הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברור שהשמאל אשם - אם תרצו
 
יערה צידון שמה במקום הראוי לו את "שני מיליון סיבות טובות", הפרויקט המביש של בנק לאומי
מאת יערה צידון | 14.12.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


אדם נס על חייו. על כל פרק זמן אותו הוא מצליח לשרוד, הוא מרוויח כסף לו נזקק כאוויר לנשימה. אחריו רודפים אלה שמקבלים משכורת כדי לצוד אותו. זו מלחמת הישרדות בה הורגים או נהרגים. קרב בו המתמודדים נאלצים להיזרק לזירה בגלל מצוקותיהם. והכול לטובת שעשוע - תוכנית טלוויזיה סדיסטית. בחודשים האחרונים עלה בראשי הזיכרון הזה מהסרט "האיש הרץ" מ-1987, בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, במצבים שונים למדי. בפעם הראשונה זה קרה ב"ווייפאאוט", אבל רק מתוך גיחוך בשל המשימות הבלתי אפשריות בשעשועון. בפעם השנייה זה קרה בפרויקט "שני מיליון סיבות טובות" של בנק לאומי, בו ניסיון הישרדותן של עמותות הפך להיות כלי להאדרתו.

כמעט כל הניצולים, החולים, הקשישים, ההולכים על ארבע, המודרים והמופלים לרעה יוצגו על ידי העמותות המוקדשות להם, שמצויות בקשיים משל עצמן. הן התייצבו בזירת הקרב על הישרדותן, ממש כמו שוורצנגר בסרט ההוא, חמושות בסרטונים סוחטי דמעות, באנרים אינטרנטיים המתחננים ללייק, ואצבע על הדק השיתוף. מי ישרוד, הכלבים מרחובות או ניצולי השואה? החולים ב-ALS או הנשים? בדמיוני ראיתי את כולם רצים באותה תוכנית טלוויזיה שטנית, רק כדי להאריך את נשימתם באמצעות נדבה שהייתה יכולה להגיע אליהם בדרכים הרבה יותר מכובדות, גם אם פחות סנסציוניות. אבל אז איך היינו יודעים שבנק לאומי כל כך נדיב?

למרות ההקבלה המטרידה, וסכום הכסף הזניח למדי עבור הבנק (בייחוד אם מתייחסים לפרויקט כאל קמפיין פרסומי) אי אפשר היה להתעלם מכך שהתרומה יכולה להיות משמעותית מאוד עבור עמותות שחיות מיום ליום בלי תמיכה הולמת מהמדינה, ושעבור חלקן זו אף הייתה התקווה האחרונה לפני סגירה. זה נראה כל כך קרוב. במרחק קליקים ספורים על העכבר התרומה הגדולה בתחרות התקרבה בצעדי ענק אל חיקה של עמותת "תנו לחיות לחיות". 225 אלף שקלים נוצצים. כל כך הרבה עמותות חשובות נוספות נשקו לה במקומות הנמוכים יותר, וקיוו להשיג שאיפה קצרה מבלון החמצן. מדי יום, השתמשנו כולנו בניצול הציני של המצוקות על ידי הבנק, לטובת תקווה מדודה באמצעות קליק.

ניסיון לכפות תפיסה האומרת מהי ציונות נכונה - הוא האימא של הפוליטיקה
תצלום : מתוך סרטון התגובה של "אם תרצו"

הניצול הזה לא היה רק מנת חלקם של המצביעים או של הבנק הנדיב לכאורה אלא גם של תנועה אחת שמאמינה בכוח הרצון. בעזרתו או שמא בעזרת גורמים המקורבים לבנק, היא הצליחה להשתחל אל התחרות המתיימרת להיות א-פוליטית. אם זה לא מספיק, היא גם הצליחה להגיע אל המקום השני בלי מצוקה כלכלית נראית לעין, ובלי נזקקים ממשיים בהם היא תומכת. אכן, אם תרצו אין זו אגדה. איפה כפתור הדיסלייק כשצריך אותו.

