הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הו הכינורות, הו הרומנטיקה
 
דנה ברבי זנחה את חיי הרווקות הפרועים לטובת פרחים ביום האהבה ופופקורן עם בן הזוג באמצע הלילה, וגילתה שחופשי זה לא לגמרי לבד
מאת דנה ברבי | 28.11.2011
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

בהתחלה מסיבות
, פאבים, לצאת כל יום, לשתות ולחזור עם שיער פרוע ואיפור מרוח מסביב לעיניים בסוף הלילה. אחר כך לצאת רק פעמיים בשבוע, יותר למסעדות, לרוב לדרינקים רגועים בחצות, השיער כבר פחות פרוע והאיפור לא מרוח, מהסיבה הפשוטה שהוא במינון נמוך יותר.

היו לי הרבה אידיאולוגיות ודרכים לחיות את חיי. אף פעם לא הגדרתי את עצמי כבחורה פמיניסטית וגם לא שוביניסטית, אפילו לא באמצע. אבל ידעתי שאת החיים שלי אנהל בדרך שאני אבחר. בלי לדפוק חשבון לאף אחד, בלי הרבה נרות, כינורות ורומנטיקה, בלי להרגיש חייבת למישהו. האמנתי בפרטיות מרובה, לבד וחופש. תמיד דגלתי בשתי כריות ושתי שמיכות, ואת מי שכל אלו לא התאימו לו הפניתי אותו אל הדלת בקביעה שהיא תמיד פתוחה.

מדהים איך המציאות משתנה לנו מול הפרצוף, איך ברגע אנחנו הופכים להיות כל מה שסלדנו ממנו. והמפחיד מכול הוא שאנחנו נהנים מהתוצר החדש. בהתחלה מתלהבים מהרעיון של להיות עם אותו אדם כל יום. אחר כך המסיבות כבר פחות מלהיבות, ודווקא יותר כיף לאכול שקית פופקורן באמצע הלילה ביחד במיטה. הודעות בוקר טוב וטלפונים של לילה טוב גורמים ללבד להיות משעמם, והיחד לא מעיק בכלל. השמחה של האחד היא אושרו של האחר, וכן, גם רומנטיקה וקיטש הופכים לחלק ניכר מהחיים. יום האהבה כבר אינו קללה, וגם אני - עם כל המסכות האנטי-נשיות שלי, מצפה בסתר לבי לפרחים ומאושרת כשהוא לא מאכזב.

עם כל המסכות האנטי-נשיות, אני מצפה בסתר לבי לפרחים, ומאושרת כשהוא לא מאכזב
תצלום : Flickr, Bowman77

השלבים הראשונים מלחיצים,
כי פורצים את החומות ומורידים את המסכות. את מנסה לשמור עליהן, אולי לפחות אחת תישאר? עד שלוקחים אוויר ונרגעים. ולרגע את נשארת ערומה בלי שום מחסום, והבן אדם שמולך מקבל אותך עם כל המגרעות שרק את מכירה, ואוהב אותך בזכותם. העצבים של הבוקר, חוסר הביטחון שאת מנסה להגן עליו, מצבי הרוח המשתנים בשעות הערב, האימפולסיביות והרגשנות, כל הפחדים והתהיות, בלי איפור ועם עוד קילו וחצי - טובים בעיני הצד השני.

אז עכשיו אני מבינה שאת החיים שלי אני רוצה לנהל בדרך שתתאים לשנינו, ולא רק לי. כל המשפטים שפעם היו נחשבים בעיניי דביקים נשמעים אמיתיים - כי להיות בזוג זה להיות ביחד. אני מתחילה להבין את העוצמה של שני אנשים מחוברים, שלעולם לא יהיו לבד. וכיף שאחרי יותר משנה ביחד עדיין יש ממה להתרגש, יש עדיין על מה לדבר ומה לראות. מי היה מאמין שאפשר כל כך להשתנות?

את הופכת להיות צלע מאותם זוגות שכל הזמן ביחד, ושהשמות שלהם מגיעים תמיד בזה אחר זה. אלו שיושבים על הבר והופכים את המקום לתיבת נוח, אלה שיושבים במסעדה ולפעמים לא מדברים, פשוט כי הם נהנים מעצם היותם ביחד אחרי יום עבודה. אז אומנם את הבלבול, הפחדים והמסכות השארתי מאחור, אבל ישנם דברים שלא ישתנו לעולם, כמו שתי שמיכות לשני אנשים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחד שיודע :)
גיא דולב 05.12.2011
 
 
2. כל הכבוד!
אסף 11.12.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©