הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מתחנף
 
דניאל דור הצליח בזכות עבודה קשה להגיע לקדמת הבימה עם המופע "רוק פוזיטיבי". בראיון עם יואב כהן הוא מספר על השאיפה להוציא את הדיסטורשן מהשוליים
מאת יואב כהן | 15.02.2012
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

הדירה של דניאל דור ביפו היא משל לאופן בו הוא רוצה שהקריירה שלו תיבנה: מסודרת להפליא. הרבה כלי נגינה עומדים זה לצד זה בסלון, וארון שעל אחד ממדפיו ניצבים בקבוקי ויסקי כמו חיילים ממושמעים, ועל מדף אחר סרטי DVD וספרים. נחשפתי לראשונה למוסיקה שלו בהופעה במועדון ה"לימה לימה" בתל אביב. באתי בלי ציפיות מיוחדות כדי להעביר ערב נחמד בשמיעת גרסאות כיסוי לשירים של בוב דילן, ונדהמתי מהאמן שהתגלה לעיניי. המקוריות והפירוש הלא קונבנציונלי לשיריו של אחד הזמרים האהובים עליי, תפסו אותי לא מוכן ורציתי לשמוע עוד שירים של היוצר שגיליתי זה עתה.

רגע אחרי שהוא חוגג שנה לפרויקט "רוק פוזיטיבי" בהופעה בלבונטין 7, דור מדבר על ההתחלה: "אני מנגן מגיל עשר, כבר 23 שנה. זה התחיל כשאבא שלי שאל אותי מה אני רוצה מתנה לפסח. ביקשתי אלבום של הביטלס וקיבלתי את Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band. בזמן שההורים שלי צפו בטלוויזיה בסלון ישבתי לידם עם אוזניות והקשבתי לו במשך חודשים". חוץ מהביטלס, דור הושפע מהטעם המוסיקלי של אחיו שהאזין ללד זפלין ולפינק פלויד, והחליט ללמוד לנגן בגיטרה בעקבותיו ובעקבות אימא שלו, שניגנה בעבר בגיטרה קלאסית. ההבנה שמוסיקה היא התחום בו הוא רוצה לעסוק התחילה לקנן בתיכון.

הוא למד בבית ספר לאמנויות בתל אביב, בו נחשף למוסיקאים כמו דיוויד בואי וג'ניס ג'ופלין. "בגיל 17 אספתי דיסקים באובססיביות", הוא מתוודה, "הייתי תקוע על רוק משנות ה-60 וה-70. אז התחלתי להקשיב יותר למוסיקה עצמה". באותה תקופה הופיע לראשונה, בהתחלה היה לו קשה לעמוד על הבימה אבל הוא גם נהנה, וזה מה שעזר לו להתגבר על ההתרגשות.
דור מדליק סיגריה ונזכר בפעם הראשונה בה כתב מילים: "התחלתי כנראה מאותה סיבה שיש לשאר הכותבים, בגלל בחורה. התאהבות שלא קרתה". לשאלה למה היא לא התרחשה הוא מגיב בחיוך מלא מפה לאוזן, "כי היא פשוט לא רצתה".

"התחלתי לכתוב בגלל התאהבות שלא קרתה. היא לא רצתה". דור בסלון ביתו ביפו
תצלום: מורן חלפון

הוא היה הגיטריסט בלהקה "האחים והחיות", שניגנה רוק בסגנון שנות ה-60. אחרי שנתיים החליט, תוך כדי שירות קבע ולימודים לתואר ראשון בכלכלה ופסיכולוגיה, לדחוף את הלהקה קדימה ולנהל אותה. במקביל ניגן עם "בוטן מתוק בקרקס", שאליהם הצטרף במקרה. הסולן גדי אלטמן ראה את דור ולהקתו בפסטיבל, ולאחר מכן זיהה אותו בפלורנטין וביקש ממנו לנגן איתם. באותו זמן "האחים והחיות" התחילו להקליט באולפן של הד ארצי. בסוף האלבום יצא אבל לא המריא, ודור הרגיש שהוא לא נותן את כולו, ולכן פרש מהלהקה.

נקודת הפרידה מ"האחים והחיות" הייתה נקודת זמן משמעותית, שהשפיעה רבות על כיוון הקריירה שלו, שכן הוא נותר לראשונה לבד, "הם עבדו בווליום נמוך", הוא מסביר את הפרידה, "ואני הייתי צריך להחליט מה הלאה. פשוט תפסתי גיטרה אקוסטית, לקחתי מיקרופון והתחלתי לשיר את השירים של דילן". הוא מגדיר את החיבור הזה כהגיוני ומיוחד עבורו: "הייתי מאוד מחובר אליו ורציתי לשיר שירים של אמן עם רפרטואר עשיר שכולם מכירים. הרגשתי שיהיה לי נוח יותר להכניס לשירים שלו מאפיינים אישיים וזה היה חשוב לי". הבחירה הזו תרמה למינוף האישי שלו. הוא השקיע שעות רבות ביצירת קשרים וקביעת הופעות, עד שמצא את עצמו מופיע עשר פעמים בחודש בכל הארץ.
 