הזן השני של המאמינים באגדות לא שתק, וכך הגענו למצב בו בנק לאומי היה צריך להכריע: "אם תרצו" בחוץ ויש ביקורת מהימין, אם התנועה בפנים הבנק יספוג עזיבת לקוחות וביקורת מהשמאל או שהתחרות מבוטלת וכולם יוצאים קירחים מכל הכיוונים. אומרים שפיקח יודע לצאת מבורות אליהם החכם יודע לא להיכנס, ומתברר שהמנוע המתיימר להיות משומן היטב בידע בניהול פלוסים ומינוסים הוא לא זה ולא זה, ואפילו לא יודע לצמצם נזקים. כי אין הסבר מדוע מבין האופציות הקיימות לפתרון הפאדיחה שנוצרה עם הכנסתה של תנועה לא פוליטית בכלל לתחרות, טוב נו אולי קצת, בחרו אלה העומדים בראשו באפשרות הגרועה ביותר. הם סגרו את הבאסטה והחליטו לחלק 10,000 שקלים לעמותות, שלרובן הסכום הזה לא מכסה אפילו יום. בקיצור, כולם יוצאים מפסידים.

באופן לא מפתיע מדי, מי יצא אשם בכך שאינספור נזקקים לא יזכו לתמיכה המיוחלת? ושאפילו הניצחון המתקתק של "תנו לחיות לחיות" הלך לאלף עזאזל? לא הבנק, שלא רק יצר תחרות נלוזה אלא גם התעלם מחוקי התחרות שקבע. לא התנועה, שניסתה להתכחש לעובדה שניסיון לכפות את תפיסתה אודות ציונות נכונה מהי זה האימא של הפוליטיקה. לא שניהם גם יחד, שלא חשבו לרגע שיש דבר מה לא מוסרי בניסיון להרוויח כסף לטובת קמפיינים שנויים במחלוקת, בעוד שבקרב עמותות אחרות הניסיון להרוויח כסף הוא לטובת הענקת חיים. ואפילו לא המצביעים לאותה תנועה, שמירקו את מצפונם בכך שלא כל כך נורא להצביע ל"ציונות" אם אחרי זה מצביעים גם למען ילדים, כאילו שהם לא באים זה על חשבון זה. אז מי אשם אם כן? נו באמת, זה הרי ברור, השמאל כמובן.

הזן השני של המאמינים באגדות לא שתק. איתן שוורץ ויריב אופנהיימר
תצלום : נמרוד הלברטל

כן, "שלום עכשיו" שהיו חייבים להרוס לכולם. לקוחות הבנק השמאלנים, שלא הסכימו לממן קידום של עמותה פוליטית על חשבון נזקקים. אלה שכואב להם שניצולי שואה באים הרבה אחרי "ציונות". אם תשאלו אותי, מדובר בספין זול. הרי הטיעונים של אלה שהיו בעד הישארותה של התנועה השנויה במחלוקת בתחרות הם פוליטיים גרידא. "השמאלנים האלה עוד יהרסו את המדינה", "נבהלו שהגענו למקום השני אז היו חייבים להרוס לכולם", ו-"בגללם אלפי כלבים יומתו ולאלפי חולים לא תימצא תרופה".

האירוניה היא שדווקא ההצבעה הזו - "הם", השמאלנים שאשמים בכל, על ידי אותם תומכי תנועה (שאגב, לבטח אינם ממוקמים בצד מסוים של המתרס במפה הפוליטית) היא זו שמוכיחה ש"אם תרצו" היא תנועה פוליטית. שהיא ממש לא דומה ליתר העמותות בתחרות, והשתתפותה אינה הגונה. ועוד יותר גרוע - שכולם יודעים זאת. הרי אני בספק אם מישהו נתקל בקריאות "שמאלני בוגד" או "ימני פשיסט" בשל תמיכה ב"צער בעלי חיים רחובות" או העדפתה על פני "אם תרצו".
 
