הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סלקטוריות בהתכתבות
 
פעם היה להן מעמד נוצץ, היום הן רק בנות יפות עם מכשירי סלולר מתקדמים ויכולת לקרוא מהם שמות בפרצוף חמוץ. מור הדר מרגישה שהן לא הדבר היחיד שאבד לסצנת המועדונים
מאת מור הדר | 25.11.2011
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


זה היה הקיץ השלישי אותו סגרתי במחוזות תל אביב. קיץ שלם בו נדחקתי בין ההמון, בין נעלי העקב, הבשמים המוגזמים, שמלות המיני ועשן הסיגריות. מאלצת את עצמי בשמחה לעבור אותו נוהל שגרתי בעת כניסה למגה-מועדון בעיר הגדולה. ומהרגע הראשון בו פגשתי באותן סלקטוריות, נדהמתי כיצד כהרגלן בקודש הן עושות טובה וצווחות בפרצוף חמוץ פעם אחר פעם עוד שם מתוך מכשיר סלולרי מתקדם, כדי לאפשר לבר מזל נוסף להידחס אל תחילת התור, וכך לקנות את מקומו בהיכל התהילה. לפחות לערב אחד.

אני זוכרת עוד משחר נעוריי בכניסה למועדונים, חלקם זוהרים יותר וחלקם פחות, את התנהלותה של ה-סלקטורית. היא הייתה בוחנת את הבליין התמים לכאורה מכף רגל ועד ראש, וללא בושה קוטלת לא פעם את לבושו, בחירת הנעליים הלא נכונה והתסרוקת הלא עדכנית. בליין כזה, לא היה נכנס לשום מועדון שמכבד את עצמו בתחילת שנות האלפיים. לפחות לא בחלקה הדרומי של המדינה. ובחזרה אל שנת 2011: "כניסה באס-אם-אסים בלבד". מכיר מישהו שמכיר את אחותו של היחצ"ן? אולי תצליח להיכנס. לא מכיר? בעיה שלך. כי לא משנה איך אתה נראה או מה לעזאזל לבשת - במדינת תל אביב של היום אין סטנדרטים, אין חוקים ברורים, רק בובות מסרונים כעורות שנלחמות ביניהן מי צועקת יותר חזק.

רגע של גילוי נאות: עבור בנות שנראות טוב, כמעט שאין בעיה להיכנס לכל מועדון שהוא ובכל שעה. נכון, גם אני, בתחילת דרכי בתל אביב, ספגתי פעמים ספורות דחייה בכניסה מסלקטורית נאו-נאצית עם אג'נדה של שנאת עולם, והרי הדבר בלתי נמנע כדי לבנות מעמד כבליין. חייבים להתחיל מלמטה, לפחות ברוב המקרים. אבל נדיר כיום שדבר כזה יקרה.
עצוב, ובכל זאת מעמדן של הסלקטוריות איבד מזמן מהזוהר לו זכה בשנים עברו. היכולת להחליט התחלפה ביכולת שליטה בטכנולוגיות של מכשירי סלולר מתקדמים.
 

מאבדות את מהימנותן כששנייה לאחר מכן נכנס ערס מחמד שמכיר את הבעלים
תצלום לובי : מתוך "שיר הסלקציה" - אתר שרוטונים

הפאסון, שפעם היה מנת חלקה של הסלקטורית
, הפך בן רגע לשינון של משפטים אשר חוזרים על עצמם ללא הרף, וכבר אי אפשר יותר לשמוע (כמו "עצרנו כניסה"). הם מאבדים ממהימנותם כששנייה לאחר מכן נכנס ערס מחמד שמכיר את הבעלים. ומעל הכול, זכורה לי אותה הילת כבוד שרחשתי בזמנו לאותן הבנות שעומדות בכניסה. איך היו ברגע אחד מנקזות כמה אלמנטים של הבנה באופנה, סטייל אישי מטורף, והרצון לבנות למקום קהל נכון אל אותה ההחלטה - נכנס או לא. ואת ההחלטה היו מכבדים, לא מתווכחים ולא מתרעמים. נכנסים או חותכים הביתה. אז רציתי להיות כמוהן, רציתי להיות זו שתחליט מה יהיה הרכב האנשים על הרחבה, סביב הבר ובדרך אל השירותים.

אבל גם לי המושג סלקציה לא עושה טוב, ושולח אותי בעל כורחי למחוזות אפלים אי שם באירופה של המאה הקודמת. כן, גם אני מודעת היטב שמדובר לא פעם באפליה מובהקת על רקעים כאלו ואחרים, תלוי באיזה מועדון מדובר. כן, גם אני חושבת לא פעם שמדובר במוסד לא מוצדק, שבשלהי שנות ה-90 לקח את תפקידו למקומות רחוקים מדי בכובד ראש שלא לצורך. לא בכדי עבר בכנסת חוק האוסר על אפליה במקומות ציבוריים, ביניהם ברים, פאבים ואיך לא מועדונים בדצמבר 2000, שגם קובע קנס של אלף שקלים למי שיעז להתעלם ממנו.

בעלי המועדונים התנגדו כמובן, ואז עלתה השאלה - איך מתמודדים עם העובדה שאי אפשר יותר לומר לבליין לא להיכנס למועדון, לשתות ולחגוג רק בגלל שהוא מאותגר אופנתית. פתרונות מוזרים נמצאו במהרה, אך הפלא ופלא, מי היו אלו שנפגעו מהחוק ומהשלכותיו? יושבי אגף הסלקציה אלא מה. תרימו גבה, תגלגלו את העיניים, תכבו את המחשב בהפגנתיות או תחזרו לעמוד הפייסבוק שלכם באדישות - אבל לפחות תודו שבעידן בו יוזמות כמו מועדון בילויים וירטואלי מתקבלות בברכה ומספקות אלטרנטיבה למציאות חיינו, מתבטל מעמדה של הסלקטורית. בשטח, מועדונים מחזיקים את הבנות היפות בכניסה כדי שיקריאו שמות מתוך הודעות, ומדי פעם ישחקו אותה מעט קשוחות, לפחות עד שתגיע ההודעה הכתובה. פשוט מאכזב. וככה נראים חיי הלילה כיום.

ערב יום רביעי הגיע והחלטתם לצאת לבלות? הידד. לבשתם את מיטב מחלצותיכם? מצוין. הגעתם אל היעד הנכסף? בהצלחה. כי אם אתם חוטאים בסיגריות אז אסור לעשן במקום הסגור, וכשרוצים לעשן בחוץ אסור להוציא את הדרינק מגבולות המועדון. כמובן שאסור להחליט מי ייכנס ומי יישאר בחוץ - ואני שואלת מה הלאה? תכף יאסרו עלינו להתמזמז עם בן הזוג או יחליטו על רשימת השמעה מובנית לפי חוק. חבל שבתקופה שאמורה להיות שיאו של עידן נאור ומפותח, שרשרת של איסורים הם אלו שהפכו להיות מנת חלקו של הבליין התמים. פרצות בחוק או התעלמות ממנו יכולים לסבך את בעלי המועדון או לעלות כמה מאות שקלים לנועזים שבינינו, והרי מי לא יודע שכשאומרים לנו לא אין מנוס אלא לנסות לדחוק את הגבול.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. התגעגעתי
פרגיתי 27.11.2011
 
 
2. להזדנגף וזה
ירדי 06.12.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©