הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עם ההוא שההיא הכירה לי
 
אביטל לוי החליטה להשקיע ברצינות בעולם הדייטים אחרי הפסקה ממושכת, אבל סטלן מגלגל לשון וחפרן עם סיפורים מהטירונות הבריחו אותה הביתה סופית (בינתיים)
מאת אביטל לוי | 05.01.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


את המסע הארוך של חיפוש אחר אהבה התחלתי כבר מזמן, רצף אירועים מרגיזים ומאכזבים השאירו בי לא פעם חותם. הרי רובנו יודע שלמצוא אהבה זה לא דבר קל, ולא בא לי להתפשר. אז יצאתי איתו, ויצאתי עם זה, ויצאתי עם ההוא שההיא הכירה לי. ופעם אחר פעם, זה לא זה. הרבה אנשים מעירים לי שאני ביקורתית. שעשרות בחורים טובים חלפו על פניי ואני עיוורת, אבל אני לא רוצה בחור שיהיה רק אבא טוב לילדים שלי, אני רוצה אהבה. אז החלטתי לתת הזדמנות לעצמי, ולחזור לתלם הדייטים לאחר תקופה ארוכה של מחסום. הכנתי לו"ז דייטים שבועי וכך, יצאתי לדרך.

בערב שבת נפגשתי עם אביאל. לאחר שאיחר חצי שעה, יצאתי לקראתו. בג'ינס קרוע וגופייה רעועה עמד לו בחור תל אביבי מכף רגל ועד ראש. לחצתי את ידו ונכנסתי למכונית שלו. הנסיעה עברה במבוכה קלה ובתחושת אי נוחות. לאחר לא מעט דיבורים חסרי שחר וצחקוקים לא ברורים, הגענו לבר אפל שלא הייתי בו קודם לכן. עוד בטרם הזמנתי כוס ודקה רד-בול כהרגלי, זרמתי. עם שני שוטים של ויסקי.

בהתחשב בעובדות, הזרימה הגדולה באה דווקא מצידו, כי בין לגימה ללגימה מכוס הוודקה שלי, הבחור השתמש בנוכחותי בסמים. מה נראה לו שהוא עושה סמים בדייט הראשון? "חתיכת אידיוט!", צעקתי במחשבותיי. ולא יכולתי שלא להבחין בהרגל משונה שיש לו - לסובב את הלשון בכל פעם שהוא מרוצה מעצמו. שוב זה קורה, חשבתי לעצמי. שוב הבחור הלא נכון יושב לידי. שוב המקום לא נכון. "רוצה סיגריה?", הציע לי. כן, רוצה. רוצה לעוף מפה. בן רגע המקום הפך כולו למחששה אפלולית אחת גדולה, ואני יצאתי ממנו. ברחתי כל עוד נפשי בי, ממש כמו בסרט הוליוודי ישן - רצה בלי להביט לאחור. כך נותרתי אי שם, בלב תל אביב - קפואה מקור ולבדי.

דיבורים חסרי שחר וצחקוקים לא ברורים
תצלום : SXC. תצלום לובי : Flickr, brainflakes


אחרי יומיים של התאוששות המשכתי לבחור הבא, קצין בן 25 מתל אביב, העונה לשם יוסי. החלטתי להגיע בכוחות עצמי למקום הפגישה, כי לא רציתי להיתקע שוב בתל אביב ולחכות שיצילו אותי. נכנסתי למקום, והוא כבר ישב על הבר עם כוס של בירה טובורג ביד. ניגשתי אליו בחיוך רחב והתיישבתי לידו. השיחה התנהלה מעולה, עד שהוא סיפר על הדבר המצחיק ההוא שקרה לו בטירונות. אוי אלוהים ישמור, הבחור לא הפסיק לחפור.

עברה חצי שעה, עברה גם שעה, והוא עדיין לא סיים. איך מסיפור אחד קטן מהטירונות זה הפך לערב של שלל סיפורים גדולים על השירות הצבאי? בהיתי בו והנהנתי בנימוס, ומכאן שמעתי רק צלילים, כשאפילו מבט על המנקה הסודני נראה פתאום יותר מעניין. אחרי שלוש שעות של חפירה ארכיאולוגית, הלכתי לדרכי כמו ציפור כלואה שזה עתה שוחררה מהשבי, איזו הקלה.

אחרי שני האיקסים שסימנתי בשבוע אחד, החלטתי לוותר על הדייט השלישי. כנראה שהמסומם והחפרן עשו את העבודה. עם הנסיעה הביתה נשמע ברדיו השיר "רומנטי או סימפטי" של דודו אהרון, וזה היה, כך מתברר, בדיוק מה שהייתי צריכה. הגברתי את הווליום עד הסוף, הדלקתי סיגריה וטסתי על 120 קמ"ש, כי אחרי הכול "בינתיים כיף להיות לבד".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תגובה :]
איריס ארגז 12.01.2012
 
 
2. יפה
יעל 07.02.2012
 
 
3. אביטל לא כל זכר הוא גבר
אחד שיודע 15.03.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©