הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כרגיל, קורבן
 
אדי אדמון סולח לישראלי המכוער שבו, בעקבות פגישה מקרית עם תיירת נורווגית בתאילנד
מאת אדי אדמון | 04.11.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


המחיר - זה כל הסיפור. זה הגורם המשותף לכך שישראלים אוהבים לנפוש בתאילנד, בין אם מדובר בערסים, צפוניות, צעירים שהשתחררו מהשירות הצבאי, משפחות או זוגות שנישאו זה עתה. אנחנו מעדיפים כמות על פני איכות. במחיר של חדר פצפון בתל אביב, אפשר להרגיש על חוף הים בתאילנד כמו מלך. במחיר של בקבוק משקה קל, אפשר לקבל מנת פתאי ענקית בצירוף שתייה. שלא לדבר על בקבוק בירה, שעולה רבע ממחירו בישראל.

כל זה בלי להזכיר את קניון ה-MBK המפורסם בבנגקוק, ומחירי המותגים המזויפים.
ההשתלטות של הישראלים מורגשת בעיקר באי קופנגן, ברצועת החוף הדרין, שנקראת גם הבית. בכול מסעדה ניתן לטעום אוכל ישראלי, לקבל תפריטים בעברית, וב"מאמא שניצל" יש מלצרים שמדברים בעברית לא צחה. שלא לדבר על מרפאות עם שלטים בעברית, ומסיבות בהן משמיעים מוסיקה ישראלית.


זה אולי נשמע נחמד, אבל בפועל הישראליות התאילנדית הזו מאפשרת לישראלי המכוער שטמון בתוכנו לצאת. זה שיזרוק שקית זבל מחלונה של מונית או בדל סיגריה ברחוב. החבורות הקולניות והרעשניות, ביניהן אלו שמרגישות בנוח להשמיע מוסיקה מזרחית בבריכה (למרות שזה היה מעצבן גם אם היו משמיעים שירים של אריק איינשטיין). אלה שמתייחסים  אל המקומיים כאל עבדים, ומתווכחים  בלי סוף  על כל באט, למרות  שהגרוש הזה חסר ערך.

מתבייש שהתווכחתי עם מוכרת שמשכורתה מגוחכת. תאילנד
תצלום: מורן חלפון


את האופי המכוער אנו מפגינים גם זה כלפי זה. על אף שישנה לרוב אחווה בין המטיילים בחו"ל, ההרגשה הביתית מוציאה הרגלים רעים כמו קללות, מכות ושמחה לאיד על כך שאותנו לא דפקו במחיר. ההתנהגות הזאת מגעילה ואפילו מביישת. לרגעים מצאתי את עצמי חלק ממנה, כאשר זרקתי בדל סיגריה על הרצפה או התווכחתי יותר מדי עם מוכרת תאילנדית, שמשכורתה החודשית מסתכמת בעלות מחיה של יום בתל אביב.

באותם רגעים נגעלתי גם מעצמי, אך מפגש עם תיירת נורווגית שינה לי את המחשבה. היא הראתה לי צמיד עליו מופיע הכיתוב "Fuck Israel". כבר התכוונתי לשלוף את הדרשה הפוליטית על כך שזכותה של ישראל להגן על גבולותיה ולהילחם בטרור, ואצלנו מקדשים את החיים ולא את המוות. אבל אז הופתעתי לגלות שכוונותיה אינן פוליטיות אלא שכעסה מופנה כלפי ההשתלטות הישראלית על מקומות תיירותיים.

דווקא באותו הרגע סלחתי לנו, לישראלים המכוערים, והסברתי לה עד כמה זה קשה להיות ישראלי. לא היה קל לגרום לה להבין איך זה לחיות עם איום מתמיד של נפילת רקטות, עם הפחד לנסוע באוטובוסים בשנות ה-90', עם גיוס חובה לגברים ונשים לשירות צבאי, עם אובדן של חבר או קרוב משפחה בנסיבות ביטחוניות, עם אנטישמיות בעולם, ואף עם יוקר המחיה בישראל. כל אלה נראו לי סיבות מספיק טובות לסנגר עלינו, הישראלים, שקצת רוצים ליהנות מהחיים ולהתנתק מהמציאות הדי מסובכת שלנו, לפחות בהשוואה לחייה של בלונדינית נורווגית. אבל בחופשה הבאה שלכם, בבקשה נסו לנהוג בקצת יותר איפוק ובפחות ברבריות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©