הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפלא שבסתמיות
 
חוויה מורכבת במיוחד עברה על רחל טליאז כשקראה את "סטונר". היא מגדירה את הספר מונוטוני וצפוי, וגם מעורר מחשבה ורגשות עזים כלפי מצבם האומלל של בני האדם
מאת רחל ביו | 01.01.2012
 



>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

ספרו של ג'ון ויליאמס, "סטונר", מספר על חייו המשמימים, כביכול, של ויליאם סטונר, שב-1910 מתחיל ללמוד חקלאות באוניברסיטת מיזורי, אך משנה את מסלול לימודיו לספרות אנגלית. לבסוף הוא נשאר באוניברסיטה כמרצה מן המניין. את המוסד המכובד הוא יעזוב רק לקראת מותו ב-1956. במהלך השנים מתרחש לא מעט: הוא מתחתן עם אדית ומנהל עימה חיי נישואין יבשושים, הופך להיות אבא לגרייס הפראית והלא ממושמעת, מסתכסך קשות עם עמיתיו, ועל אף כל אלה הוא שואל את עצמו אם חייו מוצלחים.

במקביל לסיפור חייו של הגיבור, חושף ויליאמס, מרצה לספרות אנגלית בעצמו, את עולם האקדמיה במערומיו. בתחילת דרכם מרגישים סטונר וחבריו כי האקדמיה היא סוג של אי, אך מגלים שהוא לא הצליח לעמוד מול השפעותיהן של שתי מלחמות עולם ושל האידיאולוגיה הקפיטליסטית, שחדרו פנימה. האי הופך למערכת מסואבת, בירוקרטית, כמעט מושחתת, שמפחדת להתחדש ולקבל על עצמה את תמורות הקדמה. כשזה קורה, הוא מרגיש פיחות במעמדו, ומשבר חמור מתחולל בחייו.

סטונר הוא למעשה אנטי-גיבור. מרצה אפרורי, מאופק, מנוכר, שתקן, ישר וחלש אופי. יש שיאמרו בעל נכות רגשית קלה. הוא משקיע את רוב זמנו ומרצו בספרות והוראה. היו אירועים שהייתי בטוחה שישברו וימוטטו אותו לחלוטין - כמו עזיבת אשתו והסכסוך עם סטודנט, אך זה לא קרה. למרות הקשיים שהוא חש, ורצונו העז לחום, הערכה והאהבה מצד הסובבים אותו, הוא אינו מנסה לשנות את המציאות אלא לחיות בצילה, ועל כך משלם מחיר כבד. שמו, הנגזר מהמילה Stone, מעיד על אופיו הכבד. קשה להתאהב בו, אך הוא מעורר כבוד, וגורם לקורא לחפש אנשים דומים הזוכים להתעלמות, ומתפספסים במירוץ החיים המטורף.

קשה להתאהב בו, אך הוא מעורר כבוד. "סטונר"
 

זו יצירה רגילה, כביכול. אין בה שום דבר ייחודי, דרמטי, שונה או מטלטל. העלילה מונוטונית ולא מספקת רגעים בלתי צפויים או יוצאי דופן, כי קל לקורא להבין מה יהיה בהמשך. הקצב לא מהיר מדי, הדמויות עגולות ומתפתחות, ומצליחות לעורר בקורא רגש מסוים ומאוד ברור. למשל אדית, שנעה בין שפיות לטירוף, מעוררת רגשות שנאה וכעס כלפיה בשל התנהגותה. זהו רומן המתאר חיים שלמים בכנות מוחלטת. הסופר לא מנסה לייפות ולפאר רגעים מסוימים אלא לדייק כמה שאפשר. כל אלה סוחפים את הקורא לעולם אחר, לא יותר מדי שונה מעולמו שלו, ומותירים אותו מרותק. זהו ספר פרטי ואישי מאוד, אבל כזה שכל אחד יכול להסיק ממנו דבר או שניים על חייו.

אין מדובר ברומן מושלם, כפי שמתואר על גב האריזה. הפגם הגדול בספר הוא התיאור החלש של אהבתו של סטונר לספרות. הקורא יודע מההתחלה על רגש זה, אך הוא לא חש אותו, שכן המרצה אוהב הספרות לא מכניס אותו לעולמו הספרותי העמוק. יתרה מכך, הוא גם לא מכניס את עצמו לשם, כך שיש הפרדה מוחלטת בין עולם זה לעולמו הפרטי. לדוגמה, הוא מזכיר יצירות האהובות עליו, אבל השפעתן על אופיו וחייו לא ניכרת. הספרות לא מעניקה לו נחמה בחייו הקשים. הלימוד, לעומת זאת, כן עושה זאת. כאשר הוא מבין שעליו לשנות את אופן ההוראה שלו, משהו בו משתנה ומתעורר אבל רק לזמן קצר.

בנוסף, ויליאמס מרבה להשתמש במשפטי סיכום, כמו: "הם דיברו עד שעת לילה מאוחרת", במקום לדווח בפרטי פרטים על השיחה או על רגשותיהן של הדמויות. הקורא צריך להשלים בעזרת דמיונו את השיחות  גם אם הן "היו סתמיות להפליא".
בסוף הספר מצורפת אחרית דבר מאת נטע גורביץ, עורכת הספרות המתורגמת של הוצאת "ידיעות ספרים", שמספרת כי למרות הביקורות החיוביות, הספר לא זכה להצלחה רבה בקרב הציבור הרחב אלא רק בקרב אוהבי ספרות. ממש בדומה לחייה ולמוניטין של הדמות הראשית. "ספר לסופרים" כינו אותו יודע דבר, ואני מתנגדת. לא צריך להיות סופר כדי לאהוב את "סטונר" אלא בן אדם רגיש.
 
ב-2003, עם צאתו מחדש, הוא חזר אל התודעה, וזכה להצלחה לה הוא ראוי. מאמרה של גורביץ מרתק לא פחות מהספר עצמו ושופך עליו אור. גם תרגומה הקולח של שרון פרמינגר תורם לקריאה רציפה.
הספר והגיבור, ששניהם צנועים ומאופקים במידה דומה, מלמדים על יכולתו של האדם להבין את משמעות חייו ולשלוט בגורלו. הקריאה בו מחדדת את ההבנה שבאמצעות הספרות בני אדם אמורים להרגיש שהם בעלי החיים האומללים ביותר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©