הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לעזוב בית
 
הספר "ברוקלין" של קולם טובין מתאר את התבגרותה המואצת של מהגרת אירית. רחל טליאז קראה ונשארה עם טעם של עוד
מאת רחל ביו | 09.09.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

בשנות ה-50 של המאה הקודמת אנשים רבים האמינו כי ארצות הברית היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולכן עזבו כל מה שהיה להם - בית, עבודה מקרטעת, חברים יקרים - ונסעו לעבר חיים טובים יותר. מאפייני ההגירה מתוארים בספר "ברוקלין" של קולם טובין, באמצעות סיפורה של אייליש, בחורה אירית, כפרית, שקטה ומשכילה שעובדת בעבודה שדורשת ממנה הרבה פחות ממה שהיא מסוגלת. יום אחד מסדרת לה אחותה הגדולה רוז עבודה וחדר בברוקלין, שבניו-יורק.

אייליש לא מנסה לברר עם רוז פרטים בסיסיים לגבי הנסיעה, ולא שואלת שאלות מיותרות כביכול. למשל, מדוע היא זו שצריכה לנסוע ולא אחותה? איזו עבודה היא סידרה לה וכיצד? ולמרות החששות הכבדים שבליבה, היא לא מתנגדת ועולה על האנייה שתיקח אותה לחיים הנכספים. הכניעה המוחלטת שלה לדרישת משפחתה - מעצבנת. לא קל לעזוב בית, משפחה וחברים, אבל אין לה אפשרות לבחור, זה הרי אבסורד לוותר על הצעה שכזו.

טובין מתאר בספר את ארצות הברית ואת חייה של אייליש בה בהרחבה ובעדינות. הוא מספר על האנשים המקיפים אותה: בעלת הבית בו היא מתגוררת, שותפותיה, חברותיה לעבודה, הכומר שמסייע לה להתאקלם - שהם בעצמם מהגרים ותיקים. למרות הקשיים בהתחלה, והגעגועים העזים למולדתה ומשפחתה, היא מצליחה להתאקלם בסביבה החדשה. השינוי שמתחולל בתוכה בולט לעין. היא כבר לא ביישנית וכנועה אלא עומדת על דעתה, נחושה להצליח ולהקים משפחה משל עצמה. מדמות פאסיבית היא הופכת לאקטיבית. היא עוברת תהליך התבגרות מואץ, והופכת מנערה תמימה לאישה בוגרת שמתחילה להבין איך החיים עובדים.

כמעט ולא מציג את ההבדלים בין המהגרים. אין ניואנסים. קולם טובין
 

כל זה משתנה כאשר היא נקראת לשוב לאירלנד בעקבות אסון לא צפוי, אז נדמה כי היא חוזרת לנקודת ההתחלה. עליה לעזוב בפעם השנייה בלית ברירה למקום לא ידוע, שכן, אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתה בה, אירלנד הפכה למקום זר. החשש העיקרי שלה הוא כיצד תסתיר ממשפחתה את מי שהיא היום, בחורה עצמאית והחלטית שסטתה מהנתיב שהם ייעדו לה. החיים שלה שוב מתערערים, ומותירים אותה להתמודד עם שאלות לא פשוטות כמו אם היא תצליח לעזוב את מולדתה בשנית ולחזור לברוקלין? ויתרה מכך, האם היא בכלל רוצה לעזוב את אירלנד?

טובין מפליא לתאר ביד אמן רגשות כמו בדידות, החמצה, אכזבה וגעגועים, וגם את אופיין של הדמויות בלי להיגרר לסטריאוטיפים מיותרים. אומנם הגזענות והחלוקה למעמדות קיימת גם בקרב המהגרים - אחת מחברותיה מזהירה את אייליש שהגברים האיטלקים הם כהי עור, לא רציניים, ומחפשים בעיקר שעשועים - אך טובין משתמש בהן כדי להעביר ביקורת חברתית. לדוגמה, הוא מתאר את היום בו החליטו בחנות הבגדים שאייליש עובדת בה למכור גרביוני שועל אדומות לנשים "צבעוניות", ואת הדאגה מפני איבוד לקוחות: "אבל גרביוני שועל אדומות יונחו במקום נפרד, רחוק מהגרביונים הרגילים". למרות מראן המגונדר, אותן נשים זכו ליחס זהיר מהמוכרות. טובין מציין לבסוף כי כניסתן אכן גרמה לדילול במספר הלקוחות "מהיום אני בהחלט אעבור ליד ברטוצ'י, אבל בצד השני של הרחוב", מכריזה חברתה של אייליש כשהיא שומעת את החדשות.

הדמויות, ובעיקר זו של הגיבורה, הן מלאות, והסופר מתאר אותן בצורה חיה, גם אלו שכביכול נראות שטוחות ורדודות (למשל שותפותיה של אייליש לדירה) הן למעשה בעלות תפקיד חשוב בעלילה: להאיר את ההתרחשויות באור אחר, ולהציג קו מחשבה שונה מזה של הדמות הראשית. ולכן הקורא מתחבר אליהן בקלות. אבל הסופר כמעט שלא מציג את ההבדלים בין המהגרים. אין ניואנסים, והוא מציג את הדמויות כזהות מבחינה תרבותית. המבטא והשפה האנגלית של אייליש האירית, לדוגמה, זהים לאלו של טוני האיטלקי ושל דיאנה האמריקאית. ואין הצבעה על ההבדלים שבין התרבות של אירלנד הכפרית לזו של ברוקלין האורבנית. סוף הספר הוא פתוח, ומאפשר להפליג בדמיון שעות ארוכות לאחר הקריאה, ולדמיין מה קרה לאייליש. בסיום נותרתי עם טעם של עוד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©