הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא גן עדן
 
רחל טליאז הכירה את הוואי כאי של שמש, ים צלול ואנשים שמחים בחולצות פרחוניות. אחרי שצפתה בסרט "היורשים", דרמה משפחתית נוגעת ללב, היא הבינה את גודל הטעות שלה
מאת רחל ביו | 06.02.2012
 



>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

הוואי תמיד נתפסה בעיניי כמקום מושלם: שמש, ים צלול, חולות לבנים ואנשים שמחים, שרוב היום לובשים חולצות פרחוניות, רוקדים, מנגנים ומבלים. לא חשבתי על האי האקזוטי כמקום שחיים בו אנשים רגילים עם בעיות אמיתיות. אחרי שצפיתי בסרט "היורשים" הבנתי שטעיתי. אין דבר כזה מקום מושלם.
מאט קינג (ג'ורג' קלוני) הוא נצר למשפחת אצולה באי, שאשתו אליזבת' שוכבת בבית החולים בתרדמת לאחר שנפלה מסירת מרוץ. עד התאונה אשתו טיפלה בבית ובמשפחה, והוא היה כמעט מנותק ועזר רק במקרי חירום לשתי בנותיו הבעייתיות, אלכסנדרה בת ה-17 (שיילין וודלין) וסקוטי בת העשר (אמארה מילר).

כעת הוא מנסה להכיר אותן לעומק ולחנך אותן להיות בני אדם טובים יותר, שכן סקוטי היא בעלת פה מלוכלך שמציקה לחברותיה לכיתה, ואלכסנדרה שיוצאת לחופשה מפנימייה, סובלת מהתמכרות לסמים (אם כי בסרט לא רואים אותה מעשנת, מסניפה או מזריקה משהו לא חוקי).
זמן קצר לאחר שהרופאים מחליטים לנתק את אליזבת' ממכונות ההחייאה מספרת אלכסנדרה לאביה כי לאימה היה רומן עם גבר לא מוכר. מאותו רגע נדמה כי עולמו של קינג מתמוטט, והוא יוצא עם בנותיו למסע כדי לגלות את הצד הלא מוכר לו באשתו ולהבין מדוע היא בגדה בו ועם מי, ובמקביל להיפרד ממנה ולבנות את חייו מחדש.

ישנה גם עלילת משנה לפיה לקינג יש בעיה נוספת. משפחתו היא בעלת קרקע שאם לא תימכר בשבע השנים הקרובות, היא תופקע מרשות המשפחה. מתוקף היותו עורך דין לענייני נדל"ן הוא משמש בתפקיד הנאמן, כלומר רק הוא יכול להחליט אם למכור את השטח. אומנם הצעה למכירת הקרקע ולבניית אתר נופש עליה הונחה על שולחנו, אך הוא לא בטוח שזהו הדבר הנכון לעשות.

קשה שלא לרחם עליו, אבל גם אי אפשר לשנוא אותן. אלכסנדרה ואביה, וודלין וקלוני
 

כמו בסרטיו האחרונים של אלכסנדר פיין "אודות שמידט" ו"דרכים צדדיות" גם כאן הדמות הראשית היא גבר שנמצא במשבר, וחש החמצה וכישלון, אך הפעם קשה יותר לשפוט אותה. קינג הוא לא רע, אבל גם לא ממש מסכן, הוא איפשהו באמצע. לפני התאונה הוא היה חסר לאשתו ולבנותיו, אולם כשהוא מבין את גודל האסון הוא מנסה לעשות את המעשה הנכון. נראה כי פיין חש הזדהות והערכה לגיבורו, שכן, הוא מנסה להאיר אותו באור אנושי ואמפתי.

קלוני, כוכב הוליוודי בכל רמ"ח איבריו, עושה בסרט את אחד התפקידים היותר טובים ומוצלחים בקריירה שלו שאולי אף יזכה אותו בפסלון המוזהב. הוא מלא כריזמה, קסם אישי ויופי, אותם הוא מצליח להצניע ולהתאים לדמותו ולאופיו של קינג המנסה להחזיק את ראשו מעל המים. אחת הסצנות המשמעותיות בסרט היא כשהוא שומע מבתו על בגידתה של אשתו, ורץ לביתם של החברים הכי טובים, שגרים קרוב, כדי לברר פרטים נוספים על הרומן. הוא נועל נעלי מוקסינים ורץ נגד כיוון הרוח ברחוב עם צמחייה ירוקה רבה, כמו שרק גבר ששונא ספורט רץ - באופן מגוחך, גמלוני ומגושם. מאחוריו, ליד ביתו, מתגלה שלט המסמן רחוב ללא מוצא. בלי מילים הסצנה אומרת הכול.

רובו של הסרט נשען על יחסיו של קלוני עם וודלין ומילר הכישרוניות. הראשונה מגלמת נערה שהופכת לאישה, ונדרשת להיות קצת אם לאחותה ופרטנרית שווה לאביה, באופן מדויק. השנייה משחקת ילדה קטנה וקצת מוזרה. שלושתם ביחד מציגים יחסים רעועים בין אב לבנותיו בצורה אמינה ולא מגוחכת. כשאלכסנדרה מקללת אותו או כשסקוטי מגלגלת אליו עיניים לא מסופקות - קשה שלא לרחם עליו, אבל גם אי אפשר לשנוא אותן. אין כאן טובים ורעים אלא אנשים אנושיים ובינוניים שמנסים להגיב למהלומות החיים בדרך המוכרת להם.

דמויות נוספות בסרט הם סיד (ניק קראוס), ידידה הסטלאן וחסר הטאקט של אלכסנדרה, שתמיד נמצא בזמן ובמקום הלא נכונים ואומר את הדבר הכי לא ראוי, וג'ולי (ג'ודי גרייר) אשתו הנבגדת של המאהב. קראוס מספק רגעים קומיים משעשעים ואילו גרייר נוגעת ללב בכנותה הטראגית כמעט. תפקיד מרכזי נוסף בעלילה ממלאת הוואי שאף זוכה להתייחסות ישירה כבר בתחילת הסרט במונולוג של קינג, שלועג לאשליה שזהו אתר נופש נצחי. הטקסט הסרקסטי מלווה ברצף דמויות עניות ועלובות שחיות במקום, ומזכירות לצופים כי היופי לא מבטל את הצדדים הכואבים והקשים של החיים. זהו אי קסום ויפהפייה, אבל גם מקום אנושי עם נופים עוצרי נשימה ומושלמים מדי, ופגמים שדורשים התבוננות מפוכחת.

מדובר בסרט ארוך יחסית ואיטי. סצנות מסוימות עלולות להיראות לצופה מיותרות, שכן, הן לא מקדמות את העלילה. למשל כשסקוטי צוללת בים והמצלמה מראה את השטח שמתחת לפני המים. למעשה, מטרתן היא להכניס את הצופה לאווירת הסרט, למחשבות ולרגשות של הדמויות ולהמחיש אותן. אכן, הרגשתי כי ניתנה לי הזדמנות להיות חלק ממשפחה רגילה עם צרות ובעיות וגם עם רגעים טובים. שכן, בסופו של דבר מדובר בדרמה משפחתית נוגעת ללב, מצחיקה ומקסימה ולא רק בגלל קלוני.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©