הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מכה על חטא
 
יואב מלכה נזכר בפעמים בהן היה עד להדרת נשים באוטובוסים, ומתבייש שלא התנגד. עכשיו הוא קורא לנשים חילוניות למחות בגלוי בכל הזדמנות
מאת יואב מלכה | 25.12.2011
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


ההדרה בישראל לא תיפסק עקב צוות בין משרדי, שהוקם נגד התופעה או קו חם, שהעמיד משרד התחבורה לתלונות של נוסעות אלא תמשיך להתקיים ולבעוט בנשים בעתיד ובכל מקום. זאת, כל עוד גברים חילוניים, ובעיקר נשים חילוניות, ימשיכו להסכים לכך בשתיקה, במסווה של אמונתם בדת היהודית.

מקרי ההדרה בקווי אוטובוסים, שמתפרסמים בחודשים האחרונים בכלי התקשורת, מחזירים את הגלגל לאחור לסוף שנות ה-90, עת הומצאו "קווי מהדרין", ולשנים 2005-2006, שיושמו בקווים עירוניים בבני ברק ובירושלים ובקווים בין עירוניים - בין בני ברק וירושלים לצפת. אני זוכר את הנסיעות בשעות העומס, כשהמחנק היה גדול, נשים נדחסו לצד סירים ותבניות עם מאכלים לחלק האחורי של האוטובוס, כשילדיהן הקטנים בוכים, צועקים וזוחלים על הרצפה המאובקת, בעוד הגברים ישבו בנינוחות בחלק הקדמי, וניהלו דיונים על דברי תורה ודיומא עם נהג האוטובוס. חיילים חילוניים כמוני, שנסעו בקווים אלה, בדרכם לבסיסים בצפון, לא יחסו לכך חשיבות רבה. במקרים מסוימים אף כיבדו והסכימו לכך בשתיקה.

הימים היו אז ימי ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה, כשגם ככה אנחנו החיילים החילוניים לא התקבלנו בשמחה על ידי חובשי המגבעות, מטפחות הראש והפאות. וזו כנראה אחת הסיבות שבגללן לא העזנו לומר מילה נגד התופעה. אני לא אשכח איך באחת הנסיעות בני זוג מאוהבים ישבו זה לצד זו כשהם אוחזים ידיים בחלקו הקדמי של הקו בין בני ברק לצפת. הם חטפו מילות פחד ושנאה מצד יושבי האוטובוס החרדים, ועקב כך החליפו מושבים וישבו בחלקים נפרדים. גם אז אפילו ציוץ לא נשמע מצדנו.

בני זוג מאוהבים חטפו מילות פחד ושנאה, ואנחנו התעלמנו
תצלומים : Flickr, Alexandre Baron

במקרים אחרים לא מעט חיילים וחיילות העדיפו לעמוד או לשבת על המדרגות במקום לשבת במושב פנוי, גבר לצד אישה. בנוסף, החילונים נענו לבקשות החרדים לעבור לחלק הקדמי או האחורי לא רק כשהיו הרבה מקומות ישיבה. אך חשוב לציין כי לצד כל האפלה היו גם כמה נקודות אור, בהן נראו גברים חרדים יושבים לצד נשותיהן בחלקו האחורי של האוטובוס, וכאלו שהציעו את מקומם לחייל שעמד כשהוא נושא את כלי נשקו, גם כן בחלק האחורי. אך המקרים הללו היו מינוריים.

חמש שנים חלפו מאז, ונראה שהתופעה החשוכה של הדרת נשים רק מתעצמת, ולא רק מפאת ההתחרדות והחזרה בתשובה בחברה הישראלית בשנים האחרונות. בלא מעט ערים, שמאכלסות בעיקר ציבור חילוני, נראים נערים וגברים החובשים כיפות לבנות ושחורות או נשים ונערות הלובשות בגדים המכסים את כל גופן. אולם ההדרה מתעצמת בעיקר בגלל הלגיטימציה שנותנות לה נשים חילוניות.