הפרויקט שמלווה אותו כרגע "רוק פוזיטיבי" התחיל לפני שנה, ובו הוא וההרכב המלווה אותו מנגנים חומרים מקוריים שלו. "ההרכב נוצר מזה שחיפשתי אנשים שאני לא מכיר. רציתי משהו טרי. תמיד הייתי הבחור המובל מבחינה אמנותית, והפעם הרגשתי סוף סוף בשל להיות זה שמוביל", הוא משתף. דור מתייחס למשמעות העומדת מאחורי השם: "זאת המהות של התקופה הנוכחית בחיי. אני מתעסק ברוק שיש בו המון עוצמה. זאת לא מוסיקה שמנסה להיות מחתרתית אלא רוק שרוצה לצאת מעבר לשוליים ולהגיע להמון אוזניים. במקום לקרוא לו בשם מתחכם או אפל יצא השם הכי בהיר וטבעי". זה קרה בהחלטה רגעית ומקרית של עשר שניות, בזמן שכתב כתבה פרסומית על עצמו.

"רוצה להגיע להמון אוזניים". טל מרקוס, נמרוד ליברמן ודור בהופעה באומה בר - מודיעין
תצלום: כפיר בולוטין

בשנה האחרונה הוא והלהקה גיבשו חומרים, יצרו עיבודים והופיעו בערך 40 פעמים, במטרה להוציא את האלבום הראשון. הם מתכננים להמשיך להופיע בקצב גבוה כדי שהקהל יהיה מודע אליהם. המוסיקה שלו מזכירה את הסגנון של "מופע הארנבות של דוקטור קספר", יש בה משהו נוסטלגי מתחילת שנות האלפיים, כשהרוק הישראלי היה לאחר השיא שלו אך עדיין בחיים. מי שיקשיב לה ישמע צלילים אופטימיים, אותם אפשר אולי לייחס גם לגישה החיובית של דור לגבי חזרתו של הרוק לליבה של המוסיקה הישראלית.

בתקופה בה המוסיקה הים תיכונית שולטת בתעשייה, וכוכבים כמו עומר אדם צצים חדשות לבקרים, סגנון הרוק נחשב לעוף מוזר. "אני רוצה להחזיר את הפופולריות לתחום הזה, שאנשים יחזרו לשמוע גיטרות ורוק. התחושה היא שזה חסר ושאנשים מתים לקבל בחזרה משהו אמיתי ולא מתחנף אבל שעדיין מתקשר", הוא קובע וטוען שחסרה מוסיקה הממוקמת בין מיינסטרים לאינדי בישראל, ושלמקום הזה הוא מכוון.


אחד הדברים הבעייתיים בקריירה של מוסיקאי הוא היכולת לקבל השראה לכתיבת שירים. הטקסטים של דור מושפעים מרגעים משמעותיים בחייו, ולפעמים נובעים מתוך מחשבה יותר פילוסופית או חברתית. "לא פעם התחלתי לכתוב שיר על מישהו מסוים ותוך כדי הכתיבה הדמות הוחלפה כמה פעמים בשביל להרחיב את העומק של התיאוריה המובאת בו", הוא מסביר. דוגמה לכך היא תהליך הכתיבה של השיר "כלב זקן". בהתחלה דור קיבל את השראה מהופעה של ברוס ספרינגסטין בלונדון בה היה נוכח. כמה ימים לאחר מכן הוא קרא כתבה ב"רולינג סטון" על קית' ריצ'רדס, ושינה את נושא השיר לרוקר מזדקן שנמצא על הבימות כל החיים, ומה דור, בתור הקהל שצופה בו, מרגיש כלפיו. כך נוצרה דמות שהיא הכלאה בין שניהם. 

כאמן המנסה להשתלב בתעשיית המוסיקה, דור מנסה לתת טיפים למי שכמוהו רוצה לפרוץ. "עבדתי עקב בצד אגודל לאורך הקריירה. למדתי שמי שמצליח זה לא במקרה אלא כי הוא עבד קשה מאוד. זה המוטו שלי: להופיע המון, להתאמן, להתנסות, לרכוש הרבה ניסיון ולהיות מקצועי. כמובן שצריך גם השראה ורגש".  דור חרד מאוד לפרטיותו, והודף את השאלות על אשתו או על השירות הצבאי. "אני לא במקצוע הזה במטרה להפוך את החיים שלי לאייטם", הוא מצהיר. איך זה מסתדר עם הרצון להצליח? "זה לא", הוא מודה, מודע לכך שיצטרך לשלם מחיר, אבל דוחה את הרגע. מעדיף להודיע שאפשר להחזיק קריירה מוסיקלית מצליחה בלי להיחשף.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מעניין
חן מלכה 17.02.2012
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©