הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אווירה של שכונה
 
בעזרת פאנל טלוויזיוני, בובות והומור שטחי ובוטה, מצליחה "בובה של לילה" להציג את כל מה שרע, טיפשי וביזיוני בספורט הישראלי
מאת קארין רחמין | 09.12.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


זה לא סוד שאת עולם הספורט הישראלי ניתן לדמות לפח אשפה מצחין שעולה על גדותיו, רק כי אין מי שיחליף את השקית בזמן. זה לא סוד שחלק נכבד מן הדמויות המשפיעות והמובילות בו הן לא יותר מאשר קריקטורות הזויות וקיקיוניות, שכל קשר בינן לבין עיסוקן הוא מקרי לחלוטין. זה לא סוד שתרבות הספורט והעניין שנוצר סביב ענף הכדורגל, למשל, הפכו בשנים האחרונות למעניינים הרבה יותר מהכדורגל עצמו. בערוץ הספורט הפנימו זאת היטב, והשכילו להעלות את "בובה של לילה", תוכנית הבידור שנמצאת בעונתה השנייה.

התוכנית במהותה לוקחת את כל מה שרע, ביזיוני ואידיוטי בספורט הישראלי (ויש לא מעט) ומגישה אותו לצופים בדרך הפשוטה והקלה ביותר לעיכול. נכון, לעיתים מדובר בהומור שטחי ובוטה, הפאנצ'ים חוזרים על עצמם ושקופים יותר מזכייה של מכבי תל אביב באליפות המדינה בכדורסל, וחלק קטן מהפינות מיותר יותר מקיומו של גביע הטוטו. אך גם הומור אינפנטילי צריך לדעת לייצר, וב"בובה של לילה" עושים זאת מצוין.

הלייט נייט המדוברת רחוקה מלהיות סאטירה, וההשוואות לתוכניות כמו "ארץ נהדרת" או "החרצופים" הן די תלושות מהמציאות, שכן, מלבד הרעיון של פאנל טלוויזיוני והבובות המככבות אין כמעט דמיון ביניהן. סאטירה אמורה להיות נוקבת, ביקורתית ולעיתים נעשית במטרה לפגוע. ואילו הרושם שנוצר מכותבי התוכנית, אלי בן דוד וארנון וייס, הוא שלא לשם כך הם התכנסו. להיפך, נדמה שהצמד עושה הכול על מנת לא לפגוע יותר מדי, וחלק לא קטן מהדמויות אף הגיע להתארח בתוכנית והשתתף בדאחקה שנעשתה על חשבונו.

הפאנצ'ים שקופים יותר מזכייה של מכבי ת"א בכדורסל. המנחה שוקו עם המשתתפים
 

אז מה בכל זאת גורם ל"בובה של לילה" להיות כל כך מוצלחת? הבדיחות הפנימיות שהמשתתפים חולקים בינם לבין עצמם, פרצי הצחוק הבלתי נשלטים שלהם והפאדיחות שהפכו להיות חלק אינטגרלי מהתוכנית, מעבירים לצופה תחושה של ערב צחוקים בבית עם החבר'ה. בפאנל נוטף הכישרון ונטול הטקט אפשר למצוא שמות כמו אסי ישראלוף הענק (פרוספר אזאגי, שאול אייזנברג ואוהד בית"ר נומה) ואלי יצפאן הבלתי צפוי (אביגיל שרעבי, דני נוימן, לואיס פרננדז). כשעל המקהלה המשתוללת מנסה לנצח בן דוד, בתפקיד שוקו.

אין ספק שהקרדיט הגדול ביותר מגיע למיקו ג'מאל, הקול שמאחורי הבובות. הגאונות של ג'מאל באה לידי ביטוי בדיוק בלתי נתפס, בכל אחת מן הדמויות אותן הוא מחקה. השמועה מספרת על 72 אנשי ספורט הנמצאים במוחו או שמא נכון יותר לומר, בגרונו. משתתף נוסף שהפך לכוכב בין-לילה הוא ירון ברלד, שמגיח בסוף כל תוכנית בחיקויים הזויים של נאור ציון, שימי ריגר ורון קופמן, ואחראי למשפטים שהפכו למטבעות לשון כמו: "ימינה ת'צלם", "רק רשת!" ו"שליימה, עזוב ת'יד". ההומור של ברלד פעמים רבות נמוך, והכרס הגדולה, אותה הוא לא מהסס לחשוף, מביכה את הצופים ובעיקר אותו, אבל מטומטם ומביך זה לרוב מצחיק ובדיוק מה שהצופה רוצה לראות.

אווירת השכונה באולפן מתאימה לאווירה השוררת בספורט הישראלי כמו כפפה ליד, והתוצר הסופי הוא תוכנית מבולגנת וחסרת מעצורים, שנדמה כי עומדת לצאת משליטה בכל רגע. הבאזז שנוצר סביבה הוא עצום ומוצדק. ההוכחה לכך היא עשרות אלפי הצפיות ביוטיוב ובפייסבוק, והציטוט הבלתי פוסק של אותם משפטים דביליים שכבר הפכו לסוג של קאלט. ותיק הפרשנים מוטי חביב (בדמותו של ישראלוף) היה כנראה בוחר לתאר אותה כך: "בובה של לילה" - ניסיון לא מוצלח לסאטירה? לא, לא, לא, בובה של לילה - הדבר הטוב ביותר שקרה לערוץ הספורט בשנים האחרונות.
 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ביקורת לא עניינית
יניב אדרי 20.12.2011
 
פספסת את כל הפואנטה
פרוספר 23.12.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©