הפרדה בין נשים לגברים, שמקובלת בבתי כנסת, היא לגיטימית עבור לא מעט חילוניות גם בבתי העלמין, ואפילו בתוך דירות מגורים בשעה שיושבים שבעה. נשים מודרות מישיבה בסלון המרווח למרפסות הצרות, הקרות בחורף והחמות בקיץ, למטבח הצר או לחדר הקטן שמופרד מסלון הגברים הרחב. כמו כן נאסר עליהן להספיד את קרוביהן בבתי העלמין, לא לראות, לצעוד או לעמוד בקרבתם, בין אם ברחבת ההספדים ובין אם במסעם האחרון וברגע קבורתם באדמה. השתתפתי לצערי, במסגרת עבודתי העיתונאית, בלא מעט הלוויות בחודשים האחרונים במקומות שונים בארץ. המחזות האפלים שנגלו לעיניי גרמו לי להתבייש. תופעות כאלה לא היכרתי בתור ילד או נער.

נגעלתי כששמעתי רב אוסר על אם שאיבדה את בנה להתקרב אל גופתו העטופה בטלית
תצלום : Flickr, Jennifer C.

ויותר מכך, עכשיו אני מתבייש על שבתור חייל נתתי להדרה להתבצע בקו האוטובוס בין בני ברק לצפת, ושלעיתים אף לקחתי בה חלק מפאת כיבוד אמונתם. ולא ישבתי במקומות פנויים ליד נשים וכשאישה ביקשה שאעבור כסא אחד קדימה, כשהאוטובוס היה כמעט ריק מנוסעים, נעניתי בשתיקה. כשסופר לי כי נשים לא הורשו לצעוד לצד הגברים במסע לוויה שנכחתי בו ב-2010, התביישתי שלא עשיתי אז כלום.

נגעלתי כששמעתי את הרב בקרית מלאכי אוסר על אם שאיבדה את בנה להתקרב אל גופתו העטופה בטלית, ולצעוד לצידו במסעו האחרון, למרות שצעקה וביקשה זאת ממנו. לא הבנתי למה מאות הנשים שעמדו ברחבת ההספדים לא מחו נגד האיסור או נגד המרחב הצר, והתחום בגדר ברזל שהוקצה להן בבית העלמין, כאילו היו עדר פרות ולא בני אדם. והגברים? הם עמדו ברחבה רחבה ונוחה, כך שגם נוכחות של מאות לא גרמה להם לדוחק.

בתור אדם המאמין בדת היהודית ובקיום השם, אני מכבד את אנשי הקהילה החרדית, את מנהגיהם ואת ההליכה העיוורת שלהם אחר ההלכה והכתוב בה, למרות שאיני מסכים איתם. וכן, אני מכבד גם את ההדרה בהסכמה, לרוב לא בשתיקה, שנשים עוברות. אין זה נכון או הוגן לבקש מהם להאמין בחוקים מתונים ומודרניים יותר. אולם אני לא מוכן שחוקים אלו יחולו על נשים חילוניות מאמינות, בטענה כי כך נהוג בדת היהודית.

הדרת הנשים במרחב הציבורי תיעצר רק אם נשים חילוניות יעצרו אותה. אומנם לאחרונה נערכות לא מעט עצרות נשים שקוראות להפסיק את ההדרה, אבל הצעקות והסיסמאות לא מספיקות, כשבזמן קיומן עוברות לידן נשים רבות שלא מתעניינות או משתתפות בהן. יש חשיבות אדירה לפעולה, להתנגדות הנשית לתופעת ההדרה, ולחוסר האדישות. כי קידמה נשית לא מתבטאת רק בלבוש מודרני וחושפני או בעיסוק בתפקידי מפתח במקצועות ההיי-טק ובשליטה בטכנולוגיה הדיגיטלית ובשפה האנגלית ולא ביידיש. אלא גם, ואולי בעיקר, במחאה גלויה ולא מפוחדת של נשים חילוניות נגד חוקים ופעולות פרימיטיביים, שמביאים להדרתן מהמרחב הציבורי בשם האמונה, הדת וקידוש השם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. דוגמה מובהקת להשפעה של תקשורת משסעת
עומרי 28.12.2011
 
 
2. אני מודה לך על הטור הזה
מאיה 28.12.2011
 
 
3. תגובה למגיב הראשון
יניב 02.01.2012
 
תגובה למגיב השלישי
עומרי 03.01.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©