות עליהן כתובים ראשי התיבות: פ.ל.י - פרדסיה למען ילדים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©