הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא חבל?
 
הוא עוזר לך כשצריך, מצחיק כשאת עצובה, ומכיר אותך יותר טוב מכולם. אבל הוא לא חבר, לא סטוץ, ובטח שלא חתן בפוטנציה. אז מה הפלא שאביטל לוי כעסה עליו מאוד כשאמר לה : "אני מאוהב בך"
מאת אביטל לוי | 12.02.2012
 


>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


במבט לאחור תמיד נעים להיזכר בבן אדם שעזר לך בכול מכשול, שהצחיק כשנפלת לתהום, שמכיר אותך הכי טוב ושראה אותך במצבים הכי פחות יפים שלך. אותו אחד שהיה איתך בגן הציבורי הסמוך לביתך בשעות הכי מטורפות של הלילה. עשרות באו אחריו, אבל הוא תמיד היה שם בשבילך. ואז המשפט הזה נוחת עלייך ברגע הכי פחות צפוי: "אני מאוהב בך".

קל להיפתח לידיד הנפש שלך כי הוא חמוד, הוא יודע איך גברים חושבים ולא תחששי שיגנוב לך את החבר. ברגע שהידיד הופך למחזר, הרגשת הבלבול לא מאחרת לבוא. לרגעים קצרים המחשבה לנסות איתו זוגיות נראית אופטימלית. אך זוהי תחושה מתעתעת, והדיסוננס עצום. ייתכן שניתוק הקשר הוא הדבר הנכון ביותר לעשות ולעזאזל, הוא החבר הכי טוב שלך. כשמירי, חברה שלי, סיפרה לי שהידיד הכי טוב שלה אמר לה שהוא מאוהב בה, לא הופתעתי. "אני מצטערת, חברה, אבל אמרתי לך". שנייה לאחר מכן היא פרצה בבכי, והטיחה בו את כל האשמה.

גם לי זה קרה, את הידיד הכי טוב שלי כבר איבדתי מזמן, שנים הוא היה מאופק, אבל טיול אחד משותף פשוט טרף את כל הקלפים. כשסיפר לי שהוא מאוהב בי, לא חשבתי יותר מדי, רק רציתי לחזור הביתה ולשקוע בדיכאון עמוק. בן רגע התחושה האפלטונית שפיתחתי הופכת למועקה. באירועים משותפים כשאני נתקלת בו זה מתחיל בהגנבת מבטים אמפטיים ומסתיים בהשפלות מבט מביכות.

שנייה לאחר מכן היא פרצה בבכי והטיחה בו את כל האשמה
תצלומים: dreamstime


חורה לי לחשוב על הכעס שהיה בי, עד כדי כך שכל מילה שהייתה יוצאת לו מהפה הייתה מוציאה אותי מדעתי. כל מה שחשבתי עליו היה "איך לעזאזל הוא העז לעשות לי את זה?". קצת אגואיסטי מצידי, בסך הכול הוא לא בחר במי להתאהב. אבל הרי התפקיד שלו הוא בסך הכול להיות הידיד הטוב, לא מאהב, לא סטוץ ובטח שלא חתן בפוטנציה.

זה כבר זמן מה שהוא מחוץ לחיי, המחסור שלו מורגש ודופק בכל פעם שאני מביטה בספסל שבגן הציבורי הסמוך לביתי. לפעמים נדמה לי שפגעתי בבן אדם יקר ונעלמתי כאילו היה אוויר, אבל בתודעה כבר הפנמתי שהחברות בינינו הגיעה לקיצה וכך גם מקומו אצלי. לאחרונה נדמה לי שאני ממש לא לבד במערכה. זה פשוט רודף את כולם מכל כיוון אפשרי, ואני נחשפת לזה בסרטים ובשירים. אני סקפטית למדי שחוק מרפי תפס כאן פיקוד. אך האמת זה לא משנה איך הכול התחיל או איך יסתיים. בסופו של עניין תמיד את תצאי הרעה והוא המסכן.

פעם האמנתי בידידות בין גבר לאישה. זעקתי בכל הזדמנות שהידיד שלי הוא אח בדם ובנפש. בסופו של דבר קרה מה שכולם ציפו, ואני צחקתי. קצת אבסורדי לחשוב שהכתובת היתה על הקיר, אך בדיעבד היא באמת הייתה שם כל הזמן. כיום לא משנות לי הדעות השנויות במחלוקת. יותר מדי סיפורים ויותר מדי התנסויות אישיות. נראה כי אם אין לך חבר גיי או איזה כלב נאמן, אין דבר כזה החבר הכי טוב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. זיקית יקרה,
אינקוגניטו 14.02.2012
 
 
2. זיקית מוכשרת
קוראת 15.02.2012
 
 
3. אביטל את לא אשמה
אחד שיודע 15.03.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©