נותר רק לתהות מה היה קורה אם ארגון שמאלני היה מנסה למצוא את דרכו אל התחרות, ואם גם אז הקריאה הנרגשת לסובלנות כלפי הימין הא-פוליטי הייתה מחבקת ארגון עם אג'נדה מתחרה.
אם נשאיר את עניין הימין והשמאל בצד, מה שהפריע לי בכל העניין יותר מכול הוא עיוות המושג פעילות חברתית. הניסיון לגזול כסף לשם קידום אג'נדה, ולא לטובתו של האחר, החלש, הנזקק והמודר, בלי להודות שיש הבדל מהותי ביניהם. זו הסיבה האמיתית שבגללה "אם תרצו" הייתה צריכה להמשיך לרצות, ולא לקבל. עד לפני זמן קצר העם שלנו לא זכר מה זה לעמוד על הרגליים האחוריות ולהילחם.

בחודשים האחרונים הוא אומנם נזכר, אבל רוב הזמן, הדבר היחיד שאנחנו נלחמים למענו הוא עצמנו: הארנק שלנו, הדירה שאין לנו, הקוטג' שעליו בא לנו, והדעה הפוליטית שלנו. אולי בגלל שגם אנחנו במלחמת הישרדות. זה יפה, נחמד וחשוב, אבל אל תשלו את עצמכם - זה גם אקטיביזם בשקל. אין מדובר בלוחם צדק שנלחם למען מטרה הגדולה ממנו: משמיע את זעקתו של האילם, צועד בשביל החלש, ומשלם את חשבונותיו של העני אלא בקידום עצמי.

להגביר את הווליום

הלך הרוח מאחורי מאבק זה הוא קחו ממנו ותנו לי, גם אני רוצה, וגם לי מגיע. זהו מרד הפראייר של שנת 2011 שכבר שנים מאמין שדופקים אותו, והוא בטח צודק. בחברה בעלת הפערים הכלכליים העצומים שלנו זה לגיטימי. אבל פרויקטים קולקטיבים מסוג שני מיליון סיבות טובות צריכים לנסות לעזור לאלה שלא יכולים לעזור לעצמם, כדי שאחרי זה נוכל להמשיך לצעוק בשביל עצמנו. "אם תרצו" לא עוזרים לשום נזקק, הם נלחמים רק את מלחמתם שלהם בשוק הדעות.

יש להם סטודנטים הצועקים את צעקתם, חוקרים התומכים בטיעוניהם, ותורמים נדיבים מאוד מרחבי העולם שעוזרים להגביר להם את הווליום. אם הם לא היו משתתפים בתחרות, שום בית מחסה לא היה נסגר, שום כלב לא היה מורדם, שום ניצול שואה לא היה נותר ללא סיוע. במקרה הכי גרוע, חיוכם של רונן שובל וארז תדמור, מראשי התנועה, היה הופך לפחות זחוח, וגם זה לא בטוח. הרי בואו נודה באמת, את הכסף הזה הם לא באמת צריכים, יש להם מספיק תמיכה גם כך. ועל כן נותר לתהות למה בכלל ניסו להיכנס לתחרות, ולמה התעקשו להישאר בה.

לא אתפלא אם ההחלטה של הבנק על הצעד לבטל את התחרות באה בשיתוף עם תנועת "אם תרצו", שניסו ביחד לחשוב איך לצמצם נזקים. הלך חשיבה קונספירטיבי יותר, היה אולי טוען כי הכול תוכנן מראש על ידי בעלי אינטרס כדי לזרוק עוד קצת שמן למדורת השמאל, כי אין הסבר אחר למה מי שצמצם באופן המוצלח ביותר את הפסדו בקטסטרופה הייתה אותה תנועה שיצרה את הבלאגן.

ומה שבאמת ובתמים עצוב, אלה אותם משתתפים, שלא רק שמסכנותם הפכה לכלי שיווקי אלא גם נזרקו לתוך זירת הישרדות מכוערת בעל כורחם, כי אין אחר שיושיע ויעזור, וגם פרס ניחומים הולם על כך אבד. זה כנראה לא מפתיע, כי בחברה עם כל כך הרבה אגו ופוטושופ יח"צני, אין הרבה מקום לפילנתרופיה, שנמכרת כאשליה על שלטי חוצות, ממש כאילו הייתה בר רפאלי. במרחק נגיעה, אך בלתי מושגת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. טור מעולה!
רותם שניר 15.12.2011
 
 
2. :) בנק לאומי - 2 מליון סיבות טובות לעבור בנק
גלעד אגמון 16.12.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©